עיר לא גדולה היא גרנובל. עיר יפה, נהר במרכזה והרים גבוהים סביב לה. האזור קר בחורף וחמים בקיץ. סביר להניח שאם אינכם גולשים או מתעניינים בספורט חורף, לא שמעתם עליה; ואם לא חציתם בנהיגה את האלפים ב"דרך נפוליון" (שחלקה היפה מוביל מקאן שבריביירה דרך גרנובל לליון) – כנראה שגם לא ביקרתם בה.
לפרסומה זכתה העיר כשאירחה את אולימפיאדת החורף ב-1968, אולימפיאדה שהונצחה בסרט מקסים בשם '13 ימים בצרפת', של הבמאי הצרפתי קלוד ללוש. האולימפיאדה והסרט הפכו את גרנובל – ואת אגדת הסקי שנולדה בה, ג'אן קלוד קילי – ל"גביע הקדוש" של חובבי ספורט החורף באשר הם (גילוי נאות: עבדכם הנאמן נפל שבי בקסמו של ספורט החורף, בעקבות צפייה מקרית בסרט זה).
אך מעלותיה ופרסומה של גרנובל, הן הן שיצרו גם את בעייתה העיקרית. הפרסום שלה כתחנה באחת הדרכים היפות באירופה, והיותה מרכז לאזור מהמם של גלישת סקי, הביאו אליה המוני תיירים שהגיעו במכוניות, אוטובוסים ומטוסים. אלו גורמים כידוע לזיהום אוויר, וההרים שסביב לעיר אינם מאפשרים לזיהום הזה להתפזר. גרנובל היפה הפכה גם לגרנובל מזוהמת האוויר. והזיהום, או מה שהעיר עושה כדי למגר אותו, הוא מה שהביא אותי לגרנובל בסוף הקיץ, הרחק מעונת הסקי.
צילום: מנהל ניסוי חשמלי בגרנובל
ניסוי רב חשיבותההזמנה לאירוע, מטעם
טויוטה, לא הייתה לגמרי ברורה. בלו"ז הופיעה, כצפוי, נהיגה בכלי רכב, אולם מסיבת העיתונאים הרגילה הייתה למעשה "חניכת פרויקט", בנוכחותו של יו"ר טויוטה העולמי, טקשי אוצ'ימדה
בכבודו ובעצמו, האיש שמאחורי הפריוס. רק במהלך 36 השעות בהן שהיתי בגרנובל הבנתי בדיוק במה דברים אמורים. האסימון התחיל ליפול כשיצאתי בגפי מהמלון (הקדמתי את הקבוצה) לסיור "הכרת השטח".
לא ניתן היה להתעלם מהרכבות הקלות, החשמליות, השקטות והחדשות, שחוצות את העיר לאורכה ולרוחבה. ברור היה מיד שגרנובל הפכה מעיר צפופה ופקוקה לעיר שמרבית התנועה בה ציבורית, וזו כוללת, בנוסף לרכבות הקלות, גם רכבות תחתית, אוטובוסים חשמליים ומעט מאוד מוניות. גם מספר המכוניות הפרטיות שם היה נמוך. כשהגעתי למרכז המסחרי והתיירותי, נוכחתי לדעת שהתנועה שם סגורה לגמרי לרכב פרטי. רק חשמליות ואוטובוסים נעים שם. אין רעש, אין זיהום. נקודה.
גרנובל בה עצרתי לאחרונה לארוחת טעימות מופלאה אצל השף סטפן, הפכה לעיר עם תחבורה חשמלית. אבל לא רק. ניתן למקם תחנות של תחבורה ציבורית ליד כל תיאטרון, אצטדיון או קניון, אבל יש לזה גבול. אי אפשר להגיע איתה תמיד לטווח ממש קצר ממקום מגוריך או החנות אליה פניך מועדות. עובדה זו מונעת מהרבה אנשים להסתמך אך ורק על התחבורה הציבורית, גם בעיר.
ואת הבעיה הזו בדיוק בא הניסוי "שלנו" לפתור; לתת לכל בנאדם בגרנובל אפשרות להגיע למרחק של כמה דקות הליכה מכל נקודה בעיר – בתחבורה ציבורית חשמלית. עיריית גרנובל, המחוז המקומי וגם ממשלת צרפת התגייסו לתמוך בפרויקט, תוך שיתוף פעולה עם חברה המשכירה רכב לפי שעות (משהו כמו קאר טו גו אצלנו) וחברה לייצור ואספקה של אנרגיה חשמלית. הן גייסו לניסוי את חברת טויוטה, החברה המובילה בעולם בייצור מכוניות בהנעה היברידית. הרעיון מאחורי הניסוי הוגדר במילים: "חשמל עד הק"מ האחרון".
צילום: מנהל אחת מתחנות הטעינה הפזורות בעיר
הדגש, בנוסף לחשמל, הוא כמובן גם בהצגת יתרון התחבורה הציבורית בעיר על זו הפרטית. "המכונית הפרטית חונה במשך 80% מהזמן" אמר מנכ"ל החברה המשכירה, "זאת אומרת שבעיר יש פי חמישה ממספר המכוניות שבאמת צריך. הציבור צריך להתרגל לרעיון של שיתוף מכונית במקום בעלות עליה". יריית הפתיחה בפרויקט היא הקמה של 47 נקודות בהן יחנו מכוניות הניסוי (בנוסף למאות נקודות הטענה לבעלי רכב פרטי). הנקודות מוקמו בצורה שתאפשר נגישות קרובה הן לתחנות התחבורה הציבורית והן לבתי המשתמשים.
בתחנות תעמודנה 150 מכוניות זעירות חשמליות של טויוטה (75 מסוג אי-רואד בעלות שלושה גלגלים, 75 בעלות ארבעה גלגלים; לסוג האחרון לא אתייחס כי לא התנסינו בו). המכוניות מוטענות ברשת מנוהלת, המוגבלת בהספק המרבי שטעינת המכוניות יכולה לשאוב מהרשת הכללית. כך, זמן ההטענה יגדל ככל שמספר המכוניות בהטענה גדול יותר (שעות הלילה מן הסתם) אולם תתאפשר הטענה מהירה כשהעומס של מכוניות בהטענה ירד. "האנרגיה להטענת המכוניות תבוא ממקורות ירוקים בלבד" אמר לי מנהל חברת האנרגיה של הפרויקט.
עוד פן חשוב הוא אפליקציה טלפונית בה ניתן להזמין מכוניות להשכרה. נאמר שאתה ברכבת קלה ורוצה לשכור מכונית לרבע שעה (3 אירו אם אינך מנוי, 2 אם אתה מנוי - המחיר יורד באירו בכל רבע שעה נוספת עד לאירו בודד) בתחנה הקרובה לביתך. האפליקציה תדע לספר לך שבתחנה הנ"ל אין מכוניות באותו רגע, אולם בזו שלפניה יש. לחיצה תשמור לך מכונית באותה תחנה, שם תרד ומשם תצא לדרך. ניתן גם להחנות את המכונית לצורך ביצוע קניות, למשל.
צילום: מנהל לא הזדמן לנו לנהוג במכוניות עם ארבעה גלגלים
טויוטה I roadאת המכוניות סיפקה כאמור טויוטה. החברה מריצה מכוניות בשיטה דומה בטוקיו, אולם, בניגוד לגרנובל טוקיו היא עיר עצומת ממדים, ולא ניתן שם באמת לעשות ניסוי על עיר שלמה בתקופה קצרה.
לאי-רואד שלושה גלגלים, שניים מלפנים, מנוע חשמלי והיגוי אחורי(!) בלבד. בפרויקט ישתתפו כאמור גם מכוניות עם ארבעה גלגלים והיגוי קדמי, אולם אותן טויוטה לא הניחה לנו אפילו לנסות; "זה דומה לעגלות גולף, אולי אתה מכיר" אמר לי מנהל הפרויקט היפני, בנו של עם חובב גולף מושבע. בכלל, מנהל הפרויקט התגלה כיפני חביב ביותר וקל בלשונו. מניסיון רב שנים, אני יכול לספר לכם שזה די נדיר לראיין יפני שמנדב אינפורמציה בקלות כזו (ולכן גם לא אנקוב בשמו...). עוד אשוב ואצטט דברים מפיו.
כניסה למכונית מגלה תא נהג כמעט עירום לגמרי. יש מגבים וחלונות צד שעולים או יורדים עם משיכה במעין ידית. וזהו. המושב נוח למדי וגם ניתן לכוונון בסיסי ומאחוריו יש מקום נוסף. חוץ מתומר הצלם, אין אצלנו חבר מערכת שינסה אפילו להידחס אליו. אין תא מטען, לדגם עם ארבעת הגלגלים דווקא יש - אבל אין לו מושב נוסף. נכנסתי למכונית וקיבלתי תדרוך: "ההיגוי האחורי מבלבל ודורש הסתגלות. קח את הסיבוב מוקדם וקצר – אחרת תברח לאמצע הכביש". סיבוב ראשון במגרש החנייה מוכיח שכל מילה נכונה. פנייה ראשונה ושנייה לקחתי עמוק מדי לתוך הסיבוב, אבל מתרגלים ונכנסים מוקדם מאוד.
צילום: מנהל האי-רואד נוטה על צידו בפנייה
המכונינונת (קשה לי לקרוא לזה מכונית) נוטה על צידה כאופנוע, חותכת את הסיבוב צמוד צמוד למדרכה. יישור בזמן והיא מזדקפת ומתיישרת בצד ימין של הכביש. האמת? כיף גדול. אחר כך יצאתי להקפה עירונית קלה. הנסיעה חלקה, המהירות המוגבלת ל-45 קמ"ש אינה מאתגרת, ואני מתחיל להתמחות בסיבובים המוקדמים ובהטיות החביבות. הטווח (50 ק"מ) לא ממש רלוונטי לסוג השימוש הזה, שמורכב מנסיעות קצרות יחסית והמתנה בעמדות טעינה.
שאלתי את מנהל הפרויקט מדוע שני סוגים. "אנחנו רוצים לנסות ולראות איך מתקבל הדגם בעל שלושת הגלגלים על ידי המשתמשים" הוא אמר, והוסיף כי "הדגם עדיין לא בייצור סדרתי". וכן, מכונית כזו תהיה פשוטה בהרבה לייצור ממכונית נוסעים רגילה, ולכן תדרוש קווי יצור קצרים וזולים בהרבה, בדיוק כמו שחשבתי. "כמה תעלה" שאלתי.
"אין עדיין מחיר".
צילום: מנהל עתיד ירוק ואישי
"ברור, אין ייצור סדרתי, ולכן ברור שאין מחיר סופי. אבל בכל זאת, מה הכיוון?" הקשיתי.
"היא תהיה זולה, אבל זה תלוי גם בתוצאות הניסוי. אתה אהבת לנסוע בה? היא מגניבה בעיניך?" שאל. הודיתי שכן. "אם זו תהיה המסקנה מהניסוי כאן, יש מצב שנוסיף לה עוד אבזור ונמכור אותה כ"מגניבה" במחיר גבוה יותר, ולא כתחבורה הכי בסיסית שיש". יפני קל לשון, כבר אמרתי?
רק ניסוי או תחילתה של מהפיכה?ועל השאלה הזו אענה במילותיו של מנהל הפרויקט "זה תלוי בתוצאות הניסוי". אם הציבור בגרנובל ייתפש לזה וידרוש עוד, יש מצב שהניסוי יועתק לערים נוספות וגדולות יותר. אבל צריך לזכור שזה קל יותר לביצוע בעיר קטנה ומחושמלת, מאשר בעיר כמו תל אביב, למשל, שדוחה ודוחה פרויקט דומה עם חברת רנו...
טויוטה מאמינה שעד המשחקים האולימפיים בטוקיו ב-2020, תהייה העיר מחושמלת עד לקילומטר האחרון. כך אמר יושב הראש שלה בכנס – והצלחת הפריוס מחיבת אותנו להתייחס למילותיו ברצינות רבה.
צילום: מנהל
