סקודה אוקטביה


תמיד היה צפוף בסגמנט המשפחתיות, אבל נראה שהחודשים האחרונים הם הזמן הכי חם של הקטגוריה הזו, עם שפע של מתחרות חדשות. יש אימפרזה חדשה, קורולה חדשה וכמובן את ה-3 החדשה, וגם סקודה מצטרפת לרשימה הארוכה הזו עם דור חדש לאוקטביה שנמצא בארץ כבר כחודש, אבל רק עכשיו יוצא למבחנים. אז לקחנו סקודה אוקטביה בצבע כסף-ליסינג ויצאנו לדרך.

האוקטביה החדשה היא מכונית יפה יותר מהדור שקדם לה, במיוחד אם הן נמצאות אחת ליד השניה ואז ההבדלים נראים גדולים עוד יותר. מצב שני, אין ספק שהמעצבים הלכו כאן על בטוח, מעין מקבילה צ'כית לגולף. כולם יזהו אותה כסקודה, כולם יזהו אותה כאוקטביה, והיא נראית מכובדת. סיבובי ראשים? לא בבית ספרנו. מצד שני, נוכל לספר לכם שהיא נראית נאה יותר עם חישוקים קלים (רק ברמת האבזור הגבוהה), וטוב עוד יותר עם פנסי הלד לתאורת היום, אבל אלו הן תוספות יקרות.

האוקטביה החדשה מוצעת בארץ בשתי גרסאות וכל אחת מהן בשתי רמות אבזור. ה-1.2 ליטר טורבו, 105 כ"ס, DSG עולה החל מ-132,000 שקלים. אם תרצו את הגרסה המאובזרת, שמוסיפה בקרת אקלים, פנסי ערפל קדמיים, חלונות כהים מאחור, חישוקים קלים וחלונות שחורים מאחור, תיפרדו מעוד 5,500 שקלים. גרסת ה-1.4 ליטר טורבו (140 כ"ס) DSG מתחילה ב-140,000 שקלים, עם אותן רמות אבזור (והפרשי מחיר).
סקודה אוקטביה: מבחן דרכים
צילום: שחר אלגזי
בעמידה
כניסה לתוך תא הנוסעים מפגישה אותנו עם שפע של צבע שחור, אבל פס כסוף ונאה בדלתות, וצבע כסף נוסף ליד ידית ההילוכים עוזרים לאווירה. העיצוב מעט מינימליסטי, אבל נאה בסה"כ. איכות החומרים טובה מאוד בחלק העליון, ורק ליד ידית ההילוכים תמצאו פלסטיק נוקשה, שלרוב פוגשים בו כבר מוקדם וגבוה יותר אצל חלק מהמתחרים.

במרכז הקונסולה תמצאו מסך מגע נאה, עם גרפיקה יפה, שדרכו תשלטו בכל מה שתרצו. זה כולל את הבלוטות' המקורי, כולל אפשרות חביבה לבחירה של מספרים בזיכרון של הרכב, כך שלא צריך לחייג מהנייד בנסיעה (שזה גם מסוכן, וגם עלול להיות יקר). רמת האבזור הבסיסית כוללת גם בקרת שיוט, חיבור AUX+USB ובנוסף מתחבאים להם בתא כפפות קורא דיסקים וגם כניסת SD. פריט חביב בין המושבים הוא מחזיק נשלף לטלפון שנמצא במקום מחזיק הכוסות. כך שהחוסר העיקרי נרשם בבקרת האקלים שאיננה, אותה ציפינו למצוא בהתחשב במחיר הבסיס, וקיימת כמעט אצל כל המתחרות במחיר המקביל.

נציין לטובה את הידית בין המושבים שניתן לכוון אותה גם לאורך וגם לגובה. המרווח מלפנים טוב מאוד (הרכב גדל במרבית הממדים), וגם גבוהים ימצאו שפע של מקום, ההגה המתכוונן למרחק בשפע ס"מ עוזר למצוא תנוחת נהיגה נוחה. מעבר למושב האחורי מפגיש אותנו עם מרווח ברכיים מפתיע לטובה, אבל עם מרווח ראש חסר לגבוהים. נציין לטובה את יציאת המיזוג הכפולה מאחור בין המושבים ולרעה את העובדה שביחד עם מנהרת ה(אין) הינע, היא גוזלת כמעט את כל המקום לרגליים לנוסע האמצעי.
סקודה אוקטביה: מבחן דרכים
צילום: שחר אלגזי

תא המטען, כמו בדור הקודם, נראה כמו סוג של קסם. הוא פשוט ענק בטח אם זוכרים שזו מכונית משפחתית. הדלת החמישית מאפשרת הטענה נוחה, עם שפע רשתות לצד ווי קשירה, ליצירת אזורים בתוך התא. ויש גם שקע 12V בתא המטען. כך שבכל הקשור לצד הפרקטי, האוקטביה בהחלט מספקת את הסחורה, ויותר מכך. הצד הבטיחותי שהיה אחת מנקודות החולשה של הדגם הקודם, הוא נקודת חוזקה של הדגם החדש. יש כאן שבע כריות אוויר כסטנדרט וציון ריסוק מלא של 5 כוכבים ביורו NCAP.

בנסיעה
גרסת המבחן צוידה במנוע ה-1.2 ליטר וברמת גימור הבסיסית (Ambition). המנוע מספק 105 כ"ס ו-17.8 קג"מ הזמינים מ-1,400 עד 4,000 סל"ד ומשודך לתיבת הילוכים דו-מצמדית עם 7 הילוכים. באופן לא מפתיע האוקטביה היא מכונית זריזה, במיוחד אם תבחרו במצב הספורט המצוין של תיבת ההילוכים. לא היה מזיק לו להיות שקט יותר, אבל בכל הקשור לכוח אין לנו תלונות, גם אם הוא לא ממש אוהב להיות בסל"ד גבוה. תיבת ה-DSG עובדת כאן יפה מאוד, ורק בתנועה איטית היא יכולה מעט להציק, אבל זה קורה רק מדי פעם. למנוע מערכת עצור-סע, שנראית מעט להוטה מדי לכבות את המנוע גם אם מדובר בעצירה קצרצרה. ההתנעה יחסית מהירה, גם אם בהחלט מורגשת וכמובן שניתן לבטל את פעולת המערכת בלחיצת כפתור. מנועי ה-TSI קטני הנפח ומוגדשי הטורבו מצטיינים בצריכת דלק נמוכה וזו עמדה בימי המבחן המאומצים על 13.4 ק"מ לליטר (שהספיקו לכ-650 ק"מ על מיכל בודד), ובשיוט נינוח נרשמה צריכת דלק של 18.4 ק"מ לליטר. בשני המקרים אלו נתונים מצוינים.
סקודה אוקטביה: מבחן דרכים
צילום: שחר אלגזי
האוקטביה משתמשת בפלטפורמת ה-MQB החדשה של הקונצרן. המתלה הקדמי הוא מקפרסון, אבל מאחור תמצאו קורת פיתול בגרסת ה-1.2 וה-1.4 ליטר, ורק ה-1.8 ליטר המוגדש שיגיע בעתיד, יוצע עם מתלה אחורי רב-חיבורי שהתרשמנו ממנו לטובה יותר בהשקת המכונית. בכל הקשור לנוחות האוקטביה מבצעת על הצד הנוקשה. בעיר היא לא מתרסקת כמעט אף פעם מצד אחד, אבל מצד שני מתקשה להתמודד עם שיבושים בינוניים בורות או בליטות, ומגיבה עליהם בתנועה חדה ופחות נעימה, וגם שיבושים חדים מורגשים בתא. עם השיבושים הקטנים מתמודדת האוקטביה טוב יותר. מחוץ לעיר היא הרגישה עסוקה, זזה על השיבושים הקטנים והבינוניים, ומרגישה לא רגועה אם הכביש לא איכותי. שיבושים גדולים לעומת זאת שוככו בצורה טובה. נציין גם את רעשי הכביש המאוד מורגשים בשיוט מהיר, ברמה שקשה להתעלם ממנה. מצד שני המנוע שקט בשיוט, כאשר הוא מסתובב קצת מעל ל-2,000 סל"ד ב-100 קמ"ש.

האוקטביה מרגישה בטוחה בכביש המפותל, ובעיקר מאוד צפויה. ההגה עם משקל בסדר אבל עם תחושה מעט אלסטית. המתלים עובדים בסדר לרוב ורק אם תגזימו תרגישו שחסר ריסון במתלה הקדמי דווקא. היא בהחלט לא מתמודדת על התואר המהנה בקטגוריה, אבל קשה באמת לבוא אליה בתלונות. היא בסדר, לא פחות ולא יותר. המנוע הוא השותף הטוב בצד הדינאמי, עם כוח זמין ומצב ספורט מצוין לתיבה.
סקודה אוקטביה: מבחן דרכים
צילום: שחר אלגזי
יותר ביותר
האוקטביה החדשה שומרת על היתרונות הידועים של הדגם, לצד שיפור נוסף בכמה סעיפים. הראשון שראוי לציון לטובה הוא ציון הבטיחות שעכשיו עומד על מלוא חמשת הכוכבים של יורו NCAP. היא מרווחת מלפנים ומאחור, ותא המטען ענק כמו תמיד. מנוע ה-1.2 ליטר חזק וחסכוני, ורק נושא הנוחות הבינונית בחלק מהמצבים ורעשי הכביש בשיוט הם נקודות חולשה. אבל אז מגיע נושא המחיר ומציב את הרכב הטוב הזה בעמדה מעט בעייתית מול המתחרים. האוקטביה הבסיסית בעלת מחיר מקביל (או יקר יותר) לזה של הגרסאות המאובזרות של המתחרים, ומולן היא רושמת חוסר מורגש בבקרת אקלים וחישוקים קלים (ובחלק מהמקרים גם מצלמת רוורס). נכון שהגרסה המאובזרת פותרת את הנקודה, אבל היא יקרה בפער מורגש. אז כן, יש כאן שיפור בהשוואה לדור הקודם וזו בלי ספק מכונית טובה מאוד, אבל המחיר מציב אותה בנקודה פתיחה לא קלה מול התחרות.