סקניה היא יצרנית משאיות עם מודל עסקי בעייתי: היא מייצרת רק משאיות
כבדות, מ-16 טון ומעלה, כך שהיא לא משחקת בשוק משאיות החלוקה, למשל; היא
מתעקשת לייצר בעצמה מכלולים שאחרים קונים בשוק, כך שאינה קונה תיבות
הילוכים של ZF, לדוגמה.
מודל לחוד ומציאות לחוד: סקניה היא יצרנית סופר-מצליחה מבחינה עסקית,
כל-כך מצליחה עד כי מאן מאוד-מאוד רצתה לקנות אותה. מהלך זה, שתחילתו הצעת
רכש עוינת של מאן, נגמר בהעמקת השליטה של קונצרן פולקסווגן בסקניה –
ובשליטה שלו גם במאן.
אלא שכל הדברים הנכבדים האלו, הראויים לעיון ולדיון עתירי עומק, אינם
נוגעים למה ש"הלקוח הסופי" רוכש. וכדי שניגע במה שהלקוח הסופי רוכש, נסענו
לעשות סיבוב.
בחצר, אצל בונדר
התיאום עם ירון בונדר, הבעלים של חברת ההובלה מגן השומרון, היה קורקטי כנדרש - עד הרגע בו ציין כי יש לו, גם, סקניה-ווביס 80. הטונים בשיחה – של שנינו – הפכו נלהבים, ונקבע גם סיבוב התרשמות למשאית-של-פעם - וכך היה.
לאחר אותה קפיצה לעבר אמרתי שלום לנדאר, הנהג הקבוע, עליתי למעלה, התארגנתי, הסתכלתי - והתחלתי לרשום. זה תא נהג חדש, עם שיפורים בהנדסת האנוש בפנים ובהופעה בחוץ, כולל נגיעות בעיצוב ושיפור מערך התאורה. תא הנהג גבוה מעל הכביש, אבל שלוש המדרגות מרוחקות נכון זו מזו והכניסה נוחה. לכך מוסיפה העובדה כי קל מאוד להשאיר את ההגה במצב מורחק ואת המושב במצב נמוך – קל להשאיר ופשוט להחזיר למצב הרצוי. המושב של Isri הוא מהסוג היותר משוכלל, וכולל הקשחה לגב עם כוונון גובה וכוונון נפרד למשענת הראש. זה מצוין – ובנהיגה עובד לתפארת.
צילום: יואל פלרמן
איכות החומרים וההרכבה ב-R היא מהשורה הראשונה, ומעניקה כיסוי מלא לטענת הפרימיום של סקניה לגבי דגמיה. עם מבנה של חצי סהר, סביבת הנהג מאורגנת כך שכל כפתורי התפעול במרחק נכון מהנהג. הכפתורים, כמו גם המנופים והידיות, פועלים ברמה גבוהה ביותר, ומשתלבים באותה איכות כוללת נכבדה של תא הנהג. הראות ללוח המחוונים אינה מופרעת בכל מצב וארגון של ההגה, והלוח ברור, גדול ונהיר. בהגה יש כפתורים לבקרת שיוט, בקרת מהירות במורד ושליטה על מחשב הדרך. כפתורי השליטה בנעילות הדיפרנציאלים מצוידים בנצרה, וזה רעיון מוצלח עם ביצוע טוב.
השמשה הקדמית רחוקה יחסית. מעבר לתחושת המרחב, הסידור הזה מקנה כבר במבט ראשון שדה ראייה טוב בצמתים, מכיוון שהוא מרחיק את הקורה הקדמית מהנהג. מאוחר יותר – אחר הצהריים, בדרך מערבה – התגלה כי הסידור הזה, יחד עם קו גג לא ממש גבוה, מצמצם מאוד הפרעות סנוור של השמש, ואת התחממות תא הנהג. המראות מציעות כיסוי מעולה, הן של הנתיב מאחור והן לצורכי תמרון.
תא הנהג עצמו מרווח מאוד, המשטח בין המושבים הוא בגובה 10 ס"מ והמעבר בתוך התא, למושב השני (המצויד יחסית גם הוא) ולמיטה המאוד מרווחת מאחור, קל מאוד. גם ממד הגובה הפנימי תורם לקלות.
כמה הערות בכל זאת: במשאית המסוימת הזאת, אין שליטה על הרדיו בהגה (קיימת כאופציה); אין שליטה חשמלית על מראות התמרון; פתחי המיזוג שליד הנהג ממוקמים בגובה הידיים וזה יכול לגרום לצינון יתר שלהן (הן לא יתעטשו, ובכל זאת). דוושת הבלם, לטעמי, קטנה מדי – לא משהו שאי אפשר להתרגל אליו, אבל הייתי מעדיף דוושה עם שטח גדול יותר. מה שמביא אותנו לעניין שלשמו נתכנסנו בזה: הנהיגה.
פומלית, הדרך הביולוגית
על העגלה היו 66 מיכלי פלסטיק ריקים הממוענים לקיבוץ דן. שילבתי לראשון, שחררתי מצמד – והפלגנו. כן, לסקניה הזאת תיבה אוטומטית-רובוטית מקורית הנקראת "אופטיקרוז" וכאן זוהי GRS0905R בת 12 הילוכים. כדרכה של סקניה עוד מתחילת שנות התשעים, שילוב לראשון ייעשה רק בעזרת דוושת המצמד. "זה טוב יותר לשליטה, בייחוד תחת עומס" אומרים האנשים משבדיה. בהחלט שונה מכל מה שהקונקורנציה מציעה.
כבר בתמרון האיטי בתוך מושב גן השומרון בולטות שתי תכונות חשובות – וחיוביות – של הסקניה הזאת: נוחות הנסיעה במהירות איטית מעולה, עם יכולת מחיקת במפים מרשימה, ופעולת המנוע שקטה להפליא. עם ארבע כריות אוויר בגורר ועוד ארבע בתא הנהג, זה אולי מתבקש, אבל זה פשוט עובד מצוין. המנוע נשמע עמום ורחוק למטה והוא פועל מאוד חלק. ההגה מעט כבד, אבל לטעמי האישי הוא ממש במשקל הנכון. זאת ואף זאת: הוא מההגאים היותר מתקשרים במשאית בהם נתקלתי, אולי המתקשר ביותר. זה לא חדש, וכבר ב-500 של 1993, הרשים ההגה עם תכונה מבורכת זאת, שמחזקת את מערכת היחסים של הנהג עם המכונה והנהיגה.
התפעול אינטואיטיבי ופשוט. בורר מימין להגה שולט על ההילוכים ועל המאט. במצב אוטומטי ניתן לשנות הילוך, באבחת כפתור עוברים למצב ידני, ותפעול הריטרדר פשוט ופעולתו כך מתגלה כבר בגישה הראשונה לרמזור, מעולה. הריטרדר אינו היסטרי בתפעול קיצוני (ולא מומלץ, כידוע) ומעבר למצב 3 הוא יעיל במיוחד. ממש לא צריך לגעת בבלמים, אבל ממש לקראת עצירה צריך ללחוץ על דוושת המצמד. אחרת זה מקרטע.
בכביש מספר 6 רושמת הסקניה 1,350 סל"ד ב-89 קמ"ש המוגבלים, ומעל לכל מרשימה באיכות נסיעה כוללת מעולה. השקט והנוחות מאפשרים שיחה נינוחה מאוד עם נאדאר, וגם הרדיו יכול להישמע היטב. עם בקרת שיוט פועלת, בקרת מורד בהכן, ריטרד יעיל ותיבה רובוטית העובדת באופן חלק, הנהג יכול להתרכז רק בנהיגה עצמה ומזעור סכנות שנהגי פרייבטים פוחזים וחסרי אחריות מעמידים בפניו.
וכך, בניחותא רבתי, הגענו לקיבוץ דן, השחלתי את הקומפלט לשבילים הצרים מאוד שליד בריכות הדגים ופנינו להעמסה. בכבישים הלא ממש מושלמים באזור וגם בשבילים, איכות הנסיעה נשארה גבוהה מאוד, כמו על כביש חדש.
הפומלית של דן היא מתוקה מאוד, טעימה להפליא ומתגאה בהיותה תוצר של "גידול ביולוגי". אמן. 23 טון (ברוטו) הועמסו על הנגרר, ופנינו ל"פרי שומרון" שליד גן שמואל. העומס הוא לא מהסוג שאמור להרשים מנוע (חדש) של 440 כ"ס. זהו מנוע 12.7 ליטר העומד בתקינה יורו 5 באמצעות EGR (Exhaust Gas Recirculation; מחזור גזי פליטה) שאינו דורש תוסף (אוראה). מנוע זה מחליף את מנוע ה-11.7 ליטר בגרסת ה-420 כ"ס ותורם גם יותר הספק, וגם יותר מומנט עם טווח פעולה נרחב יותר: עוד 200 נ"מ (20.4 קג"מ) ל-2,300 בין 1,000 ל-1,300 (במקום 1,100-1,350). בהמשך, בכל אופן, הרי ימתינו לנו העליות לצומת גולני. כמה מורדות, כמו זאת מראש פינה לעמיעד, יאפשרו להתרשם מיכולת בלימת העזר בעומס.
אבל כל אלו, לפחות עם המשקל הזה, פשוט לא הטרידו את הסקניה. אבל החשוב הוא שגם עם אותו משקל היא לא איבדה ולו שמץ ממנהגיה. עם המשקל היא נעשתה מעט רכה יותר, עם פעילות מורגשת מעט יותר של כריות האוויר (גם לנגרר יש). איכות ההיגוי בכבישים הצרים שעוברים ליד כפר בלום ומנחמיה התגלתה לטעמי כנכס של ממש בנהיגה, ועדיין השקט הרשים כמקודם. יכולת בלימת העזר היא בהרבה מעל ומעבר לשילוב המטען והתוואי, ואפילו תפעול נפרד של בלם הפליטה (כפתור המופעל ברגל שמאל) הפגין יעילות מרשימה, והעברה קלילה להילוך נמוך שיפרה, כמובן, את יכולתו. לסקניה פטנט חביב למורד, בדמות נגיעה קלה בדוושת הבלם "הנועלת" את המהירות בהתאם, ומחזיקה את העסק בשליטה. במורד לעמיעד זה עבד מצוין. במורד צומת עמיעד לעבר קדרים, עם קצבי תנועה משתנים, המאט ובקרת המורד עשו הכל בקלות.
צילום: יואל פלרמן
השימוש במצמד בזינוק בעלייה, גם בעומס, מקנה שליטה טובה על היציאה מהמקום, וקל מאוד למצוא את נקודת הצימוד שלו (המכוונת לטעמי מעט גבוה מדי) כדי לצאת בקצב טוב, ממש כמו הפנייה שמאלה בקדרים. האם זה רק "קטע" של סקניה, או משהו בעל ערך סגולי? אין בעיה, כאמור, להתרגל, אבל הרי יש היום סידורים יעילים יותר (עם בקרת זינוק בעלייה). במצב כזה בייחוד, אבל לא רק, מציעה ה-R גם מצב "עומס" להילוכים האוטומטיים: טוב ליציאה מהמקום בעלייה עם משקל בפרט, "מושך" את ההילוכים מעט יותר בכלל. תפעול ידני נעשה לתפארת הפרוטוקול, גם במעלות היותר תלולים.
את הקטעים התלולים ביותר לצומת גולני עשה הקומפלט הזה במצב ידני ב-45 קמ"ש וב-1,700 סל"ד – ושוב, ברכות ושקט הראויים לציון. עד יקנעם נהגתי כאשר שוב ושוב בולטות התכונות החיוביות של הכלי הזה, שניתן לסכמן, מבחינת הנהג, כ"מערכת ידידותית ביותר לעבודה".
פרי השומרון, פריקה
ביקנעם התחלפנו, כדי לצלם. מושב הנוסע מכובד מאוד, וגם כאן בלטה הנוחות. מאחור, העסק היה רך יותר וקצת נע מדי; שום דבר המפריע למי שישן, לא מומלץ למי שרוצה לצלם בזמן נהיגה.
וכך, בשקט מופתי הגענו ל"פרי השומרון" פרקנו, ונסענו לצלם (גם) את הסקניה וביס 80. ואגב הדגם ההוא, אפשר היה לסכם את עניין הדגם החדש הזה: R440 היא מכונה המצוידת בתא נהג מהשורה הראשונה, תפעול פשוט וקל, מנוע יעיל ושקט במיוחד, מציעה איכות נסיעה מהרמה הגבוהה ביותר, וגם איכות ניהוג משובחת.
