נתחיל מהסוף, מהענייני: המחיר עדיין גבוה - גבוה מדי - אבל הרבה פחות גבוה ממה שהוא היה. שנת 2007/8 הייתה שנת השמפניה, אחרי שהאוצר החליט להוריד את מסי התענוגות והמותרות השערורייתיים שהושתו עליה. כיום אנחנו משלמים על שמפניה את אותו המס שאנחנו משלמים על יין רגיל. 12%. כלום כסף, ממש. אז יוצא ששמפניה זה לא עניין כל כך יקר היום. במחיר של בקבוק יין טוב - OK, אולי טוב מאוד - אתם יכולים למצוא בקבוק של מבעבעת משובחת באמת. משהו שגדל בבית קטן, אי שם בלב צרפת, שנעשה ביד אומן, בהרבה אהבה. אם בכל זאת תרצו משהו "נוצץ" תצטרכו לשלם אקסטרה בשביל השיווק והפרסום, אבל עדיין, זה הרבה יותר זול משעה של פסיכולוג... גמרנו עם התכל'ס, עכשיו השירה. שמפניה היא שירה. שירה צריך לשיר כל יום. מי שלא צריך שירה לא באמת צריך שמפניה. אם עכשיו אתם בעבודה, או אפילו בבית, חושבים או חולמים על החופשה הבאה שלכם, שמפניה היא הדבר לחלום איתו. שתי כוסות צרות ומוארכות - כוסות Flute - ובקבוק כזה, מקורר נכון, שאותו מוציאים ביד בטוחה מהמקרר, ייקחו אתכם ישר ולעניין למחוזות אחרים - שטח או לא, חו"ל או ישראל - חופשיים מכל דאגה. שתי כוסות, כי בכל זאת, שמפניה צריך לשתות בזוג. עוד מעט "סופשנה", אז מה? אז צריך להתכונן, והכי טוב זה לתרגל. והרבה. אני בעד תרגולות ושמפניה של אמצע השבוע, ולא רק כזאת של סוף שנה או ערב שנה חדשה. אני בעד זה, כיון שאז לא חושבים על לחזור לעבודה מחר בבוקר, או על הכלים בכיור או הבוס. בקבוק שמפניה, כמה תותים או קצת שוקולד ושתי כוסות והערב ייגמר רחוק-רחוק מהטלוויזיה, תסמכו עלי.
איפה לקנות ומה?
מואט שנדו הוא המותג הנוצץ של אחד מהבתים היוקרתיים שתוכלו למצוא בישראל. אלה השמפניות שמשמשות במסיבות הנוצצות ביותר, בהשקות האופנה הגדולות ובכלל - באירועים נחשבים. בדיוק סוג השמפניה להביא לערב ראש שנה חגיגי, למסיבה טובה.
שמפניות בוטיק
בוטיק דה שמפן bdch.co.il אלדד לוי, עיתונאי יין ותיק ואיש שבאמת מבין, החליט לפני כשנתיים להביא לישראל את "הדברים האמיתיים", כדבריו: שמפניות שמייצרים מגדלי הענבים והכורמים בשמפן עצמה. לא בתים גדולים, מסחריים ו"שיווקיים", אלא יצרני בוטיק קטנטנים ומיוחדים שגם בצרפת בקושי אפשר להשיג. המחירים? ממש לא מה שאתם חושבים. אפשר למצוא בקבוקים מצוינים ולקבל עודף מ- 200 ו-300 שקלים. שני בקבוקים שאני מאוד אוהב, בין היינות שאלדד מביא: שמפניה Margaine Cuvee Traditionelle Brut NV. שמפניה קלה ונעימה שיש בה קצת טעמי מנטה ותפוזים. במחיר של 189 שקלים - מחיר של יין בוטיק ישראלי - זה יופי של יין. Gimonnet , Cuis 1er Cru Brut NV. אחחח, ריחות הבריוש הטריים שעולים מכוסית של היין הזה... זאת היא שמפניה מאוד עדינה, חלקה וקצת קרמית, עם חמצמצות עדינה שעושה אותה בת לוויה נפלאה לארוחת בוקר של מטיילים. 229 שקלים. קחו אותה בצידנית מקוררת אתכם והוציאו אותה "כמו משום מקום", בהפתעה גמורה של כולם. הביטו אל המדבר וצחקו צחוק גדול על העולם, על הכלים בכיור ועל כל השאר.
שמפניה רוזה
את זאת עושים מענבי פינו נואר ופינו מונייה, אבל משאירים בה קצת צבע (או מוסיפים מעט יין אדום, לגוון). מתקבלת שמפניה שיש בה טעמים יותר "אדמתיים". גם אם כל הממבו ג'מבו הזה לא מעניין אתכם, דעו שהשמפניות הוורודות - הרוזה - הן הסקסיות שביינות. יש משהו לגמרי שובב, גם בגוון וגם בטעם, שעושה אותן מתאימות במיוחד לימי הולדתה של בת הזוג, ליום הנישואין, לפגישה עם המאהבת, לוולנטיינ'ס או ט"ו באב או לשתיה של לפנות ערב של יום שלישי... במחירים סבירים תוכלו למצוא בקלות את האיילה (Ayala) ברוט מאז'ר רוזה, במחיר של 320 ש"ח, לכל היותר. אם אתם רוצים להשקיע קצת יותר, הרשו לעצמכם להתפנק עם הוורדר של האלמנה קליקו: Veuve clicquot Vintage 2002 Rose: בית קליקו היה הראשון שייצר שמפניה ורודה, ובשנה שעברה, אחרי הפסקה של 100 שנה, הוציא הבית שוב מהדורה ורודה. תצטרכו להיפרד מ-600 ש"ח ויותר, אבל היי, שמפניה הלוא לא שותים בכל יום...
מושגי בסיס בשמפנאות
שמפניה - יין מבעבע שמיוצר בשיטה מוגדרת. במחוז אחד בלבד - שמפן - בצרפת. אפשר למצוא לבן או ורוד. NV - Non vintage: ערבוב ממספר שנות בציר. שמפניה בציר - שמפניה שמיוצרת מענבים משנת בציר מסוימת. לרוב יותר יקרה. ברוט - שמפניה יבשה. Demi Sec - חצי יבשה. שיטת שמפן - או השיטה הקלאסית - שיטה בה נוצרות הבועות שביין על ידי תסיסה שנייה שלו בבקבוק עצמו. Blanc de Blanc - שמפניה לבנה שמיוצרת רק משרדונה (ענב לבן). אחרת, היא מיוצרת מאחד או כל שלושת הענבים המותרים: שרדונה, פינו נואר ופינו מוניה. שני האחרונים הם ענבים אדומים. Champagne Room - שרות שמוצע על ידי מועדוני גברים, ומאפשר ללקוח לקנות חצי שעה או שעה של lap dance או סתם זמן איכות בחדר נפרד, בו יכול הלקוח לקנות כוס או בקבוק שמפניה לעצמו ול"מארחת" שלו... קווה - Cava - יין מבעבע, עשוי בשיטה הקלאסית גם הוא, בספרד. לרוב זול, זול מאוד אפילו. יש כאלה שאפשר אפילו לשתות.
