המונח 'ספורט' משמש באחרונה את יצרניות הרכב בעיקר כדי להעניק שאר רוח לגרסאות מעוצבות ומאובזרות למכוניות מוכרות. כמעט תמיד מדובר במכוניות ספורטיביות במראה אבל לא בביצועים ולא בהתנהגות. לספורטיביות באמת היצרניות שומרות צירופי אותיות, לועזיות בדרך כלל (GTI, AMG,RS וכו'), שעושות עבודה טובה יותר בגירוי בלוטות החשק. נאמר כבר עכשיו ונסיר את הספק – קיה פיקנטו ספורט נמנית על הקבוצה הראשונה – גרסת שלוש דלתות מאובזרת ומעוצבת לפיקנטו המוכרת.
מבחוץ ומבפנים
בשונה מפיקנטו רגילה, גרסת הספורט מגיעה אלינו בתצורת שלוש דלתות בלבד במקום חמש דלתות המוכרת. הוויתור על הדלתות האחוריות בשילוב תוספות חיצוניות עדינות אך נוכחות (חישוקים קלים ונאים בגודל 15 אינץ', גריל קדמי חדש ונגיעות ניקל) עושים רק טוב לעיצוב המוצלח ממילא של הפיקנטו הקטנה. היא עדיין שומרת על המראה המקורי אך מציעה טוויסט, צעיר ודינאמי לפיקנטו רגילה מבלי להיות מוגזמת.
מבפנים, מדובר באותו תא נעים ומודרני שמצליח להעניק תחושה טובה בזכות עיצוב טוב והרכבה הדוקה – למרות החומרים הפשוטים בהם בחרה קיה. הנדסת האנוש מוצלחת וכל המערכות קלות לתפעול, למעט מחשב הדרך – שכפתור ההפעלה שלו מוקם בלב לוח המחוונים. המרווח לנוסעים טוב מלפנים אם כי הפיקנטו מרגישה מעט צרה וחלק מהבוחנים הרגישו כי חסר מקום למרפקים. מושב הנהג, נוח בסך הכול (בסיס קצר מדי לגבוהים) ומתכוונן באופן מלא, ההגה מתכוונן רק מעלה-מטה ולמרות זאת קל למצוא תנוחת נהיגה ראויה.
את הכניסה למושב האחורי כדאי לעשות מצד הנוסע מפני שרק שם התקינה קיה מנגנון לקיפול המושב (ניתן גם מצד הנהג אך אז הכיסא לא יחזור למקומו). הכניסה עצמה מעט מסורבלת אך אחרי שנכנסים מגלים מרווח מפתיע לטובה עם מקום מספק גם לגבוהים, למעט המרווח לברכיים (שמעט חסר). המושב מאחור קשיח, בעל משענת עם נטייה מוגזמת לאחור ובסיסו קצר – לא אידיאלי. תא המטען מציע נפח סביר אך סף טעינה גבוה ופתח צר מקשים על טעינת חפצים גדולים.
רמת האבזור, באופן שהפך כמעט מסורתי עם הפיקנטו, טובה מאוד לכשעצמה ומצוינת ביחס לקטגוריה ולמחיר. חישוקים קלים, חלון שמש בגג, גלגל הגה מצופה עור, מחשב דרך, מערכת שמע מקורית עם חיבור USB ו-AUX, שש כריות אוויר ובקרת יציבות. חמישה כוכבי בטיחות מניחים את הדעת וחותמים את החלק הסטטי של המבחן בחיוב. עבור אלו תדרשו לשלם 74,900 שקלים.
200 סמ"ק וצילינדר בודד
אלו ההבדלים העיקרים בין פיקנטו ספורט לרוב בנות הקטגוריה, כשזה מגיע ליחידת ההנעה בכל אופן. מיד עם ההתנעה ברור שמדובר במנוע מעודן ונעים יותר ממתחריו משולשי הצילינדרים, המאפשר התנהלות נינוחה יותר ברחבי העיר בזכות המומנט העדיף. התחושה זריזה למדי, אבל כשיוצאים מחוץ לעיר והדרישה מהמנוע עולה, יש להביא אותו אל מעבר ל-4,000 סל"ד. באזור זה הביצועים אכן טובים מהמקובל אבל האופי בו המנוע מספק אותם והרעש המתלווה לתהליך הופכים את החוויה לרועשת ולא נעימה לעיתים.
ההתנהלות העירונית עם קיה פיקנטו ספורט היא בסך הכול חוויה נעימה, שוב, בדומה לשאר גרסאות הדגם. ה"ספורט" נמכרת רק עם תיבה ידנית ותפעולה של זו קל, אך מעט צמיגי. תפעול דוושת המצמד קל ולא דורש כוח או תשומת לב מיוחדת. נוחות הנסיעה בינונית על כביש עירוני משובש והופכת טובה על הכביש המהיר. פעולת המתלים מלווה לפעמים ברעש מאיזור בתי הגלגלים – שוב בדיוק כמו כל פיקנטו שבה נהגנו. במהירות שיוט טיפוסית (100 קמ"ש) יופיעו רעשי רוח וכביש ברמה נמוכה ורעש מנוע ברור למדי. על הכביש מרגישה הספורט דומה לכל פיקנטו אחרת. זה אומר התנהגות כביש בטוחה וצפויה, קצת יותר אחיזה מהגרסאות הרגילות (גרסת הספורט מצוידת בצמיגים רחבים ובעלי חתך נמוך יחסית במידה 175/50 על חישוק בקוטר 15 אינץ'). פעולת ההגה מדויקת גם אם משקלו מעט קל מדי לטעמנו. פעולת דוושת הבלם טובה וליניארית. גם צריכת הדלק דומה מאוד למה שהשיגה האחות בעלת חמש הדלתות אצלנו, 13.7 ק"מ/ל' – בנסיעה מגוונת, ממוזגת ומאומצת למדי (שלושה בוחנים כבדי משקל באוטו).
פיקנטו קטע
קטגורית המיני היא קטגוריה אפרורית למדי. ככה זה שמדברים כל היום על תמורה, מחיר ויעילות. בתוך הקטגוריה הזו, קל למצוא מכוניות הגיוניות מאוד אבל קשה למצוא ייחוד. על הצורך הזה עושה רושם באה הפיקנטו ספורט לענות. זו למעשה אותה פיקנטו מוכרת, מינוס שתי דלתות, פלוס חבילת אבזור. היא מיועדת מן הסתם לרוכשים צעירים או לבוגרי מכוניות מיני בסיסיות, שמחפשים עוד קצת אבזור, ולהראות קצת שונה בתוך העדר. עבור 75,000 שקלים הם יקבלו את מה שהפך את הפיקנטו למצליחה כל-כך אצלנו (כולל שבע שנות אחריות) בתוספת איבזור נאה ומראה מצודד. המתחרה היחידה של הפיקנטו ספורט בסגמנט הזה היא הפיאט 500, זו יקרה, חלשה ולא מאובזרת בהשוואה. עושה רושם שלקהל היעד המתואר, הקיה מציעה חבילה מעניינת למדי. 
מיני
מיני
מיני
