לחיצה על המצערת, ואני מרגיש איך מאות הסוסים ועשרות הקג"מים ממהרים לאחור ואיך הצמיגים האחוריים הדביקים מתקשים לרגע לתרגם את הכח לתנועה. אם אתרכז, ארגיש איך הזנב נע קלות כאשר המישלינים תרים אחר אחיזה. אבל כרגע אני עסוק בייצוב הצוואר, שמתקשה גם הוא להתמודד מול הכח הרב. זה לא קל כאשר מדובר ב-M235 עם 326 כ"ס, 45.9 קג"מ, ונתון האצה למאה של 4.8 שניות.
גם האוזניים קשובות, מנסות ליהנות מהצליל המגרה שמייצר המנוע. אחרי הכל, כמה הזדמנויות כבר יש לנו לשמוע קונצרטים כאלה בעידן הפוליטיקלי קורקט? זה מתחיל בניגון שקט ומתפתח לנהמה בשרנית שהופכת ב-1000 וקצת הסל"ד האחרונים לקרשנדו של יללות. ולא כאלה שמבקשות שאפסיק, אלא דווקא מהסוג שמתחנן שאמשיך ללחוץ. הצליל הזה גרם גם לנו לאבד קצת את הראש, ועלול לגרום לכם לאבד את הרשיון.
צילום: תומר פדרסדרה 2 מחליפה את סדרה 1 קופה
2002 טורבו והצידוקמה פתאום 2? כבר דיברנו רבות על מתקפת הדגמים של
ב.מ.וו, שנדמה כאילו כמעט בכל שבוע משיקה דגם חדש, שלפעמים נראה כמו תשובה לשאלה שלא נשאלה ולעיתים כמו ניצול ציני של הארסנל הקיים. הרי במקום 3 קופה קיבלנו 4, וה-2 מחליפה את ה-1 קופה. אבל אם כולם עושים זאת, אז גם לב.מ.וו מותר, ובמקרה של
סדרה 2 יש אפילו צידוק היסטורי. נכון, קצת קשה להסביר איך מכונית שמבוססת על פלטפורמת ההנעה האחורית של ה-1 צריכה לחיות לצד ה-2 אקטיב טורר בעל הנעה קדמית, אבל בראיה היסטורית ה-2 הזו יכולה להיתפס כממשיכת דרכן של ה-1602 וה-2002 הקלילות והאהובות.
הן היו מבוססות רצפה מקוצרת של ה-1600 וה-2000, בערך כמו שה-2 משתמשת בבסיס מקוצר של ה-3. וה-M235 האדומה שממתינה בחניה יכולה אף להראות כממשיכת דרכה של ה-2002 טורבו, מכונית הטורבו האירופאית הראשונה, שעם 170 כ"ס שנראתה אימתנית לתקופתה.
צילום: תומר פדר אם כבר סדרה 2, אז עם התג הזה על תא המטען
M235מפגש ראשון בתצוגה, וה-2 נראית מצודדת ובעלת פרופורציות נעימות לעין. קשה לחשוב שהיא מבוססת על ה-1 עם אותו בסיס גלגלים (269 ס"מ) אך תוספת של 11 ס"מ לאורך. איך הפך ברווזון מכוער לסינדרלה? היא גם בפירוש נאה בהרבה מה-1 קופה היוצאת.
אבל ברגע שלצד ה-220 הרגילה (2.0 ליטר, 184 כ"ס) מתייצבת ה-M235 היא פשוט הופכת למכונית אפרורית. התוספות הקוסמטיות החיצוניות של ה-M, ובראשן יחידת הפגוש/כונס האוויר האגרסיבית שמלפנים, צמד המפלטים מאחור והדיפיוזר שביניהם והספוילר הקטנטן שבקצה תא המטען, גורמות לה להראות הרבה יותר מושכת מאחותה הרגילה. את החבילה משלימים חישוקי 18 אינץ' נאים שמסתירים קליפרים כחולים (מהם לא התלהבנו) עם צמיגים במידות שונות מאחור ומלפנים, אולי כדי לרמוז שזו לא רק מכונית של פוזה (חלק מהאיפור וגם המתלים המוקשחים, ניתנים לרכישה בחבילת M עבור ה-220).
צילום: תומר פדר כמו ה-M535 הראשונה, גם ה-M235 היא סוג של זאב בעור כבש
החרטום הארוך והישבן הקצר מזכירים 3 קופה קדומות, שהיו למעשה קטנות יותר, אך כאן זה מלווה עם תחושה מוצקה ויציבה דינאמית יותר. הכל עשוי בטוב טעם (למעט אולי בתי מראות הכסופים) והופך את המכונית למסובבת ראשים אמיתית. כזו שמושכת שפע מבטים ושאלות בכל עצירה.
M535למספר 35 חשיבות היסטורית בשושלת הספורטיבית של
ב.מ.וו. כמו ה-M235 שלנו, גם מכונית הנוסעים הראשונה של ב.מ.וו שזכתה לטיפול חטיבת הספורט לא נשאה בגדול את התואר M (כמו ה-M3) אלא הצניעה אותו בכינוי M535. גרסה זו לדור הראשון של סדרה 5 (ה-E12), שיוצרה בין 1979 ל-1981, נחשבה לזאב בעור כבש המוחלט של אותם ימים. אז גם היה לה באמת מנוע בנפח 3.5 ליטר, אך רק 218 כ"ס. מאז עברה חטיבת M, שנולדה כדי לטפל בצד התחרותי-ספורטיבי של ב.מ.וו, מספר מהפכים. היום האות הזו כבר לא מייצגת גרסאות כביש שיוצרו לצורכי אשרור מכוניות מירוץ (M3 המקורית למשל), אלא הפכה לחטיבת גרסאות ספורט וסוג של רמת גימור. בדומה למה שקורה ב-AMG של מרצדס וה-S של אודי.
צילום: תומר פדר מהירות מרבית מוגבלת ל-250 קמ"ש
1,2,3הבווארית הקטנה חודרת אט אט לתוך הורידים בזמן שאני מסתגל לתנוחת הנהיגה הנמוכה. הכל מונח במקום וממתין לפקודה, גלגל ההגה הנאה, הדוושות המדויקות, מסעד רגל שמאל הבוהק. ההתאקלמות מהירה, גם כי לפנים הדמיון של
סדרה 2 גדול ל-1 המעט קודרת. ב.מ.וו ניסו לרענן את האווירה הייעודית עם תוספות מסוימות, כמו חלקי אלומיניום, גלגל ההגה ומושבי הספורט. לפעמים זה עובד אבל לא בטוח שאני מתמוגג מהריפוד והדיפון שנראה קצת זול, וכאילו נלקח מכיסוי מיטה מסוגנן.
המושב עצמו נראה טוב ומתכוון חשמלית, כולל תמיכות הצד, אך חסרה לי מעט תמיכה בגב התחתון, ואולי זו הסיבה לגב הדואב בסוף היום. לא קונים את ה-235 בשביל הצד השימושי, ובכל זאת אם יש לכם ילדים תשמחו לדעת שיש גם מקום מספק מאחור, בייחוד לרגליים (קצת פחות לראש), גם אם הכניסה לא תמיד נוחה. גם תא המטען הנאה שימושי וגדול (390 ליטר) כדי להבטיח שה-2 יכולה בהחלט להיות יומיומית.
צילום: תומר פדר אלינו מגיעה ה-M235 עם תיבה אוטומטית בלבד
בייבי M3326 סוסים מייצר מנוע ה-235, וכדי שניכנס לפרופורציה זה כמעט מה שהיה לדור השלישי של ה-M3, עם 343 כ"ס, שהיה מעט גדול יותר (4 ס"מ בבסיס הגלגלים ו-6 באורך הכללי מפרידים ביניהם) וזריז פחות (האצה למאה ב-5.1 שניות למאה מול 4.8 שניות).
כדי ליהנות באמת משישיית הצילינדרים בטור, חייבים לשלוח אצבע מכוונת למתג מאפייני הנהיגה, ולעבור למצב ספורט שכמו בכל ב.מ.וו מודרנית מקשיח את ההגה, מחדד מצערת ודורך תיבה. ה-2 יוצאת ממצב הרוח הרגוע והנעים שהכתיב "מצב הנוחות", ולובשת מיד פנים שריריות ועצבניות יותר. התיבה הנעימה מורידה שני הילוכים בחלקות, והמנוע מתחיל לנגן באופן מפתה. הוא מוכן לטפס ל-7,250 סל"ד, היא מוכנה לנעול הילוך – והקצב עולה.
צילום: תומר פדר די דומה בממדיה ל-M3 בדורה השלישי
שיבחנו לא פעם את יחידת ה-3.0 ליטר המוגדשת של
ב.מ.וו, וגם ב-235 היא ראויה למחמאות. המנוע הזה הוא בפירוש ליבה של הקופה הקטנה. הוא מדבר, מזכיר את קיומו, ומושך המון תשומת לב, גם כי הוא שרירן אמיתי. מעיף את המכונית ומעייף את השרירים. איזו נשימה יש למנוע הזה ואיזו נשמה.
יכולת ההאצה של ה-235 פשוט משכרת, והקלות בה היא מטפסת למהירויות אוטובאן פנומנאלית. הבעיה העיקרית היא התנועה על הכביש שמתקרבת לשמשה הקדמית בקצב מהיר מדי. לפרקים אני מרגיש כמו חלק ממשחק מחשב מוטורי, בו עלי לחמוק מהמפריעים. אז גם צריך לבלום בחוזקה וזה גורם לאכזבה קלה. אין כאן את הנשיכה הצפויה, למרות שהפעולה בסופו של דבר יעילה. על צריכת הדלק קשה לדבר. מה שהחל בשיוט עם 13 ק"מ לליטר נאים יכול להתפתח עם ההתלהבות לאיזור ה-7 ק"מ לליטר.
צילום: תומר פדר ה-M235 מרגישה נטועה בפניות, אך זה לא סותר את היכולת למשחקי זנב
35 נגד 3535 אינו רק כינוי המנוע אלא גם חתך הצמיג האחורי (245/35) מבית משלין, שצריך להתמודד מול הכח האימתני. אבל למרות דבקות המישלנים במשימה, כבר ביציאה מהאיזור האורבני מבהיר שפע המומנט שמתפתח באופן מהיר שגם על חצי מצערת ה-2 יכולה להפתיע בפסיעות קלות. אנחנו לא מתלוננים. כמובן שכאשר הקצב הופך מהיר יותר הקופה הקטנה מרגישה יותר נטועה, צולחת פניות במהירות גבוהות, ובדייקנות כמעט טלפתית. אני דוחק בה עוד ועוד, לומד שקל לכוון אותה עם המצערת כדי לבטל תת-היגוי קליל ולשמור על קו הפניה ואפילו להדק אותו יותר או פחות.
על משטחים טובים האחיזה מרשימה, אבל פה ושם על אספלט פחות משובח (אולי בגלל הטורבו שמקשה לדייק) היא יכולה גם להפתיע בפסיעה גדולה מהצפוי. ה-M235 דורשת ריכוז, אבל כנראה שלכן אנחנו אוהבים אותה. גם ההגה טוב. הוא אינו מתקשר במיוחד אבל הוא מדויק, מהיר ובעל משקל נכון, והמכונית מגיבה להפנייתו באופן מאוד מדוד וברור. בכבישי הדרום הגליל, מאבד ההגה משהו מהדיוק שלו, והופך חופשי במרכז ותחושת הביטחון והריסון מעט אובדת. איכשהו זה בכל זאת יותר טוב ממה שהורגלנו מב.מ.וו.
צילום: תומר פדר הנוחות סבירה למרות החתך הנמוך של הצמיגים
35 רבבהלילה ואני חוזר לעיר כדי לגלות שבהתחשב בחתך הנמוך ובחישוקים הגדולים הנוחות סבירה. היא בוודאי לא רכה או מלטפת, אבל גם לא מתרסקת, ומעבר למצב "נוחות" הופך אותה שלווה יותר (תמורת 13,500 שקלים תוכלו לקבל את המערך האדפטיבי, שמאפשר בייחוד לקבל נוחות גבוהה יותר). היום הזה היה ארוך לגוף אבל קצר מדי לנשמה. הניסיון למצות אותו מורגש בייחוד באיזור הצוואר התחתון והגב העליון. לגוף קשה עם העומסים שהמכונית הזו יכולה לייצר. אבל הראש מתחנן לעוד.
זה נשמע מצחיק, מוזר, ואולי אפילו מנותק מהעם אבל זו האמת: במחיר של 350,000 שקלים ה-M235 מציעה תמורה מצוינת. קשה לי לחשוב על עוד מכונית ברמות המחיר האלה שמעניקה כל כך הרבה כח וביצועים עם תחושה נעימה ואפילו שימושיות ויכולת יומיומית טובה. עכשיו רק נותר לשכנע את
ב.מ.וו שיתנו לנו אותה למבחן טווח ארוך.
