מי המשפחתית המובילה?
עולם הרכב מציג חידושים בקצב שלפני כמה שנים היה נראה דמיוני. רק לפני כחצי שנה ערכנו מבחן מקיף לקבוצת המשפחתיות, וכבר הגיעו שתי מתחרות חדשות עם פוטנציאל לטרוף את הקלפים. קוראות התיגר הן חלק ממאמץ גלובאלי גרנדיוזי של יונדאי ופורד, אך באירופה הגרסאות החביבות עלינו פחות מוכרות
. יונדאי i35, המוכרת בעולם כאלנטרה, אינה מוצעת באירופה וכרגיל אנחנו חייבים תודה לטורקים שטעמם המוטורי דומה. גם
פורד פוקוס סדאן היא עוף נדיר במערב אירופה, שלא לדבר על הגרסה האוטומטית שייצורה החל באיחור ואשר מופנית יותר למזרח אירופה. המכוניות האלה מכוונות לשוק האמריקני הגדול, אבל גם למזרח אסיה וסין. בסופו של דבר בעולם הן יימכרו יותר מאשר יונדאי i30 ופורד פוקוס האצ'בק.
ברור מהתמחור והאבזור (גרסאות ידניות, גרסת חמש דלתות זולה מהמשפחתית) שבדלק מוטורס (פורד) למדו את יונדאי, וזו תעודת כבוד למותג הקוריאני. על חשיבות הפוקוס עבור היבואנית תעיד העובדה שהיא יוצאת לדרך עם יותר גרסאות מרכב/מנוע/גימור מאשר כל מכונית שהשיקה בארץ בעבר.
מולן הצבנו את
סקודה אוקטביה הוותיקה, מנצחת מבחן המשפחתיות הגדול הקודם. גם היא, אגב, חלק מפלטפורמה חשובה וגלובאלית שמשרתת שפע דגמים ומותגים בקבוצת פולקסווגן. האם היא תשמור על התואר מול המתחרות החדשות?
צילום: תומר פדרכבר אמרנו שעולם הרכב משתנה במהירות וה-i35 מדגישה זאת. אחרי שהורגלנו מהיצרנית לעיצוב שבלוני בדור הקודם, הדור הנוכחי מציג מראה נועז ונאה יותר, שמבשיל באלנטרה החדשה למראה מגובש והרמוני. היא המרשימה למראה בחבורה, ואולי בתחום המשפחתי בכלל. החרטום הקצר עם הסבכה הבולטת יוצרים תחושה כוחנית, וקווי הדופן שמשתלבים בשמשת הצד המטפסת והאחוריים מזכירים מכונית קופה. למעשה היא נראית כאילו הגיעה מקטגוריה גבוהה יותר. לחלק מהרושם אחראי בסיס הגלגלים הענק (270 ס"מ) שמשולב במרכב קצר – עם 453 ס"מ ה-i35 קצרה מהאוקטביה ודומה לפוקוס. עם 144.5 ס"מ היא גם מהנמוכות...
והשינוי ממשיך פנימה. מכונית ההדגמה לא לבשה לצערנו את השילוב בין שחור לבז' שכה החמיא לה בהשקה, ובחרה במקום זאת שילובי אפור אפרורי, ועדיין היא מרגישה מיוחדת וגדולה מהאחרות.
בסביבת הנהג בולטים הקווים הייחודים של הקונסולה המרכזית שמשלבת גוונים כסופים ומזכירה את החזית ההקסגונית. אפילו ההגה מדופן העור נראה טוב וכולל תפעול למערך השמע, השיוט ומחשב הדרך. וגם אם למערכות השמע והאקלים צגים וגרפיקה שמזכירים את ה-i30, המראה הכללי מעניין. גם דוושות כסופות מסייעות ליצור אווירה עשירה.
הנדסת האנוש פשוטה, וזה בולט מול הפוקוס ה"טכנולוגית" ומרובת המתגים. כאן קל להתאקלם במהירות. האיכות טובה בהרבה ממה שפגשנו ביונדאי בעבר אך נותרו עדיין חלקים קשיחים, מתגים מיושנים ותא כפפות שאינו מואר. לא ניתן גם לנתק כריות אוויר מלפנים להושבת ילדים.
התשלום על עיצוב הפנים המקורי הוא מיקום נמוך מדי לפתחי האוורור המרכזיים, שמקפיאים קודם כל את הידיים בדרכם להפוך את חלל הרכב לשלוחה של הקוטב הצפוני. מה שיותר מפריע הוא המרחב המוגבל לראש: בגרסאות המהודרות עם חלון הגג, ימצאו גבוהים שהתקרה קרובה מדי. מאחור יתלוננו גם ממוצעי הקומה, וזה בולט על רקע שפע המקום לרגליים. הרוחב והרצפה השטוחה מאפשרים ישיבה לנוסע שלישי, אבל מבנה המושב והעובדה שחלקו המרכזי נוקשה הופכים זאת לחוויה לא מרנינה. תא המטען גדול אך מעט פשוט ובעל מפתח לא גדול. הוא ניתן לפתיחה רק מבפנים (מנוף מיושן) או עם מפתח.
צילום: תומר פדר
פורד פוקוסהפוקוס היא אולי החדשה החמה על הכביש, אבל היא פחות נאה ומרשימה מה-i35. למרות שהיא רחבה וגבוהה ממנה, היא נראית קטנה יותר. בזכות הקו הקינטי של פורד היא קיבלה מראה יותר אגרסיבי ואופנתי אבל איכשהו, כרגיל, זה בולט פחות בגרסת הסדאן שנראית מעט אנמית לטעמי.
תא הנוסעים הרבה יותר מודרני מבעבר ובגרסת הטרנד (הבסיסית) שלנו משלב בין פרטים בסגנון הפיאסטה (מערכת שמע) לאיכות והידור גבוהים יותר. המחוונים נאים (לא כולם אהבו את המחטים התכלכלות) ופורד הצליחה ליצור מיקוד בנהג והנדסת אנוש טובה למדי מבלי לגלוש למראה שגרתי. התוצאה נעימה למרות שימוש רב בגווני שחור/אפור.
ואולם הדבר הראשון שבולט לעין, בייחוד מול הפשטות בסקודה וביונדאי, הוא שפע המיתוג והפונקציות. זה עמוס מדי ולא אינטואיטיבי, ובגרסאות המאובזרות זה עוד מחמיר. אבל האבזור השופע הוא גם אחד הקלפים החזקים של הפוקוס. כבר ב"טרנד" הבסיסית ניתן למצוא הגה נעים שמדופן עור ושולט במערכת שמע נאה, בלוטות' ושליטה קולית במערכות השונות, כולל בבקרת האקלים המפוצלת(!). עם זאת יש לנו הערות לגבי מיקום פתחי המיזוג (שגם כאן מקפיא את הידיים), תאורת הפנים המוזרה (אין תאורת מפות בגרסת הבסיס), מיקום ידית כיוון המרחק של המושב והעדר ידיות אחיזה מאחור.
תנוחת הנהיגה טובה, המושבים הם הנוחים בחבורה (לרחבי גוף במיוחד תפריע הקרבה של הקונסולה המרכזית לברך) וגם המרחב הפנימי טוב. לפוקוס אין מאחור את מרווח הרגליים של ה-i35, אך היא עדיפה במה שהיא מציעה לראש והמושב שלה גם כאן הוא הנוח ביותר. היא גם נעימה יותר לישיבה של שלישיה מאחור. בגלל צמיג רזרבי בגודל מלא (שמאז ביצוע המבחן כבר הוחלף בגלגל קטן), תא המטען בגרסה זו קטן משמעותית מבשתי האחרות.
צילום: תומר פדר
סקודה אוקטביההאוקטביה היא המכונית הוותיקה כאן (ילידת 2004) וזה בולט. ההחלטה המופגנת ללכת על מראה מגודל יוצרת רושם סולידי וחסון, והישבן הכבד יחד עם החזית ה"סופרב-ית", תורמים לכך. אבל כל אלה גם אומרים שהיא נראית מבוגרת, כבדה, ולא ממש מודרנית.
הרושם הסולידי נשמר היטב גם מבפנים בזכות סביבת הנהג ה"פולקסווגנית", שנראית מזמינה ואיכותית. נקיון העיצוב הגרמני מצליח להראות איכותי יותר מהפוקוס החדשה, והרושם מתגבר בזכות פרטים קטנים כמו מערכת השמע הנאה, תחושת המתגים והתפעול המדויק לכיווני המושב. הפעם, בניגוד למבחן הקודם, התייצבה הגרסה הפשוטה של האוקטביה, שעושה שימוש רב בגוונים כהים, אבל איכשהו זה לא מפריע לרושם הטוב הכללי. יחד עם זאת לוח המחוונים נראה מיושן יותר מבמתחרות, והיא בפירוש פחות מצוידת משתי האחרות. זה בולט בין היתר בוויתור על בקרת אקלים דיגיטלית ותפעול למערכת השמע מההגה (שיש בפוקוס במחיר דומה). וחשוב יותר בציון הבטיחות הנחות משמעותית לעומת שתי האחרות.
נדרש קצת זמן כדי למצוא תנוחת נהיגה טובה, אבל בסוף מוצאים – גם אם התחושה מעט אינטימית מדי, ולרחבי גוף מושב הנהג עלול להיות צפוף.
בסיס הגלגלים של האוקטביה (258 ס"מ) קצר בהרבה משל שתי האחרות, אבל מנוצל היטב והאוקטביה לא מרגישה צפופה מאחור בזכות תנוחת ישיבה זקופה. היא מציעה בונוס יחודי בדמות פיצול מיזוג לאחור, אבל המשענת האחורית מעט נוקשה ונוסע שלישי יתקשה להידחק בגלל מנהרת "העברת הכוח" לאחור ומרחב כתפיים נחות.
לא צריך לעיין במפרט כדי לדעת שתא המטען כאן הוא הגדול מכולן (560 ליטר) ועדיין מאכלס צמיג רזרבי בגודל מלא. הדלת החמישית מביאה למפתח ענק אך מתרוממת מאוד גבוה.
בתנועהעד לא מזמן הנוסחה הקבועה למשפחה הישראלית כללה מנוע 1.6 ליטר ותיבה אוטומטית עם ארבעה הילוכים. אבל כאן אין אפילו אחת שמתאימה לנוסחה בדיוק, או זהה לרעותה. יונדאי הכי קרובה לנוסחה הקלאסית – מנוע 1.6 ליטר, 16 שסתומים (132 כ"ס) ותיבה אוטומטית פלנטרית – אבל עם שישה הילוכים. גם לפוקוס מנוע 1.6 ליטר, 16 שסתומים (125 כ"ס), אך הוא רתום לתיבה רובוטית כפולת מצמדים, גם היא עם שישה הילוכים. האוקטביה סוטה מהנורמה לחלוטין – היא מסתפקת ב-1.2 ליטר ושמונה שסתומים, אבל קוראת לטורבו לעזרה. ההספק הוא הנמוך בחבורה משמעותית (105 כ"ס), אבל המומנט עבה וזמין יותר (17.7 קג"מ ב-1,550 סל"ד, לעומת 16.2 קג"מ ב-4,000 סל"ד בפוקוס, ו-16.1 ב-4,800 ב-i35). כמו הפוקוס, התיבה כאן היא רובוטית כפולת מצמדים – אבל עם שבעה הילוכים.
במפגש הקודם סקודה ברחה לכולן במבחני ההאצות, וגם הפעם היא היתה הראשונה, אבל הפערים קטנו. היא יוצאת מהמקום בבעיטה, אבל ככל שעולה המהירות האחרות מצמצמות את הפער. היצרניות מדברות על 10.8 שניות למאה בצ'כית מול 11.6 לקוריאנית ו-11.8 לאמריקנית, והמצב בשטח משקף את הנתונים על הנייר. מצבי הרוח של תיבת ה-DSG (סקודה), וההשהיה בהעברת הכוח הראשונית, הופכים את הפער האמיתי מול הקוריאנית לקטן עוד יותר. הפוקוס מתמהמהת קצת יותר ביציאה הראשונית, אבל גם היא אינה רחוקה מאחור. וזה ממשיך גם לתאוצות הביניים, כאשר ב-80-50 קמ"ש קשה לזהות הבדל מוחשי ואילו בהאצה מ-80 ל-120 ה-i35 מרגישה קצת יותר מהירה. ובכלל, ככל שעולה המהירות מתחילה יד הסוסים להיות על העליונה בקרב מול המומנט, ויתכן שעם רכב מלא, בעליה, האוקטביה תשאר מאחור.
אבל ההבדל המשמעותי נמצא בתחושות ובהתנהלות היומיומית. דווקא חטיבת הכוח הקוריאנית נעימה יותר, בייחוד בזכות תגובות התיבה אשר הינן זורמות ורכות יותר. המנוע הקוריאני אמנם אוהב סל"ד גבוה, אבל הצליל שלו נעים ובזכות התיבה לא קשה לטפס מעלה כשצריך. תגובת דוושה חדה גם גורמת ל-i35 לתת רושם זריז מהותית מהפוקוס (למרות שזה לא באמת המצב).
צילום: תומר פדר
התיבה בפוקוס מעט משתהה כדי לייצר פעולה רכה יותר לעומת ה-DSG ובדרך כלל זה משתלם – אם כי בזחילות איטיות מורגשות לעיתים רעידות קלות מהמצמד. היא יוצרת תחושה נעימה רוב הזמן, גם אם לא ממש זריזה. במצב הספורט, שמתייצב לרוב בהילוך נמוך יותר, התגובות קצת יותר חדות. אבל המנוע חסר מחץ בסל"ד גבוה, והתחושה היא שמשיכת המנוע אל מעלה הסל"ד מביאה יותר רעש (לא הכי נעים) מאשר תוספת דחף.
יש לציין כי תפעול התיבה הידני בפוקוס, באמצעות מתג על הבורר, הוא יותר מרגיז מיעיל. הוא ננעל במצב ספורט או חוזר לאוטומט ב-D, אבל בסופו של דבר מוציא את החשק לשחק בצעצוע הזה.
האוקטביה מרגישה במצבים רבים כזריזה בחבורה וחטיבת הכוח שלה היא כנראה היעילה ביותר. אבל ה-DSG, כרגיל, מרגיש קצת עסוק מדי ולא תמיד בעל פעולה רכה.
גם נושא תצרוכת הדלק לא היה חד משמעי. בשיוט רגוע שמרה האוקטביה על יתרון עם 16.6 ק"מ לליטר לעומת 15.3 ל-i35 ולפוקוס. אבל בתנאים מאומצים היא עברה לסוף הטור עם 8.2 ק"מ לליטר בעוד יונדאי לגמה 8.9 והפורד נותרה ביניהן (8.4). כך שממוצע הצריכה של כולן דומה – 12.4 ק"מ לליטר באוקטביה, 12.1 ל-i35 ו-11.9 לפוקוס.
צילום: תומר פדר
נוחות והתנהגותאם בתחום הביצועים לא קיבלנו יתרון ברור, הרי שכאן הסיפור שונה. גם כאן כמה הבדלים בקלפי הפתיחה: למשל שימוש בקורת מתח מאחור ב-i35 לעומת מתלה רב-חיבורי במתחרות, או הגה הידראולי בפוקוס לעומת חשמלי באחרות.
נסיעה ראשונה בפוקוס משאירה טעם קל של אכזבה – משהו מהחדות והתקשורת שהיו לקודמתה נעלם. אבל כששמים אותה ליד המתחרות מתברר שהיא עדיין אמת המידה. היכולת גבוהה בהרבה, והאופן בו היא צולחת כביש מפותל במהירות וללא דרמות, פשוט מרשים. כך גם ריסון תנודות הגוף וההתמודדות עם קפלים. דווקא ההגה ההידראולי קל מדי ומרגיש לא מחובר ולא פרוגרסיבי, אבל גם הוא לא ממש נחות מול זה שביונדאי שמשנה לעיתים משקל באופן מעצבן. אבל ה-i35 מפתיעה שוב בהתנהגות שהיא ממש בסדר – צפויה ובטוחה. האוקטביה חושפת את הקשר לדורות הקודמים של הגולף עם שפע תת היגוי, בעיקר כאשר המומנט מכה באחיזת הקדמיים ללא רחם, וזווית גלגול מורגשת יותר, אבל היא גם מגיבה יותר לפרובוקציות.
פורד עדיין מחזיקה בנוסחת הקסם שמצליחה לשלב התנהגות טובה עם נוחות, והיא בליגה משל עצמה. במהירויות בין עירוניות היא מצליחה לסנן טוב בהרבה את השיבושים הקטנים – וגם להתמודד ביעילות עם גלים בכביש. גם בעיר היא מתמודדת טוב יותר עם כל סוגי השיבושים. האוקטביה מרגישה נוקשה ועסוקה יותר. מחוץ לעיר היא מדווחת יותר מדי על חספוסים באספלט, לעומת ה-i35 שמצליחה להעלים את חלקם. אבל האוקטביה מתמודדת טוב יותר עם שיבושים גדולים, פסי רוחב בולטים וגלים, בהם מרימים מתלי ה-i35 ידיים ומעבירים מכות חדות למרכב או סוגרים את מהלכם. בעיר יתרונה של הצ'כית על הקוריאנית משמעותי יותר, והיא מתמודדת טוב יותר עם השיבושים הגדולים, בעוד הקוריאנית מעבירה תחושה חלולה ונוקשה, בעיקר על רצף שיבושים.
שלוש המכוניות לא מצליחות להשתיק לחלוטין את רעשי הרוח והכביש, אבל גם כאן ידה של הפוקוס על העליונה, והיא המכונית הנעימה ביותר בשיוט. באוקטביה בולטים יותר רעשי הרוח (וגם רעשי פלסטיקה מסוימים), ב-i35 דווקא אלה של הכביש.
הפוקוס מקנחת עם בלמים נכונים אל מול תחושה עצית בסקודה ונרפית ביונדאי.
צילום: תומר פדר
הבה נסכם
בסוף עוד יום חם ומתיש, הגענו לסיום של מבחן צמוד עם תוצאות ברורות –
סקודה אוקטביה איבדה את הכתר. היא עדיין מצוינת – יעילה, שימושית ובעלת יכולת, אבל כבר לא המובילה. ההפתעה הגדולה של המבחן,
יונדאי i35, הדגימה עד כמה גדול קצב השיפור אצל היצרנית הקוריאנית. מקצה הטור היא מזנקת לחזית, עם שיפור גדול בכל תחום לעומת ה-i30 ואפילו מול בת הדודה שחיבבנו, קיה פורטה. היא אמנם לא עוקפת את סקודה בסיבוב אך היא מתגלה בסופו של דבר כעדיפה. קצת יותר נעימה ומרווחת (למרות בעיית הגובה), הרבה יותר בטוחה ומודרנית ותמורה טובה.
לפני חודשיים זה היה יכול למקם את יונדאי במקום הראשון,
אבל בינתיים הגיעה פורד פוקוס, ששוב מצליחה להתמקם בפסגה. היא קצת פחות מהנה לנהיגה מהדגם היוצא, אבל מהווה שיפור משמעותי לעומת הדור הקודם בתחומים רבים שחשובים ללקוחות, ובראשם חטיבת הכוח – והיא עדיין אחת מהטובות בקבוצה בתחום הדינאמי.
היא מציעה נוחות מצוינת, אבזור טוב (כל כך טוב, שלא ברור אם שווה להשקיע את הסכום הנדרש לגרסה המאובזרת) ותמורה נהדרת.
