סיפור הסטיישן בישראל כבר היה חסר תקווה. ההיגיון אמנם אמר שהיא צריכה לזכות כאן בפופולאריות אבל משנות השבעים דבק בתצורה השימושית הזו דימוי של מכונית אפרורית ל"בעלי מקצוע". בנוסף על כך, הסטיישן תמיד הייתה יקרה מהאחות המשפחתית. וכך עלו הניסיונות השונים להחדיר את הסטיישן לקונצנזוס, החל ב
מאזדה 626 ועד
אודי עם האוואנט, בתוהו.
אבל בדיוק כאשר התרגלנו לרעיון שהסטיישן מת, מישהו ב
פורד ישראל החליט להעירו לשחר חדש. כן, חייבים להודות לדלק מוטורס על הדיבוק בהחדרת הסטיישן. דלק שמצויה במאפייני הניהוג של עם ישראל יודעת שהוא מבין דברים דרך הכיס ולכן יצאה בצעד קיצוני – לראשונה לא גבה יבואן פרמיה על סטיישן. זה החל בפורד מונדיאו סטיישן שעלתה בדיוק כמו אחיותיה הרגילות ובפברואר 2009 המשיך ל
פורד פוקוס סטיישן במחיר זהה לגרסת הטרנד המכוונת לציי הרכב. בדלק ציפו למכור כמה מאות יחידות אבל עד סוף השנה נמכרו כ-1,400 מכוניות. כחצי שנה אחרי עליית הפוקוס הציבו הקוריאנים את המתמודדת שלהם, ה
יונדאי i30CW בקבוצה 2 המנוחה. והתוצאות היו מדהימות, תוך פחות משלושה חודשים נמכרו 1,500 מכוניות כאלה והציפיות מ-2010 גדולות בהרבה. הסטיישן עלתה על המפה וכנראה שלא תרד ממנה.
אבזור
גיל הפוקוס מתחיל לבלוט בסביבת הנהג, שיוצרת רושם פחות עכשווי מזו שב-i30. אבל היא בפירוש מפצה באווירה. רמת האבזור דומה כשהפוקוס צוברת נקודות בזכות תפעול אוטומטי לכל החלונות ומחשב דרך עדיף. אבל זו הצבעוניות של סביבת הנהג בפוקוס, עם שילוב הגוון הכסוף וצורת ההגה, שנותנים תחושה עשירה ואיכותית יותר. הנדסת האנוש בפוקוס טובה, למעט מחשב בעל צג צפוף שכולל את ביטול בקרת היציבות מתוכו. תנוחת הנהיגה עדיפה, וקל יותר לכוון לטעמך את המושב הנוח. ומאחור? לפוקוס מרחב נחות לרגליים אך היא מקזזת חלק מיתרון ה-i בגלל ישיבה זקופה (אין צורך לפרוס רגליים) ומבנה נוח יותר.
כמו ה
פורד פוקוס, גם ה-CW מגיעה בגרסה הפשוטה במבחר ה-i30 (אינספייר), עם סביבת נהג על טהרת השחור, כולל ריפוד המושבים, והתוצאה קודרת. התאורה הסגלגלה מראה השראה גרמנית, אך היא מעט מסנוורת בלילה, ועוצמתה לא ניתנת לכיוון.
למרות האמור לעיל, הפנים הרמוני, נעים לשימוש ובעל הנדסת אנוש טובה. זו אמנם הגרסה הפשוטה, אך יש בה את כל הדרוש – כולל מערכת שמע עם תפעול מההגה (שבניגוד לפוקוס גם קוראת MP3 וכוללת חיבור USB שימושי). באופן מפתיע יש אפילו גג שמש, לא פריט אופייני בגרסאות בסיס, שאמנם גוזל מרחב-ראש לגבוהים אבל תורם קצת לאופנתיות עליה מדברים הקוריאנים.
ה
יונדאי גם רושמת יתרונות קלים עם תאורת מפות (ובכלל תאורת פנים עשירה יותר), קירור לתא הכפפות ותאי אכסון נוחים. כך שהכל די בסדר. אפילו המיזוג (ללא בקרת האקלים) נראה נאה.
צילום: תומר פדר 
צילום: תומר פדר
נוחות
הארכת בסיס הגלגלים ביונדאי משלמת דיבידנדים במקום לברכיים במושב האחורי, אולם גב המושב המוטה מדי לאחור גורם לתנוחה לא נוחה. ביונדאי יוצרים תחושה שמדובר בכלי רב-שימושי, ולכן קצת מאכזב שלמרות הארכת בסיס הגלגלים הם לא הוסיפו משחקים כגון אפשרות הזחה של המושב האחורי, שהיתה מאפשרת לשחק ביחס בין נפח הטעינה לחלל ליושבים. למרות שבגרסה זו מציעה היונדאי נוחות עדיפה ממה שזכרנו מההאצ'בק, הרי שהפוקוס היא בדרגה גבוהה יותר. זה בולט בייחוד בעיר, עם פעולת מתלים רהוטה, אך גם על כבישים מהירים יותר. ולמרות תחושת הרכות, תנודות המרכב מרוסנות באופן הרבה יותר נכון. היכן שהפוקוס מעט מפשלת זה ברעשי הרוח והכביש החזקים יותר מאשר ביונדאי.
אבל הניצחון של יונדאי אינו מוחלט. חטיבת הכוח הקוריאנית היא בפירוש יותר רועשת, במיוחד בעומס גבוה ומצערת מלאה, כולל רזוננס מטריד במהירויות שיוט גבוהות. אמנם הרעש של יונדאי 'גברי', אבל יכולנו להסתדר בלעדיו. בצורה אופיינית לפורד בתקופה האחרונה חטיבת הכוח שלה אמנם חסרת מחץ אבל היא בפירוש מעודנת ונעימה. עוד פרט שמשחק לזכות הפוקוס הוא האפשרות לתפעול ידני.
ביצועים/התנהגות
ל-i30 ניהוג צפוי, ברור ובטוח ומעט הפתעות. החרטום נוטה להרחיב קו והאחוריים לא יגיבו בעצבנות אם תרפו מהמצערת. הכל בסדר ורגוע והתחושה היא שמשהו כאן אפילו מאוזן יותר מאשר במחומשת הדלתות. אפילו ההגה נראה ברגע הראשון סביר לחשמליים. אלא שתחת עומס הוא משנה משקל באופן לא מספיק ברור ופרוגרסיבי.
אבל הפוקוס מכניסה דברים לפרספקטיבה... גם בגרסה זו הפוקוס מציעה יכולת גבוהה ותחושה מאוד עמוקה ורהוטה. היא משנה כיוון בצורה מאוד נחושה ומהנה ובמעבר ראשון מהיונדאי מרגישה כמעט היפר אקטיבית בגלל אותה תגובה מיידית להיגוי. והיא מגבה את הנהג בהיזון חוזר מכל מרכיבי הניהוג, תורמת לתחושת הביטחון. התחושה מההגה כמובן הרבה יותר מדויקת ונעימה, ואפילו עם מעט הכוח שלה היא מצליחה להגיב היטב לשינויי מצערת. הבלמים שלה מדויקים יותר גם אם פחות חדים מביונדאי.
היונדאי חזקה בהרבה עם 126 כ"ס מול 100 בפוקוס (אבל רק 15.6 קג"מ מול 15.3 קג"מ), וזה מורגש. היונדאי לא רק חזקה יותר אלא גם מהירה יותר (187 קמ"ש מרביים ו-12 ש' למאה לעומת 13.9 ש' ו-172, אנחנו מדדנו 12.9 ש' לעומת 16 ש' בתאוצה למאה) וזה הורגש כמעט בכל מצב. הפער בין המכוניות נובע לא רק מההבדל בסוסים אלא גם מהבחירה המסורתית של פורד ביחסי העברה ארוכים מדי ואופי מנומנם לתיבה. זה אמנם יוצר אופי נעים ומעודן יותר לחטיבת הכוח האירופאית, אך המחץ נמצא בידי יונדאי. במקרה זה ראוי לציין שהפוקוס התייצבה למבחן כשהיא חדשה לגמרי – ומניסיון העבר, המצב משתפר אחרי שהמנוע "נפתח" קצת.
שתי המכוניות אינן זריזות במיוחד אבל שתיהן מציעות ביצועים מספקים ליום יום, וטובים ממה שזכרנו מהן בעבר. זה בולט במיוחד ביונדאי, שבניגוד לעבר מתייצבת כאן בגרסה המחוזקת ב-4 כ"ס שפגשנו בקיה סיד: נראה שיונדאי אמצה את גישת טויוטה עם תגובה מהירה ביותר ללחיצה הראשונית על המצערת (וזה לא המקום היחיד בו המכונית הזו מזכירה טויוטה). הפוקוס עדיין עלולה להרגיש מעט איטית ומתאמצת מהרצוי בעליות.
צילום: תומר פדר 
צילום: תומר פדר
צריכת דלק
צריכת הדלק במסלול המאומץ שלנו היתה כמעט זהה – 8.9 ק"מ לליטר ביונדאי לעומת 8.8 בפוקוס.
מטען
תא המטען של הפוקוס גדול יותר. הוא ארוך משמעותית וגם גבוה ומאורגן טוב יותר לטעינה, עם מבנה מלבני נטול שקעים ובליטות. הנתונים מאשרים את יתרון הפוקוס עם 495 ליטר מול 415, אבל במציאות ההבדל נראה גדול יותר.
ל-i30CW תאים נאים יותר מתחת לרצפה ובצדדים, יותר ווי תליה, רשת מקורית לעיגון חפצים ותאורה עדיפה לחלק האחורי. לשתי המכוניות כיסוי גלילה לא איכותי במיוחד לתא (בפוקוס הוא עדיף). כדאי לסגור – אחרת עולה רעש מתא המטען אל תא הנוסעים.
קיפול המושבים האחוריים לרצפה שטוחה קל משמעותית ביונדאי – צריך לקפל רק את המשענת, ואין צורך לפרק משענת ראש. בפוקוס יש קיפול דו-שלבי, כי צריך להרים את בסיס המושב אבל לכן גם גובה המשטח הסופי נמוך יותר. זה כנראה מה שמביא לפוקוס יתרון גם במצב זה עם 1,525 ליטר, לעומת 1,395 ליטר.
סיכום
יום ארוך עם שתי מכוניות הסטיישן החשובות בארץ, הזכיר לנו פעם נוספת עד כמה יעילה התפיסה וכמה חבל שהיא לא נקלטה עד כה. כי עם מעט ויתורים והרבה יתרונות, מציעות המכוניות האלה יותר עבור מר ישראלי.
והיה זה קרב צמוד, כאשר יונדאי שוב מפתיעה בשיפור הגדול של מוצריה. יונדאי שמה על הכוונת את טויוטה וממש כמוה, גם היא יצרה מכונית נטולת מגרעות אמיתיות. ה-i30 עושה הכל די בסדר, מציעה יכולת טובה, אווירה נעימה וחבילה טובה מאוד לכשעצמה.
אלא ש
הפוקוס, כמו פוקוס, מצליחה שוב להתגבר על החיסרון הברור בביצועים ולהוות רמה בפני עצמה. היא נוחה יותר, מציעה תחושת עומק, יכולת ואיכות לעומת היונדאי. והיא פשוט המכונית איתה רצינו לחזור הביתה. למי שבכל זאת מפריעים הביצועים, נציע לשקול
פוקוס עם מנוע שני ליטר.
