אחרי הפסקה ארוכה חוזרת ניסאן בישראל לשוק הסדאן הגדולות. כמו לפני עשור, היא נעזרת לשם כך בשלוחה האמריקאית שלה ומביאה ארצה שני דגמים – המקסימה (שנמכרה בישראל עד תחילת שנות ה-2000) והאלטימה. הראשונה, עם מנוע 3.5 ליטר, נמכרת בתמורה ל-240,000 שקלים ומתחרה במכוניות כגון השברולט אימפלה, השנייה עולה 175,000 שקלים ומכוונת אל שוק "מכוניות המנהלים" בכלל, ואל הטויוטה קאמרי והשברולט מאליבו בפרט. 
 
 
האלטימה אומנם חדשה בישראל, אבל בעולם היא הוצגה לפני כשנתיים, ובארה"ב מדובר ברכב הנמכר ביותר של ניסאן. מדובר בסדאן בינונית (במונחים אמריקאים), ובמכונית "מנהלים" במונחים מקומיים – מידותיה דומות לאלו של המאזדה 6, למשל, אם כי בסיס הגלגלים מעט קצר יותר (277.5 ס"מ, 5.5 ס"מ פחות מהמאזדה). בשוק האמריקאי היריבות הבולטות של הניסאן הן הקאמרי שהוזכרה וההונדה אקורד (הדגם האמריקאי שונה מהאירופאי המוכר בארץ), כמו גם המאליבו של שברולט. האלטימה מוצעת אצלנו עם מנוע 2.5 ליטר (4 ציל') שמספק 182 כ"ס ובארה"ב מוצע גם מנוע V6 בנפח 3.5 ליטר. בינתיים מוצעת רק רמת אבזור אחת, SV.  
 
ניסאן אלטימה במבחן דרכים
צילום: מערכת אוטו
ניסאן אלטימה החדשה. מושכת מבטים ברחוב 
 
 
האלטימה היא מכונית מרשימה למראה, גם אם לא ממש יפה. מלפנים תמצאו יחידות תאורה גדולות ובעיקר גריל וסמל מגודלים גם הם. היא נראית גדולה ממידותיה, וזה יוצר אפקט הגעה. בנוסף, היא חדשה בנוף המקומי, מה שגורר מעט עניין מהסביבה. 
 
 
תא הנוסעים לא מרשים במיוחד במבט ראשון. אומנם הדיפונים בהירים, אך בד הריפוד מעט פשוט (הוא הזכיר לנו את זה של הניסאן טידה) גם אם נעים למגע. במכונית כזו ציפינו ליותר. אחרי שמתמקמים במושב הנהג, העניינים משתפרים. העיצוב נאה בסה"כ גם אם לא מיוחד וההגה נעים לעין וליד. איכות החומרים טובה במה שקרוב ליד, ופחות בחלקים הרחוקים/נמוכים ובדלתות, שם ניתן למצוא פלסטיקים פשוטים. המרווח מלפנים מצוין – כמצופה מרכב המיוצר בארה"ב – וגם אנשים גדולים ירגישו בנוח. 
 
ניסאן אלטימה במבחן דרכים
צילום: מערכת אוטו
תא הנוסעים לא מרשים במבט ראשון, אבל המרווח לנוסעים טוב
 
 
רמת האבזור גבוהה וכוללת כניסה והתנעה ללא מפתח, בקרת אקלים מפוצלת, בקרת שיוט ומושב נהג חשמלי. מערכת השמע היא מערכת בהתקנה מקומית (כנראה בגלל עניני תדרים) עם חיבור רשת ו-GPS (מה שמאפשר לה להריץ WAZE), מצלמת רוורס (בינונית משהו) ובלוטות' (שעוקף את המערכת המקורית, אבל משתמש בכפתורי התפעול שלה בהגה). תפעול המערכת לא מבריק, אבל מתרגלים עם הזמן. יש שפע של תאי אכסון, וגם תא הכפפות גדול. בלם החניה מופעל ברגל, כמובן. אמריקה, או לא? גרסת ה-SL המפוארת יותר תגיע עוד כחצי שנה ותוסיף מערכת קול של BOSE, ריפודי עור וגג שמש, פתח מיזוג מאחור ועוד פריטים שבוודאי ישפרו את ההרגשה בתא הנוסעים, אולם מחירה עדיין לא ידוע. האלטימה לא נבחנה במבחן הריסוק האירופאי, אבל זכתה לציונים גבוהים במבחני ריסוק אמריקאיים. 
 
מעבר למושב האחורי מגלה מושב נוח וגם גבוה יחסית, מה שמספק ראות טובה לפנים. המרווח לברכיים טוב גם לגבוהים, ומרווח הראש נאה. מוזר שמשענות הראש אינן מתכוונות, וגב המושב מעט מוטה מדי לאחור. אבל בסה"כ נוח למדי לשבת בשני המושבים החיצוניים, וקצת פחות באמצעי, כרגיל. תא המטען גדול ושימושי, אבל מאכזב לפגוש זרועות חשופות מחזיקות את דלת תא המטען. 
 
ניסאן אלטימה במבחן דרכים
צילום: מערכת אוטו
האלטימה מצוידת במנוע בנזין בנפח 2.5 ליטר ותיבת הילוכים רציפה 
 
 
נוסעים
לאלטימה מנוע 4 ציל' בנפח 2.5 ליטר המספק 182 כ"ס ו-24.8 קג"מ ומשודך לתיבת הילוכים רציפה – ומשם לגלגלים הקדמיים כמובן. המנוע נעים וחלק והאלטימה זריזה למדי, במיוחד בתאוצות הביניים (נקודה חזקה של כל התיבות הרציפות), עם תגובות טובות מהצפוי. במפתיע, לתיבת ההילוכים אין אפשרות לתפעול ידני, אבל יש לה מצב ספורט שהופך את התגובות לזריזות הרבה יותר, וגם "מוריד הילוך" מיידית. בנוסף יש כפתור לביטול של האובר-דרייב, טוב כדי לקבל בלימת מנוע בירידות למשל. נקודה נוספת לזכות מצב הספורט נרשמת בכך שהוא משנה את התנהגות התיבה בעומס. במצב הרגיל לחיצה מלאה על הדוושה ממקמת את המנוע באזור שיא ההספק (קצת מעל 6,000 סל"ד) והוא פשוט נשאר שם. קצת רועש ולא נעים בעליות או לנהג הממהר, למרות שהמנוע שקט למדי. אבל בספורט התיבה מנסה להתנהג כמו תיבה אוטומטית רגילה, וכאילו מעבירה הילוכים, עם ירידה ושוב עליה של הסל"ד. זה עובד יפה, ומנטרל את בעיית הצליל הקבוע והצורם במאמץ שאופיינית לתיבות רציפות. הפתעה נוספת נרשמה בסעיף צריכת הדלק – בשיוט רגוע רשמנו קצת יותר מ-15 ק"מ לליטר, ובסה"כ בימי המבחן קצת יותר מ-11 ק"מ לליטר. נתון נאה בהחלט למכונית בגודל הזה.
 
 
האלטימה היא מכונית נוחה מחוץ לעיר. היא מצליחה להתמודד בצורה טובה עם מרבית השיבושים ,גם אם היא מעבירה פה ושם מעט מתלאות הדרך אל תוך תא הנוסעים. שיבושים גליים יגרמו לנדנוד המרכב, שנשאר בגדר "קל מאוד" כל עוד המהירות שפויה. מה שפחות מרשים היא רמת רעשי הכביש (במיוחד על כביש גרוע), אליהם מצטרפים מעט רעשי רוח. בעיר היא ממשיכה את הרושם החיובי בסך הכל. שיבושים קטנים מגוהצים בצורה טובה, אבל בינוניים קצת פחות ופה ושם זה גם מורגש אצל הנוסעים. אבל במרבית הזמן התא מבודד את הנוסעים בצורה יעילה מפני הכביש.
 
 
ניסאן אלטימה במבחן דרכים
צילום: מערכת אוטו
נוחות הנסיעה טובה בעיר ומחוצה לה 
 
האלטימה, כנראה בהשפעת ארץ היצור, לא חובבת גדולה של כבישים מפותלים, והיא דואגת ליידע אותך על כך. אל תטעו – יש די והותר אחיזה – אך זוויות הגלגול, ההגה הקל מדי (שכבד דווקא במהירויות חניה, לך תבין) והבלמים שמקבלים רק ציון 'עובר' תחת עומס, דואגים לצנן את ההתלהבות. ועדיין, אפשר להיות מהירים עם האלטימה בכביש מפותל בלי דרמות מיוחדות, אך התנהגות הכביש לא באזור החיוג של מובילות הקטגוריה. 
 
 
אופציה שונה
 
האלטימה מציעה חבילה מעניינת, בעיקר למי שרוצה משהו קצת שונה מהעדר. היא מציעה נוסחה אמריקאית למהדרין – ממדים נדיבים, מראה מרשים ואבזור שופע – ובוודאי תקסום לחובבי הז'אנר. בסעיפי הביקורת בולטים בד הריפוד הפשוט והיכולת הדינאמית (מה שכנראה לא ממש יטריד את חובבי הז'אנר בכל מקרה). כך שבסוף היום המסקנה היא שאם אתם מחפשים משפחתית גדולה בניחוח אמריקאי, כדאי לכם לבדוק את האלטימה, היא בהחלט הצעה מעניינת.