הפיג'ו 208, המכונית הוותיקה בחבורה (הוצגה ב-2012, שנתיים לפני השאר) הציגה את הקו החדש של פיג'ו מבחינת מראה חיצוני ותפישת עמדת הנהג, עם קונספט ה-i קוקפיט. במתיחת הפנים אשתקד טיפלו הצרפתים באזורים הפחות מוצלחים. ההבדלים אינם בולטים ברגע הראשון, אך מדובר במאמץ מקיף שיוצר מראה יותר הרמוני. במקום השבכה הצפה, יש כזו שתופסת את מלוא הפתח בפגוש. יחידות התאורה מנסות להדגיש את הרוחב ומאחור יש דמיון לפיג'ו 308. התוצאה הכללית היא מראה מאוד נעים – למרות גילה הפיג'ו 208 היא בעלת ההופעה האלגנטית בחבורה.
פיג'ו 208/ מתוך המבחן ההשוואתי לארבע הסופרמיני
צילום: תומר פדר
בזכות תפישת ה-i קוקפיט של פיג'ו, תא הנוסעים הוא בעל הקווים המקוריים בחבורה. הרעיון המרכזי הוא גלגל הגה קטנטן כמו במכוניות ספורט, שממוקם נמוך כך שהמחוונים ניצבים מעליו ולא נשקפים דרכו. במבחן השוואתי זה דרש בכל פעם הסתגלות מחדש, אבל אחרי כמה דקות העסק בהחלט עובד. הקווים מיוחדים אבל הפלסטיקה אינה איכותית במיוחד ופרטים כמו בורר ההילוכים נראים מעט מיושנים. במרכז נמצא מערך המולטימדיה המשופר (מצלמה אחורית ובלוטות') שעדיין מסורבל לתפעול.
תנוחת הנהיגה, כאמור דורשת הסתגלות, והמושב לא ממש עזר גם הוא, עם מבנה מוזר למשענת. המרחב מאחור טוב לרגליים ולראש, אך מבנה הדופן והשמשות יוצר תחושה מעט צרה ואינטימית.
פיג'ו 208/ מתוך המבחן ההשוואתי לארבע הסופרמיני
צילום: תומר פדר
השינוי המהותי במקצה השיפורים היה קבלת מנוע ה-1.2 ליטר המוגדש, אשר מייצר 110 כ"ס ו- 20.5 קג"מ ב-1500 סל"ד, ושידוכו לתיבה עם שישה הילוכים. למרות שהביצועים טובים למדי, התיבה מעט איטית ולכן הפיג'ו 208 לא מצליחה לעקוף את המאזדה 2, למרות יתרון הגמישות. אבל גם לא נשארת הרבה מאחוריה. עוד דבר שהפריע הוא הנטייה שלה להישאר בהילוך גבוה מדי ולדחוק את המנוע התלת-בוכנתי לסל"ד נמוך מדי, בו הוא לא חלק. גם בעמידה הוא לא חלק לגמרי. עם 20.8 ק"מ לליטר היא מצטיינת בחסכון בשיוט, ובסוף המבחן השיגה תוצאה דומה לשל המאזדה 2 והסקודה פאביה – 14.9 ק"מ לליטר.

היא הייתה הטובה ביותר מבחינת נוחות מחוץ לעיר והשנייה בעיר. חבל שהיא יחסית רועשת. לא ברור אם זה ההגה הקטן שאחראי לאשליה אבל התחושה היא שהמכונית מגיבה מהר להפניה. מעבר לכך היא משדרת תחושת יציבות ויכולת אך אינה משחקת יותר מדי.

פיג'ו 208/ מתוך המבחן ההשוואתי לארבע הסופרמיני
צילום: תומר פדר