הכול החל כשמייסד וולוו, אסאר גבריאלסון ביקר בתחילת שנות החמישים בארצות הברית, בכדי להבין את שוק ברכב שם, והחליט שגם לוולוו צריכה להיות מכונית ספורט. הוא יצר קשר עם הבעלים של חברת גלאספר מונטקיטו (Glasspar Montecito), שמאז שנת 1951 בונה סירות וגופים למכוניות ספורט מחומר מהפכני: פיברגלאס.

השנה היא שנת 1953. על חברת גלאספר הוטל בניית הגוף, בעוד חברת וולוו לקחה על עצמה את כל השאר. הפרויקט התקדם במהירות. אולי מהירות גבוהה מדי, שכן בתחילת 1954 אב הטיפוס כבר החל מתגלגל על האספלט, אך החלונות נפלו, חלקי הפלסטיק נשברו, השלדה הייתה חלשה מדי, ובנוסף, הייתה תיבת שלושה הילוכים שרחוקה הייתה מלהיות ספורטיבית.
שישים שנה לוולוו ספורט
צילום: מנהל
שלדת צינורות ומרכב פיברגלאס מהפכני בשנים ההן
ביוני 1954 המכונית ערכה את הופעת הבכורה שלה, וניתן היה לראות את אבות הטיפוס הראשונים מתגלגלים על כבישי שבדיה. הזמנות נלקחו מלקוחות פוטנציאליים, אך רק בשנת 1956 החלה וולוו במסירת הספורטיבית הקטנה ללקוחות. המכונית קיבלה את השם הפשוט: "וולוו ספורט" אך ידועה גם בשם – P1900.
העיצוב הנאה לא הצליח תמיד להלהיב. הגוף החיצוני היה שמנמן ועם סבכה קדמית שקועה בתוך לוע בחזית המכונית. בסיס הגלגלים היה קצר מה-PV 444 ממנה נלקחו רוב המכלולים המכאניים, כמו גם יחידת הכוח בנפח 1.4 ליטר, בעלת 70 סוסים, שהאיצה את המכונית עד למהירות מרבית בת 155 קמ"ש.
שישים שנה לוולוו ספורט
צילום: מנהל
למרות הייעוד הספורטיבי, בחזית פעם מנוע בנזין בנפח 1.4 ליטר עם 70 כ"ס בלבד
67 יחידות בלבד יוצרו, עד אשר הפנימו בוולוו שיש יותר הפסד מרווח בכל ייצור של ה-P1900, שגם שלא הייתה ספורטיבית מספיק או איכותית דיה בכדי שסמל וולוו יתנוסס עליה. ברבות השנים גילו שהייתה טעות בספירה (צמד מכוניות קיבלו את אותו מספר השלדה), וייצרו למעשה 68 מכוניות מדגם הספורט.
ארבע שנים חלפו, ואת ה-P1900 החליפה מתחרה בשלה יותר, העשויה פלדה ולא פיברגלאס, ה-P1800 הנחשקת, הידועה גם בכינוייה "המלאך" בעקבות סדרת טלוויזיה מצליחה בה הופיעה (המלאך, שמה) בכיכובו של לא אחר מרוג'ר מור.
שישים שנה לוולוו ספורט
צילום: מנהל
חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של וולוו