כבר מזמן לא געש שוק המכוניות הישראלי כפי שהוא קודח עכשיו. עוד לא עיכלנו את הפיחות הזוחל אך מתמיד שחל בקטגורית מכוניות המנהלים, שמכוניות הפנאי נוגסות בה בכל פה, וכבר מתגבשת קואליצית קרוסאוברים קטנים יותר ו"תת משפחתיות", שמנסה בכוחות משותפים לאיים על הקטגוריה הנמכרת ביותר בישראל - קטגורית המכוניות המשפחתיות.
מול האיום החדש מתייצבות משפחתיות חדשות, כשהן מאובזרות וטובות מתמיד. רק במהלך השנה האחרונה, בעיקר ברבעון האחרון, הגיעו לכאן לא מעט משפחתיות (כולל קומפקטיות): אודי A3, טויוטה קורולה וטויוטה אוריס, סובארו אימפרזה, סיאט לאון, סקודה אוקטביה, פולקסוואגן גולף, קיה פורטה ולקינוח מאזדה 3. הוסיפו להן את ה"כמעט משפחתיות" הזולות יותר: סקודה ראפיד ואחותה הספרדיה סיאט טולדו, ואת האחיות הצרפתיות סיטרואן C-אליזה ופיג'ו 301, כמו גם קרוסאוברים חדשים שמתיימרים לתת מענה למשפחה: סוזוקי קרוסאובר, שברולט טראקס ורנו קפצ'ור, ואת העובדה שהישראלים גילו את הסטיישן - ותקבלו נישת משפחתיות עמוסה ותחרותית מאי פעם.
צילום: מנהל מי מהמשפחתיות החדשות תצליח לזרוח?
בשוק כזה יתקשה מאוד דגם בודד לשלוט בכיפה. מה גם שבספירה הקובעת "מי שולט", יש לקחת בחשבון שמאזדה ופורד קוראות לדגם הסדאן ולדגם ההאצ'בק באותו השם (3 ופוקוס, בהתאמה), בעוד שבטויוטה הספירה מפוצלת בין אוריס לקורולה, ביונדאי בין i30 ל-i35 ובקיה בין הסיד לפורטה. קשה מאוד לחזות מה יקרה. בכל זאת, אני מוכן להמר שכשיתפזר האבק, וכשבדלק מוטורס יקבלו מלאי מספיק (וזה כנראה לא יקרה השנה), תתמקם מאזדה 3 במקום הראשון בין המשפחתיות. אני גם אעז ואומר שנציגות טויוטה, יונדאי וקיה (כן-כן) יתמקמו לא רחוק מאחור - אולי אפילו לפי הסדר הזה. מי יתמקמו אחריהן ומה יהיו ההפרשים אין לי מושג ירוק. הרבה מהמכוניות שנמנו לעיל עשויות לפרוץ קדימה – בין אם זה אחד מהקרוסאוברים שנותנים תמורה טובה, או מהתת-משפחתיות הזולות יותר. בשתי מילים – יהיה מעניין.
הדרך לאילת
לא תמיד אני תומך בפעילותו של שר התחבורה הנוכחי. אני למשל לא מסוגל להבין מה בוער לו כל-כך להתחיל לסלול את רכבת העמק. מי לעזאזל באמת צריך את הקו הזה? לעומת זאת, אני תומך בפה מלא בהנחת מסילת ברזל בין המרכז לאילת. שמעתי גם את המקטרגים, ויש לא מעט כאלו. יש להם סיבות שנראות על פניהן הגיוניות. "4000 מכוניות באוניה אחת גדולה, זה 20 ק"מ של קרונות (או לפחות 10 ק"מ עם יועמסו בשתי קומות)" אמר לי מתנגד נלהב אחד. אתה מבין איזה אורך של רכבת זו? הנהנתי, אך בליבי חשבתי ש-20 קילומטרים של מכוניות המועמסות על משאיות כל הדרך למרכז זו צרה גדולה עוד יותר. כי המשאיות האלו מזהמות יותר, והעיקר, מסוכנות יותר למכוניות הנוסעים שחולקות איתן את הדרך. רק חישבו איזה כיף זה יהיה אם הדרך לאילת תהיה חופשיה מהמשאיות שגודשות אותה יומם וליל.
צילום: מנהל רוצים פחות משאיות בדרך לאילת
זאת ועוד. היום, חלק לא מבוטל מהנוסעים הישראלים לאילת טסים לשם. "כולה שעה" אמר לי חבר. ואני שאלתי אותו אם באמת מדובר רק בשעה. בואו נראה. חצי שעה לפחות נסיעה מת"א לבן גוריון, שעה וחצי המתנה בבן גוריון, 45 דקות טיסה, רבע שעה המתנה למזוודות. יצא לי שלא מדובר בשעה אלא בשלוש שעות. וזה היום, כשנמל התעופה אילת ממוקם ממש ליד המלונות. מה יקרה כשהוא יעבור לסביבות תמנע? המסע יתארך לכארבע שעות... מתוכן, אגב, תוכלו לנצל לקריאה למשל רק כ-45 דקות שהן זמן הטיסה. רכבת מודרנית מהירה תעשה את המרחק בשלוש שעות בלי בעיות ואת כולן ניתן לנצל לקריאה, עבודה או גלישה, וישיבה נוחה פי כמה מזו שבמטוסים... אז אני בעד, בואו נראה כמה זמן לוקח במדינה שלנו לתכנן ולבצע פרויקט שכזה.
כשאדם טועה
הנהג שגרם לתאונה בה נהרג טל שביט הורשע בגרימת מוות ברשלנות. אני חושב שזו ההחלטה היחידה אותה יכול היה בית המשפט לקבל. האיש הרי הודה שחתך מסלולים משול ימני לשול השמאלי, פעולה מסוכנת ורשלנית. התוצאה הייתה לצער כולנו מותו של אדם.
כל גיבובי השטויות של הסנגוריה, כמו המסמך הנלעג שהסתמך על טענות חוקר ההגנה ופורסם על ידי עמותת "אור ירוק" (ועליו לפי מיטב ידיעתי לא התנצלה עד היום) לא יכולות (וחבל שלא) לשנות את העובדה שנהיגתו הרשלנית של הנהג גרמה למותו של טל. השאלה שנותרה היא מה העונש שייגזר על הנהג. הרי לא מדובר כאן בעבירה פשוטה על חוק תנועה כזה או אחר, מדובר באחת מהעבירות החמורות ביותר בספר החוקים – גרימת מוות. לו הנהג לא היה נוקט בעצת פרקליטיו ומנסה לגלגל את האשמה על הקורבן עצמו, ללא התחשבות בסבל אותה גורמת דרך הגנה זו למשפחתו של טל וחבריו הרבים, הייתי מתייצב כאן (כנראה מול זעמם של רבים), ומלמד על הנהג האשם סנגוריה. הרי הוא עשה את אשר עשה מתוך טיפשות והערכת סיכונים שגויה. אני משוכנע שהוא לא הבין מן הסתם עד כמה רשלנית ומסוכנת העבירה אותה עשה ובוודאי שלא התכוון לרגע לפגוע, שלא לומר לקחת חיי אדם. אנשים שוגים ליד ההגה, מאבדים תשומת לב לרגע, לוקחים סיכון במודע או (לרוב) שלא במודע.
צילום: מנהל
האם צריך החוק להתייחס אליהם כאל פושעים מן המניין? אני מתנצל בפני מי שאני מרגיז כרגע ואומר שלעניות דעתי התשובה לשאלה זו שלילית. אם הנהג היה מרכין את ראשו בפני בית המשפט, מתאר את נסיבות המקרה מבלי לנסות להטיל את אשמתו הברורה על הקורבן, אם היה מתנצל בפני המשפחה והחברים על כך שגרם למותו של יקירם, הייתי קורא לבית המשפט לנקוט כלפיו במידת החסד. אבל במקרה הספציפי שלפנינו, בצורה בה ניהלו הנהג האשם ופרקליטיו את ההגנה, איני חש שום רחמים כלפיו.
