ניסאן טידה (משמאל) וסוזוקי SX4
ניסאן טידה ו
סוזוקי SX4, שתי משפחתיות קטנות שמנסות לגנוב לקוחות מהמשפחתיות הגדולות, התייצבו למבחן משווה. לשתיהן מנוע אחד במבחר ורק תיבה אוטומטית, ושתיהן מתאפיינות במפרט "קשיח" – כלומר עם מינימום אופציות בתוספת תשלום.
ניסאן טידה הוצגה בשנת 2004 (2006 באירופה) כמכונית הגלובלית של ניסאן, וב-2007 הגיעה הסדאן הנבחנת כאן גם אלינו. ניסאן ממצבת את הטידה כמחליפת האלמרה, למרות שהיא מבוססת על פלטפורמת סופרמיני, ומציינת כי היא ממוקמת בהיצע החברה בין הנוט לקשקאי.
אלינו מגיעה הטידה ממכסיקו, עם מנוע 1.6 ליטר שמספק 110 כ"ס ותיבת ארבעה הילוכים אוטומטית. יש לה ארבע כריות אוויר בלבד, ולשמחתנו גם בקרת יציבות. היא לא נבחנה עדיין במבחן הבטיחות האירופי, אך עם ארבע כריות אוויר לא תוכל לקבל חמישה כוכבים.
סוזוקי SX4 הושקה באירופה כסופרמיני האצ'בק דמוית שטח בשנת 2006, פרי לשיתוף פעולה בין סוזוקי לפיאט. שנה לאחר מכן הצטרפה גרסת סדאן שמחליפה את הליאנה. ה-SX4 מוצעת בישראל עם מנוע 1.6 ליטר שמייצר 107 כ"ס ותיבת ארבעה הילוכים אוטומטית. כל רמות הגימור של ה-SX4 מצוידות (רק מהעת האחרונה) בבקרת יציבות ושש כריות אוויר, כאשר במבחן הריסוק זכתה סוזוקי לציון בינוני של ארבעה כוכבים.
טידה
סיסמת הפרסום של ניסאן היא "לנהוג מחוץ לקופסה", אבל במקרה של הטידה מזל שנוהגים בתוכה – מכיוון שאז לא צריך להביט בה. הטידה מצליחה להיות לטעמנו (ואם נהיה עדינים) לא נאה, במיוחד בגרסת הסדאן. מעניין כי לניסאן היה אומץ להשתמש במילים "פילוסופיה עיצובית" בתיק העיתונות של הטידה, ואף הרהיבו עוז למצבה כמכונית פרימיום קטנה. הדבר היחיד שניתן לומר לזכותה בהקשר זה הוא שבניגוד לסוזוקי, היא אינה נראית כגרסת האצ'בק שקיבלה תא מטען ועיצובה החיצוני מרגיש שלם והרמוני יותר.
צילום: תומר פדר
תא הנוסעים ממשיך את הקו החיצוני ורחוק מלהרשים מבחינת עיצוב. עם זאת, רוב החומרים איכותיים, רכים ונעימים למגע, כאשר הצבע הבהיר משפר את האווירה אך יהיה רגיש ללכלוך. דוגמה טובה לאיכות ניתן למצוא בריפוד הנעים בדלת עם תפירה כפולה, משהו שלרוב לא מוצאים ברכב בסיסי.
גרסת המבחן המאובזרת (Visia) הציעה מערכת שמע מקורית עם שליטה מההגה וחיבור בלוטות', פריט די נדיר בקטגוריה. נציין שאלו הם ההבדלים העיקריים בין הגרסה הבסיסית למאובזרת, כאשר הראשונה מוצעת ב-111,000 שקל והשנייה בתמורה ל-120,000. לא מעט.
המרווח לנהג טוב, אך לחלקנו חסר מרווח לברך ימין. המושבים מרווחים, רחבים ודי נוחים, אך נעדרי תמיכה צידית. תנוחת הנהיגה נפגעת בגלל הגה המתכוונן רק לגובה, ונהגים גבוהים עשויים לסבול מקרבה מוגזמת לדוושות. מעבר לספסל האחורי מלווה בהפתעה חיובית, כאשר בסיס הגלגלים הממוצע (260 ס"מ) מספק מרווח ראש וברכיים מצוין (לכך מסייעים ממד הגובה ותנוחת הישיבה הגבוהה). חבל רק שגב המושב נטוי מעט יתר על המידה.
SX4
מי שראה את גרסת ההאצ'בק החביבה של ה-SX4 לא יתלהב מעיצוב הסדאן, שנראית כאילו סוחבת על גבה תא מטען ענקי מודבק. ייאמר לזכותה שהיא נראית גדולה, מה שבוודאי יקסום לחובבי המטר-לשקל. תא הנוסעים בסוזוקי יפני קלאסי: פלסטיקים שחורים ונוקשים ותחושה ספרטנית לחלוטין. פער החומרים בין שתי המכוניות מורגש לרעת ה-SX4.
צילום: תומר פדר
גם כאן הגרסה הנבחנת היא המאובזרת שבהיצע, וכוללת התנעה ללא מפתח (אם כי השלט עצום בגודלו), מערכת שמע מקורית עם שליטה מההגה (שמצופה עור). המרווח מלפנים מצוין, אך גם פה נפגעת תנוחת הנהיגה בגלל הגה שלא מתכוונן למרחק. המושב האחורי מזכיר לנו שאנחנו לא נוהגים במשפחתיות אמיתיות, וצפוף יחסית. ההבדלים מורגשים גם במרווח הברכיים, אך במיוחד במרווח הראש החסר שעלול להפריע גם לבעלי גובה ממוצע. ה-SX4 רחבה מהטידה על הנייר, אבל בפועל המצב מרגיש הפוך באופן משמעותי. רק תא המטען של ה-SX4 מרגיש גדול יותר, אך בשתיהן מתקבל נפח הטענה מספק.
יפני קלאסי
שתי המתמודדות כאן מציגות את הגרסה היפנית הקלאסית ליחידות הנעה משפחתיות. מדובר ביחידות כוח בנפח 1.6 ליטר עם תיבה אוטומטית פשוטה ויעילה. הילוך חמישי או תפעול ידני לא תמצאו כאן, אבל עדיין שילוב המנוע-תיבה פועל היטב, בזריזות ויעילות.
מנוע הטידה מוכר מהנוט, מספק 110 כ"ס ב-6,000 סל"ד ו-15.6 קג"מ ב-4,400 סל"ד. מנוע ה-SX4 מספק 107 כ"ס ב-5,600 סל"ד ו-14.7 קג"מ ב-4,000 סל"ד. שתי המכוניות מרגישות כמעט זהות מבחינת כוח בתנועה, ובדיקות התאוצה אישרו את התחושות עם תוצאות זהות בכל סוגי ההאצה. הביצועים בכל מקרה טובים ביחס לקטגוריה.
לחיוב נציין את המסילה המשוננת של בורר ההילוכים של
סוזוקי SX4, המאפשר תפעול ידני נוח ביחס לתיבה של הטידה, שתדרוש תשומת לב גבוהה תוך כדי נהיגה על מנת להוריד הילוך (למעט כפתור ביטול הילוך היתר, שנוח לתפעול). עוד יצוין ששני המנועים לא שקטים במיוחד בסל"ד גבוה (ובעיקר זה של סוזוקי). תצרוכת הדלק בשניהם היתה טובה יחסית, ועמדה על 9.0 ק"מ לליטר בטידה ו-9.8 ק"מ לליטר ב-SX4 תחת תנאי נהיגה מאומצים.
ניסאן טידה מציגה בעיר נוחות נסיעה טובה, כאשר גם בכבישים בינעירוניים היא מצליחה לשכך את המהמורות בצורה טובה ולסנן את רוב השיבושים הקטנים. שיבושים גדולים מורגשים יותר מהרצוי, אבל עדיין באופן סביר. עוד נציין כי רעשי המתלים חודרים לתוך תא הנוסעים, אך לא מדובר במשהו מציק במיוחד. ה-SX4 מציגה נוחות עירונית סבירה אך פחות טובה בהשוואה, בעיקר על שיבושים קטנים. מחוץ לעיר נרשם פער גדול יותר לרעתה, כאשר ההבדל העיקרי במתלים נוקשים שמייצרים תנועות גוף חדות בשיבושים גדולים.
ההיגוי החשמלי בטידה לא מפריע בנהיגה רגילה ומשקלו הקל עשוי לקסום לרבים, אך בכביש המפותל תחושתו מלאכותית והוא מערער את הבטחון. וחבל, כי הטידה מתנהגת בצורה טובה, בוגרת ומאוזנת, עם אחיזת כביש גבוהה. הבלמים בעלי פעולה ותחושה עדיפות על פני אלו שב-SX4.
צילום: תומר פדר
במעבר מהטידה ל-SX4 מתרשמים קודם כל מההיגוי, שעודנו בינוני אך טובה משמעותית בהשוואה ומוסיף להנאה בכביש מפותל. הבעיה היא ששאר המרכיבים סובלים מתזזיתיות יתר, עם תחושה פחות יציבה ומהוקצעת ונטייה חריפה בהרבה לתת היגוי (החלקת החרטום החוצה מקו הפנייה). כך שרוב האנשים ירגישו בטוחים יותר בטידה רוב הזמן.
טבלה מסכמת
למרות האפרוריות של שתי המתמודדות, מדובר בשתי מכוניות שיבצעו את מטלות היומיום בצורה מספקת עבור רוב הנהגים. אבל
עדיפותה של ניסאן טידה היתה ברורה כמעט בכל סעיף וסעיף – היא נוחה יותר, תא הנוסעים שלה נעים, איכותי יותר ומציע מרווח עדיף משמעותית, יחידת ההנעה טובה באותה המידה (אך יותר שקטה) והתנהגות הכביש בטוחה ומהוקצעת יותר. כאשר כל זה מוצע במחיר דומה (בגרסאות הבסיסיות), מציבה עצמה הטידה כמתחרה חזקה בקרב המשפחתיות הקטנות, ורק היעדרן של שתי כריות אוויר מעיב על נצחונה.
