ערב קודם, עוד היו התלבטויות לגבי הנסיעה. הזמן: יום האחד עשרה ללחימה בעזה, שעות ספורות לאחר כניסת כוחות צה"ל לרצועה עם טנקים. מבצע "צוק איתן". ונראה שהתאריך שנקבע לאירוע המוטורי שלו חיכיתי כל כך, נשאר איתן יותר מה"צוק" הנוכחי. עד אשר חברי הנאמן התקשר להגיד שאין מנוס. נגיע לאירוע המרכזי של מועדון אספני כלי רכב ארצישראלים (I.V.C.) המצדיע לאופנועי אינדיאן באשר הם.
צילום: אנדריי נצר אינדיאן, אינדיאנית, ממתי הפכתם להיות כאלה קטנוניים?
לפני שניכנס אל תוך החגיגה, ברשותכם, רקע על חתן החגיגה, אופנוע האינדיאן:
ארץ לידה: ארצות הברית.
יצרן: Hendee Manufacturing Company שלימים שונה שמו ל-Indian Motocycle-Manufacturing Company.
מקום: ספרינגפילד, מסצ'וסטס
כמו בהרבה מקרים, גם כאן הסיפור החל ביצור אופניים, אך ב-1901 השתנה המצב, אז נבנה האב טיפוס ראשון יחד עם עוד שני פריטים נוספים. ב-1905 מגיח מנוע ווי-טווין הראשון וב-1913 המכירות מגיעות לשיא של 32 אלף יחידות. דגם הפאורפלוס (Powerplus) נמכר בארה"ב בעיקר לממשל, במלחמת עולם ראשונה. העובדה שהאינדיאן נמכרו יותר לצבא מאשר לשוק האזרחי הובילה להחלשת הסוכנויות. היצור נמשך עד 1953, כשהדגמים הפופולארים ביותר הם ה"צ'יפ"' בעל מנועים מעל 1000 סמ"ק וה"סקאוט” בעל מנועים קטנים יותר. לאורך כל השנים, נוכחה התחרות בין שני האייקונים האמריקאים, הארלי דיווידסון ואינדיאן, אם על הכביש, אם על המסלול. תחרות זאת ניכרת אף בשנים האחרונות, כאשר ב-2006 חברה מצפון קליפורניה מחדשת את הייצור של האינדיאן, עד 2011, אז לוקחת את הפיקוד, “תעשיות פולאריס".
צילום: אנדריי נצר
שעת המפגש הגיעה וכמצופה ממנהיג, הראשון שהתייצב במתחם היה זאב טנדט, הצ'יף של המועדון, יושב מאחורי הגה של רכב הגורר עגלה ועליה שני "אינדיאנים". על הדשא מופיע אח נוסף שהגיע למקום, יום קודם. באירוע הוצגו חמישה פריטים מסוג אינדיאן, מתוכם שלושה שייכים לזאב.
לחגיגה הגיעו בעלי אופנועים מכל קשת היצרנים ומכל הקטגוריות. אף מועדון לא פספס את ההזדמנות לשלוח נציגים: מועדון בוני אופנועים הישראלי, מועדון הקאסטום הישראלי, ומועדון הווספות הישראלי. אי אפשר היה להתעלם אף מאוסף הטילונים ואופניים עם מנוע עזר של יגאל גל מקיבוץ דליה. מבין המוצגים שלו, שני פריטים שהגיעו היישר מברה"מ לשעבר. יחד עם יגאל, גם חיים סירי, חובב טילונים מושבע ומנהל אתר משלו, הציג חלק מהאוצר שבחצר. האורחים ה"קשוחים", אלה עם הבנדנות והקעקועים, הביאו עמם את מלוא הסמ"קים והבוכנות של הגולדווינג האגדי, מחדש ועד שנות ה-90' הרחוקות יותר. הגיעו גם בעלים שכל כך מעריצים את האינדיאן, שהלבישו את האופנוע שלהם ב"בגדים" אינדיאנים ועורות צבי לצד ראש אינדיאני (סמל החברה) גולגולות ועוד קישוטים. כך למשל אותה יאמהה לבנה הצליחה להערים על חלק מהנוכחים (וגם עלי), אבל לא על המומחים.
צילום: אנדריי נצר רבים עמדו סביב המארחים, ובראשם זאב, כדי לשמוע סיפורים ופרטים על אופנוע האינדיאן. זאב שיתף את הנוכחים בידע רחב ידיים, כשהוא מצביע על פרט זה או אחר של האופנוע, במקטרת שהיא חלק בלתי נפרד מאישיותו. זאב, מספר על שלושת הפריטים (האחד משופץ ברמת הבורג, האחר במצב מתניע ונוסע והאחרון, גרוטאה לפני שיפוץ), ההבדלים, גרסת הדגם, ומקורו. למשל, הפריט שלפני שיפוץ הגיע מהצבא הבריטי ולמרות מצבו (או שבזכותו) משך האופנוע הזה הרבה מאוד תשומת לב.
צילום: אנדריי נצר לשאלה איך שלושת האקסמפלרים הגיעו לחצרו, זאב מחייך כשהמקטרת בזווית פיו. מיד עם הכרזת המדינה, הוא מספר, מיליונר אמריקאי החליט להעניק מתנה לרגל המאורע ההיסטורי, ושלח 12 צ'יפים מדגם 348 (שנת יצור 48') לארץ. תחנה ראשונה בה נחת השבט, הייתה בה"ח תל השומר, לשרות הרופאים. שם הוכיחו העולים החדשים את קשיחותם, והרופאים וויתרו על השרות לטובת משמר הנשיא. ידית הילוכים בצד ימין של המכל, מצמד ברגל שמאל ומצערת ליד שמאל (לא קפיצית), הקשו גם על משמר הכבוד (עם כל הכבוד). הנדידה המשיכה אל המשטרה הצבאית, גם שם השידוך לא הצליח. סוחר פרטי מת"א חשב שטייסי חיל אוויר יסתדרו טוב יותר עם השבט הקשוח, אך הוא טעה. זהו השלב בו האופנועים עוברים לגורמים פרטיים, כשאחד מהם אף מחזיר לארה"ב חלק מהם. חמישה הפריטים שנותרו בארץ נאספו ע"י אספנים. וכך, מוסיף זאב, הוא הפך לאחד מבני המזל.
תודה לדני, מארגן המקום. תודה גדולה לכל מארגני האירוע, זאב טנדט וכל הצוות שלו במועדון אספני כלי רכב ארצישראלים (I.V.C)
צילום: אנדריי נצר
