לנד רובר ריינג' רובר איווק

לקראת סוף 2018 הוצג הדור השני של ריינג' רובר איווק, ואלינו הגיע במרץ 2019. בלנד רובר שמרו על המראה המוצלח של הדגם היוצא שגם זכה להצלחה גדולה והיה ממנועי הצמיחה הגדולים של לנד רובר. הוא למעשה זה שהכניס את המותג ממוקד השטח, לטריטוריית הקרוסאוברים.

למרות המראה והממדים הדומים, הדגם מבוסס על פלטפורמה חדשה. זו פלטפורמת PTA שהיא פיתוח מחודש של פלטפורמת D8 של הדור הראשון (שפותחה במקור ע"י פורד בתחילת שנות האלפיים). ייחודה של פלטפורמה זו הוא ביכולתה לתמוך בתשתית חשמל הן במערכת חשמל משנית להנעה (48 וולט) והן במערכות בטיחות ובידור מתקדמות.

בישראל הוא מוצע עם אפשרות בחירה בין שני מנועי טורבו-בנזין (200 ו-250 כ"ס) או דיזל אחד (180 כ"ס). לכולם נפח של 2.0 ליטר, מערך כלאיים מתון (סיוע חשמלי בלי יכולת נסיעה חשמלית), תיבת 9 הילוכים מתוצרת ZF, הנעה כפולה, ומערך "טריין רספונס 2".

יש 3 רמות גימור, כשברמה הבסיסית 'S' נמצא מערכות בטיחות מתקדמות חלקיות (כמו בלימה אוטונומית בחירום במהירות עירונית בלבד, וחסרה בקרת שיוט אדפטיבית). לפיכך נדרשת מערכת התרעה מקומית.

שילוב בין מרכיבים בוטים משהו (שבכה, קו דלתות גבוה ואלכסוני) עם סיומות מעוגלות, יוצר פרופורציות מעולות, ומראה כללי מבריק. זה כנראה הקרוסאובר היפה ביותר בסביבה.

גם סביבת הנהג מרשימה, עם חומרים טובים, גוונים נעימים, ומסכים גדולים (לוח מחוונים בגודל "12 ושני מסכי מולטימדיה בגודל "10 כל אחד).

הכניסה מלפנים ומאחור מחייבת הרכנת ראש לגבוהים. מלפנים מושבים מצוינים, תנוחת נהיגה מעולה, ושדה ראייה טוב. לוח המחוונים משתקף בשמש. תפעול הפקדים על ההגה טוב, בשאר המקומות מוצלח פחות.

מאחור מרווחי הראש והברכיים מצוינים. המשענת מעט זוויתית מדי, והחלונות ממש קטנים.

הדגם נבחן בגרסתו החזקה, 250 כ“ס. הביצועים מצוינים וההתנהלות בשיוט מאוד נינוחה. תיבת 9 ההילוכים חלקה, אך לעיתים (נדירות) היא מורגשת מדי, ובקיק דאון מורגשת השהייה. תפעול התיבה טוב לרוב, פרט לנכונות-יתר מצד הבורר להיכנס לסרק בתמרון חניה. צריכת הדלק במבחן עמדה על 8.8 ק“מ/ל'.