אודי Q7 הוא אוטו גדול, גדול מאוד אפילו, אבל החתימה הסביבתית שלו היא רק חלק אחד משלל האמצעים בהם הוא משתמש בהם כדי ליצור רושם על הרחוב. החזית גם היא מרשימה מאוד ומזרה אימה עם שבכה ענקית ופעורה ופנסים מלוכסנים. כנראה שמעצבי אודי קלעו בול לטעמו של הקהל צמא הרושם. והאסימון נפל לי בוקר אחד כשלקחתי את ביתי בת השלוש – ליה – לגן. נושא את הפעוטה על כפיים חלפנו ליד ה-Q7 החונה והראיתי לה את האוטו שאבא הגיע איתו – הפעם – מהעבודה. אחרי מבט קצר היא פנתה אלי ושאלה :"אבא, למה האוטו כועס?".
עדכון ועידון
גרסת הדיזל 3.0 ל' של האודי הענקי היא באופן מביך המנוע בעל הנפח הקטן ביותר של הדגם. כרגע ניצבים לצידו V8 ו-V12 דיזל ו-V6 ו-V8 בנזין. אולם למרות שלא היה חסר דבר למנוע הדיזל הקודם – קיבל ה-Q7 אותם עדכוני מנוע שקבלו דודניו ואחיו לקו היצור, הטוארג וממש עכשיו הקאיין של פורשה אשר עושה צעדים ראשונים בעולם הדיזל.
למנוע הספק של 240 כ"ס ו-56 קג"מ כבר ב-2000 סל"ד. אלו נתונים יפים לכשעצמם אבל כדי לחזק את הטבלה היבשה במשהו מוחשי קצת יותר (ככל שהמדיה הדו ממדית הזו מסוגלת) חשוב להבין שעוד מתחת ל-2000 סל"ד יהיה מנוע הדיזל הזה יותר חזק מה-V8 בנזין. השינויים שהקונצרן עשה במנוע הזה שיפרו את ההספק ב-%8 ואת המומנט ב-%10 מבלי להרע אם צריכת הדלק וצמצום פליטת מזהמים.
יתר חמשת המטרים ושמונה וחצי הסנטימטרים של ה-Q7 לא ממש השתנו אולם רכב המבחן – שהגיע אלינו אחרי מסע שכנועים מעצבן – צויד בחבילת השטח אשר מאוד סקרנה אותנו ואמורה להקנות יכולת עדיפה במימד השלישי והחשוב-לנו, של נסיעה מעבר לאספלט.
החבילה כוללת גם את חבילת הטכנולוגיה עם מערכת ה-MMI המוכרת של אודי, חישוקי גלגל אחרים, שבעה מושבים, מצלמת חניה. חלק השטח כולל מתלי אוויר מתכוננים, מדרגות סף, חבילת תאי אחסון, שולחנות מתקפלים בגב המושבים, מצפן במראה הפנימית וחשוב מכל סכי שמש כפולים.
ה-Q7 שהוצג לעולם בסתיו 2005 כבר מתחיל להראות את גילו וגם אם עדיין שילוב האלומיניום/עץ/עור ממשיך להרשים באיכות הביצוע, המראה הפלסטי של לוח המחוונים – אשר השאל מ-A6 – ועוד משטחים לאורך ורוחב הדשבורד נראים כבר בשלים להחלפה.
תחושת הגודל והמרחב ממשיכה גם בתוך האוטו ועוזר לכך שטח שמשות קטן יחסית ואדני חלונות גבוהים. כך שה-Q7 עוטף וסוגר עליך כרחם פלדה המגונן מהעולם הנוראי שבחוץ.
מתלי האוויר מתחילים מנקודת מוצא של מרווח גחון בן 180 מ"מ, כשבמצב הדינאמי או במהירות העולה על 120 קמ"ש, המתלים יורדים בעוד 15 מ"מ. אם תיסעו 160 קמ"ש לפרק זמן של יותר מ-20 ש' המתלים יפחיתו עוד 15 מ"מ ממרווח הגחון להנמכת מרכז הכובד וצמצום הגרר האווירודינאמי. האטה תחזיר את המרכב למפלס הנורמאלי. מערכת המתלים, בשילוב חיישנים על גלגל ההגה, הגלגלים והמרכב, יודעת גם לצמצם את זוויות הגלגול בכבישים מתפתלים על-ידי שינוי מיידי של מאפייני השיכוך בבולמים הרלוונטיים באותו הרגע. השאיפה היא לעזור למכונית להיכנס לפניה ולשמור על השלדה ניטראלית במהלכה. אותנו, אנשי השטח, תעניין פונקצית ה"שטח" אשר מרימה את הגחון ל-205 מ"מ עד למהירות של 100 קמ"ש ויש גבוה יותר – 240 מ"מ – כדי שנוכל לטפל במכשולים רציניים מעט יותר אבל לא מהר יותר מקצב זחילה. כל הפונקציות הללו מאפשרות להנמיך את האחוריים גם כדי להקל על העמסת מטען כבד וכדי לאזן את הירכתיים לאחר שנרתם נגרר כבד מאחור. עוד מצד הבוץ, אציין את מערכת בקרת היציבות – ESP – שאינה ניתנת לניתוק אמנם, אבל מכילה מצב "שטח" המאפשר מידה רבה יותר של סחרור גלגלים, פסיעה צדדית, ומאלחשת מעט את ה-ABS.

נסיעה
עוד בנסיעות מבחן קודמות העדפנו את נוחות הנסיעה שמקנים מתלי הפלדה על קפצי האוויר ב-Q7. וגם הפעם המצב אינו שונה. בכבישים בינעירוניים האודי הגדול נוח ונעים מאוד, אולם כשמגיעים העירה ולאספלט שבור, מתקשים המתלים לנטרל מהמורות חדות ושיבושים קטנים ואלו חודרים לתא ומעצבנים. התמיכה במרכב טובה על צירי האורך והרוחב וגם במהירות גבוהה – כמו שיש בסביבת תעבורה מערבית – ריסון המרכב והתמיכה במשקל בפניות מצוינת.
העברת הכוח מפוצלת באופן קבוע בין כל ארבעת הגלגלים דרך דיפרנציאל מרכזי מסוג "טורסן" החש הפרשי מומנט ושולח כוח לאן שהוא נדרש. באופן רגיל עובר %60 מהמומנט לאחור וזה אחד האמצעים שבזכותם נהנה ה-Q7 מהתנהגות כביש ושביל מרשימה מאוד, שלא לומר מלאת שמחת חיים.
בשיוט רגוע על הכביש הארוך דרומה נרשמה צריכת דלק יפה של 11 ק"מ לליטר – וזה מיישר קו עם הטענה של היצרן לשיפור החסכוניות וצמצום פליטת המזהמים. אולם שלטי המהירות אצלנו חסרים הרבה כדי להביא את הכלי המרשים הזה לתחום השיוט היעיל באמת שלו.
גם השטח שנבחר משקף את האישיות של ה-Q7. נוף רחב ידיים, דיונות תמירות והרבה שאר רוח. הכביש הראשי התחלף למשני והמשני לדרך שדות וכשזו הסתיימה והפכה לשביל עצרנו את המכונית. מתלים עברו למצב "OFFROAD", בקרת היציבות נלחצה עד שחיווי "שטח" נדלק בצג וכיוונו את החרטום הפחוס לעבר יעדנו – הדיונה הגדולה של חלוצה.
השבילים חוליים וקלים למעבר – בטח כשיש כל-כך הרבה כוח מתחת לדוושת התאוצה וזה יורד לקרקע דרך צמיגים רחבים – וה-Q7 שט, ספק מרחף, על הבאמפים הרבים לעבר האופק. זווית הגישה שטוחה למדי ורצוי לשמור היטב על החרטום פן יינגח את הקרקע. אבל כשהדרך מתיישרת אפשר ללחוץ עמוק והרבה ולטפס לקצב שיוט "כביש" לגמרי. אפילו בתנאים האלו, מעוטי האחיזה – חש ה-Q7 נטוע ומלא בטחון.
הטיפוס לראש הדיונה הציב בעיות משלו ואת הכף הכריע לבסוף כפל קרקע כמעט בלתי נראה, שלא מאפשר הסתערות חזיתית על השיפוע התלול. כך שנאלצנו לאגף את הר החול וטיפסנו על גבו עד שהנוף נפרש ממול – ועצרנו לשפות תה.
כמה משחקי הצלבות גילו שמערכת ההנעה ממש אינה מתרגשת מהנפת גלגלים ותמצא את השילוב הנכון כדי לאחוז בקרקע ולהוציא את המכונית מהמצב המביך. ה-Q7 הוא לגמרי לא רכב לעבירות ובטח שאין לו יומרה כזו – אולם הוא ינוע בהחלט בביטחון על כל דרך עפר או דרך לא סלולה, ואם אותו שביל מוכר יפתיע אתכם אחרי שיטפון חורפי – יוכל ה-Q7 להתגבר על מכשולים מזדמנים במגבלות המרכב העדין וכמובן השכל הישר.

תצפית
הרבה זמן ישבתי על ראש הדיונה. נהנה מהשקט המוחלט, מהאופק השטוח הנמתח לכל עבר ומכיפת שמיים ענקית ואדירה שאינה נעקצת בחודי גורדי-שחקים או מפוספסת קווי מתח ועמודים. ישבתי ובעודי ממתין למים שירתחו בקומקום חשבתי על הכמות של הטכנולוגיה שהביאה אותי לראש הדיונה הזו. מגלישה מלאת רושם בעיר מול בתי הקפה ושוכניהם פעורי העיניים, לנסיעה בינעירונית מהירה ונעימה מאוד ולשיטוט שבילים מקסים ומלא ניקוי-ראש עד למכשול עליו התגבר – לא בלי מאמץ, אבל התגבר – כדי להביא אותי לפינה הנפלאה הזו. וזה בעצם הליבה והמהות של הדור הזה של רכבי הפנאי ובוודאי אלו בסגמנט הפרימיום – שמסוגלים לשנות עורם בלחיצת מתג ולתת לבעלים מעטפת שימוש מאוד רחבה ובעצם עולם שלם – העולם שמעבר לאספלט.