המשבר הכלכלי ו
רפורמת המיסוי של השנה האחרונה הביאו, בין היתר, לפריחה מחודשת של סגמנט המיני בארצנו הקטנטונת. חסכון בכסף בקנייה ובאחזקה עומד כיום גבוה מבעבר ברשימת הדרישות של הישראלי המצוי, והתוצאה היא שפע קטנות-זולות שעשו עלייה – בדיוק בזמן.
לסוזוקי, המתמחה במכוניות קטנות מאז ומתמיד, לא היתה שום כוונה להישאר מאחור.
האלטו הגיעה לא מכבר ומיד זכתה
לתג המחיר הזול בישראל עבור מכונית חדשה, בעוד ה
סוויפט נמצאת איתנו כבר מ-2006 וזוכה
להצלחה נאה במכירות. אבל ל
סוזוקי נותרה עוד הפתעה בקנה, כזו שאמורה להתברג בחלל הכספי והקונספטואלי הניצב בין השתיים.
מים מים משמיים
סוזוקי ספלאש היא מכונית חדשה, שהושקה ב-2008
כאחות תאומה לאופל אגילה, זכר לימים בהם
GM החזיקה במניות של סוזוקי. חרטום הספלאש מזכיר קצת את הסוויפט (גם בפגוש הקדמי הנמוך מדי), אבל ברגע שעולים לקו החלונות האפקט נעלם. גובהה המיניוואני של המכונית, 159 ס"מ, גורר שטח שמשות גדול משמעותית ומראה גמלוני מעט, גם אם חמוד למדי מרוב הכיוונים. מאחור נחתך הזנב באופן חד, כמעט אנכי לגמרי, והתוצאה פחות נעימה לעין על אף פיזור תאורת הפנסים המודרני. החיתוך הזה, בין השאר, גורם לספלאש להיראות קצרה מהסוויפט – אבל היא לא. ממדי האורך והרוחב כמעט זהים ובבסיס הגלגלים יש הפרש של שני סנטימטרים בלבד לרעת הספלאש – תזכורת לכך שהיא מבוססת על האלטו, אשר בסיסה זהה והיא למעשה גרסה מקוצרת לפלטפורמת הסוויפט.
צילום: תומר פדר
ילדת סנדוויץ'
אם כך, בממדיה החיצוניים של הספלאש יש מעין שעטנז בין שתי אחיותיה. ומה בפנים? הסוויפט, כידוע, הפתיעה אותנו במרווח שהיא מציעה לנוסעים – עכשיו תוסיפו לזה עוד תשעה ס"מ במימד הגובה... מרווח הראש מצוין – אפילו רוטקופ לא התלונן! – ואין בעיה לאכלס מבוגרים במושב האחורי, גם אם הם בגובה ממוצע ומעלה. לשלושה יהיה כמובן צפוף מאוד במושב האחורי, אבל כל המושבים סבירים ברכותם ובעיצובם, אם כי לא נוחים כמו בסוויפט.
שטח החלונות הגדול תורם לתחושה האוורירית בתא, אבל גם מרשה להרבה שמש ישראלית קופחת לחדור לתוכו. המזגן אומנם מצליח לשמור על קרירות, אבל רועש למדי.
התחושה בפנים הרכב תזכיר לנו שוב את הסוויפט – לא בעיצוב דווקא, אלא בחומרים ובאבזור. בדיקה בדף המפרט מגלה זהות כמעט מוחלטת בין השתיים, הווה אומר מערכת סטריאו זהה בעיצובה לשל הסוויפט, מבינה MP3 ובעלת שליטה מההגה (ואיכות שמע עלובה, אבל זה משהו אחר), גלגל הגה מצופה עור ומתכוונן רק לגובה, מושב נהג מתכוונן גם הוא לגובה, מחשב דרך (בעל תפעול מלוח המחוונים – לא מתאים לשימוש בזמן נהיגה), מראות חשמליות ושני חלונות חשמל מלפנים (אופציה לח"ח גם מאחור, בהתקנה מקומית ובעלות של כ-1,400 שקלים). לוח השעונים למול ההגה לקוח מהאלטו ועל כן הוא כולל רק שעון מהירות מגודל. גם תצוגת הנתונים מעט פחות נאה משל הסוויפט, ואיכות החומרים נחותה במעט, אך עדיפה משמעותית על זו של האלטו. במובן זה קרובה הספלאש הרבה יותר לאחותה היקרה. לחובתה של הספלאש למול הסוויפט נמצא העדרם של חישוקים קלים, אך לזכותה מיקום נוח יותר לידית ההילוכים. בנוסף, ריבוי חללי אחסון מעניק פרקטיות עדיפה, כשבמיוחד נציין את החלל הנוח מעל לתא הכפפות ואת הגומחה למכשיר הסלולרי שמתחת לפקדי המיזוג. לסיום הפרק הסטטי נציין את המפרט הבטיחותי החשוב: שש כריות אוויר (עם ניתוק לנוסע), בקרת יציבות בלתי מתנתקת, עיגוני איזופיקס מאחור וציון של ארבעה כוכבים במבחן הריסוק האירופאי.
צילום: תומר פדר
לומדים לשחות
צריך להתחיל בנסיעה, לא? אז נאותת ליציאה מהחנייה ומיד נישאב לעולם משחקי המחשב של שנות השמונים, משם לקוח צפצוף המאותתים, המעצבן בטירוף. אל התנהגותו העירונית של האוטו הקטן מתרגלים דווקא מהר מאוד. יחידת הכוח אמנם לא גמישה כשל הסוויפט, אך עדיין נעימה לאין-ערוך מהמנוע משולש הצילינדרים שבאלטו, והתיבה הזריזה מעבירה הילוכים בנחישות ומאפשרת יציאה טמפרמנטית מהמקום. בתוך העיר לא תסבלו ממחסור בכוח, ובכביש המהיר כל הגברה קלה של העומס על הדוושה תגרום למנוע הקטן למהר ולבקש את עזרת התיבה בהורדת הילוך זריזה, הגוררת בתורה רעש מנוע מעט מוגזם והתקדמות נאותה גם במהירות על-חוקית.
זה בפירוש מנוע שדורש הלקאה נמרצת. לאו דווקא בשביל להתקדם בזריזות מספקת – את זה הוא עושה גם בלי שיחבטו בדוושה באלימות – אלא בשל האופי העצבני והקולני שלו. למען הסר ספק – אנחנו דווקא אוהבים את זה.
גם ההגה החשמלי עושה את תפקידו נאמנה בתוך העיר, אך בניסיון לאתגר אותו מעט מתגלות החולשות שלו – לא רק שהוא כמעט נטול תקשורת, אלא גם לא ממש מדויק. זה עוד נסלח, אך גם שאר התכונות הדינמיות מזכירות לנו יותר את האלטו – רכות יתר ונדנוד של המרכב תחת עומס מול מהלך ראשוני נוקשה מעט של המתלים, זווית גלגול גדולה, אחיזה לא גבוהה (שממילא קשה לנצל עקב המנוע החלש) ובקרת יציבות לא מתנתקת – ופעילה מדי. אז כן, איזון השלדה טוב והבלמים מצוינים, אבל זה ממש לא סוויפט.
אם קיווינו לקבל נוחות נסיעה מצוינת כקונטרה למחסור בהתנהגות, נתבדינו. המכונית הקטנה לא מתרסקת על מהמורות, אך בהחלט עצבנית מדי בשברי אספלט וקפלים קטנים, בעיקר בתוך העיר. בכביש המהיר המצב טוב יותר, אך כאן מתלווים לחוויה רעשי כביש רמים. גם כאן הסוויפט עושה זאת טוב יותר.
בסעיף צריכת הדלק השיגה אצלנו הספלאש נתון של 13 ק"מ לליטר, גם במחשב הדרך וגם בעת התדלוק. הנתון הושג בנהיגה נמרצת מהממוצע וברכב מועט קילומטרים, כך שסביר להניח שביום-יום תקבלו צריכה אפילו טובה יותר. נתון היצרן הממוצע, אגב, עומד על 17 ק"מ לכל ליטר דלק.
צילום: תומר פדר
אין לנו מים לבזבז
כאמור בפתיח, הספלאש נועדה למלא את החלל בן כ-30,000 השקלים בין הסוויפט לאלטו. מחירה הנוכחי, 92 אלף שקלים, מציב אותה קרוב יותר לסוויפט במובן זה, והשאלה אשר צריכה להישאל היא – האם זה לא יותר מדי? הספלאש אינה רק שילוב של השתיים בממדיה החיצוניים, אלא גם במאפייניה הנוספים. המנוע מספק את הסחורה, גם אם הוא דורש מעט עבודה מהנהג, והתחושה שהיא נותנת מעל פני השטח באבזור, איכות חומרים ומרווח פנימי, היא כשל הסוויפט. אבל מתחת לפני השטח היא בהחלט אלטו והחיסכון מורגש – בנוחות, בהתנהגות ובעידון הכללי בנסיעה.
ועכשיו נותר לכם להחליט לאן אתם לוקחים את הסיכום הזה.
עבורנו, כמה תכונות חשובות שאהבנו בסוויפט לא באמת נמצאות באחותה הצעירה – היא לא נוחה או מתנהגת כמוה, מנועה פחות נעים וכן, זהו עוד מקרה של "אחותך יפה ממך". אך עבור הלקוח הממוצע, המוכן לרוב להתפשר בנושאים אלו וברוח המיתון גם שמח לחסוך עשירייה ויותר ולקבל נתונים פרקטיים דומים – הספלאש היא בחירה לא רעה בכלל, בתנאי שמתייחסים אליה כאל רכב עירוני בעיקרו.
