הייתה תקופה, כשאוטו ואני היינו צעירים, שידענו שאת המגזין הזה לא רק קונים, אלא גם קוראים בו. איך ידענו? מדי חודש קיבלנו מכתבים רבים שהתייחסו למה שנכתב בגיליונות אוטו. המכתבים, שפורסמו במדור אוטונומיה, זכו במקרים רבים גם לתגובת העורך.
מזה שנים, יודע כל אחד, שתגובות והתייחסויות עברו לאינטרנט, בפורומים ובטוקבקים, ובהמשך לרשתות החברתיות. יש דרכים רבות להגיב, אבל איש אינו כותב יותר מכתבים למערכת. כן, יש עדיין דברים כאלה: כותבים על דף, מכניסים למעטפה, מלקקים בול ומדביקים אותו, יוצאים ומשלשלים לתיבת דואר אדומה (מישהו ראה כזו לאחרונה)? יש דברים כאלו אבל אין לי מושג מי משתמש בהם. אבל אני שמח לקבל תגובות לטור שלי, ולטור הקודם קיבלתי שתי תגובות מעניינות. אמנם לא מכתבים כמו אז, אבל גם לא טוקבקים — ישירות אלי, למייל.
האחת הגיעה מדובר עיריית קריית אונו. מישהו קרא את הביקורת החריפה שהעליתי בנושא
תמרור העצור (גיליון 378) בצומת גילדסגיים־דורי. התברר שהצומת הוא באחריות עיריית רמת גן. יופי, אז למה הם עונים לי במקום לשלוח את הטור שלי לעיריית רמת גן? הגזמתי, זה כבר לא פעולתו של דובר. דובר אמור לטפל בביקורת נגד המעסיק שלו ולשבח את פועלו ברבים. ואת זה מן הסתם הוא עושה. ובכל אופן תודה על התגובה, ואני אחזור על מה שכתבתי בטור ואפנה את הביקורת כנגד עיריית רמת גן.
צילום: מנהל צומת הרחובות גילדסגיים־דורי
עוד תגובה קיבלתי בעקבות הביקורת על סרגל אבזור הבטיחות של משרד התחבורה. כידוע, אותו סרגל זה מקנה הנחות במיסוי על מכונית, והיבואן חייב לפרסמו בתחתית כל מודעת פרסום לדגם של מכונית (לצד הסרגל הירוק שגם אותו חובה לפרסם). שאלתי למה לא לדבוק בתקן האירופאי שמתעדכן בדחיפות, בעוד שסרגל משרד התחבורה ממש לא רלוונטי היום ולא מצביע על בטיחות הרכב, ולכן גם מטעה.
ממשרד התחבורה לא הגיעה כל התייחסות לנושא, אבל בגלי צה"ל ביקשו לראיין אותי בעניין זה. בראיון נשאלתי שאלות רבות והסברתי באריכות מרובה. לא בטוח שהצלחתי להבהיר את עצמי באופן מוחלט, כי הנושא לא כל כך פשוט. אנסה לעשות זאת כאן.
הסרגל הישראלי מעניק נקודות לאבזור בטיחות המותקן ברכב, ואלה משפיעות על המיסוי המוטל עליו. את הניקוד הגבוה ביותר מקבלים האביזרים שמתריעים על סטייה מנתיב ועל קרבה מסוכנת לרכב מלפנים.
אלו אמצעי התרעה טובים, אבל הם התיישנו כשיצרני ציוד הזיהוי וההתרעה (וכולכם יודעים מי הם) מכרו את המערכות שפיתחו ליצרני הרכב. אלה האחרונים חיברו את המידע המתקבל למערכת ניהול הרכב, וזו, השולטת בבלמים ובהגה, מתקנת באופן אקטיבי סטייה מנתיב וגם מסוגלת לבלום עצמאית. ברור שתכונות אלה טובות בהרבה מהתרעה גרידא, אבל כאשר יבואן מקבל אותה הנחת מיסוי, הן על התקנה מקומית לציוד מתריע והן על המערכות האקטיביות המסייעות לבטיחות פי כמה, זו כבר הטעיה. וחבל. לא זו הייתה כוונת המחוקק.
אני חוזר וקורא למשרד התחבורה לשנות את המדד כך שיעניק הטבות משמעותיות בהרבה למערכות אקטיביות ומתקדמות, ויעדכן באופן שוטף את סרגל הבטיחות.
צילום: מנהל
אני חוזר על קביעה קודמת שלי: שר תחבורה טוב הוא לא בהכרח שר בטיחות טוב. שר התחבורה שולט על הכבישים, נמלי הים והאוויר ומסילות הברזל, ועל התחבורה שעוברת עליהם או דרכם. זו עבודה רבה הנושאת בחובה אחריות גדולה במספר רב של תחומים. לאחר שב־13 שנים (1996-2009) שירתו במשרד התחבורה 10 שרים (13 חודשים בממוצע), הרי שר התחבורה הנוכחי, ישראל כץ משרת זו הקדנציה השלישית ברציפות, במשך שמונה שנים — והוא ראוי לשבחים רבים על פעולותיו.
ישראל כץ פתח את השמיים לטיסות זולות, בונה נמל פרטי שיתחרה באלו הקיימים, סולל כבישים בכמות ובאיכות ללא תקדים, מקדם מאוד את הרכבת והביא לכך שאפילו בתל אביב התחילו בעבודות להקמת הרכבת קלה. כץ הוא שר תחבורה טוב, לדעתי הטוב ביותר שהיה כאן, וראיתי הרבה.
באמצעות אחדים ממפעליו — כבישים ומחלפים חדשים טובים ובטוחים יותר, רכבת המורידה עומס מהכבישים, ואפילו השמיים הפתוחים מורידים חלק גדול מהלחץ בכבישים בחודשי הקיץ — הוא תורם לא מעט גם לבטיחות. אבל הוא שר רע לבטיחות בכבישים. עובדה, מספר התאונות הקשות עולה. נקודה.
צילום: מנהל
השר לבטיחות בדרכים אחראי לתיאום בין הרבה משרדים וגופים שונים — תחבורה, חינוך, תשתיות, משטרה, משפטים, בריאות רשויות מקומיות — והוא לא יכול להיות אחד מהשרים האלו, כי הוא בניגוד עניינים. שר התחבורה רוצה את כל התקציב למשרד התחבורה והאחרים כמובן דואגים למשרדיהם שלהם. לכן, תפקיד זה מיועד לשר אחר, שר שזה כל עיסוקו, שר שאינו פוזל (או מסתכל ישר בעיניים) לתפקיד ראש ממשלה, שר שהשרים האחרים המשיקים לנושא לא ילחמו נגדו על תקציבים.
הוויתור על תפקיד זה יעשה לישראל כץ רק טוב. הוא יוריד מכתפיו את האחריות למצב הבטיחות בכבישים, שרושמת הדרדרות בשנים האחרונות, עם למעלה מ־350 הרוגים לשנה, הוא ישחרר את זמנו לעסוק במה שהוא אוהב, מבין ועושה טוב.
ישראל כץ, אתה קורא?
זה הגיליון האחרון לפני ראש השנה, ולכן אני מאחל לכם כבר כעת שנה טובה, שנה שלא תתקעו בה בלי דלק במיכל ובלי אוויר בצמיגים, שנה בלי דוחות (כולל דוחות חנייה), שנה בה תיהנו מהלחיצה על המצערת, ותחושו בטוחים כאשר תלחצו על דוושת הבלם — והעיקר: שנה בה לא תנסו את כריות אוויר. האמינו לאחרים, הן עובדות.
[email protected]
צילום: מנהל 
