היא נחתה כאן לפני יותר משנתיים עם שאיפה להתחרות בכלי פנאי קומפקטיים, אבל לסובארו XV היה תפקיד נוסף: לבשר על גל החידושים בסובארו. למעשה, היא הפגישה אותנו לראשונה עם האימפרזה החדשה והמתעכבת;
סובארו XV הרי מבוססת על גרסת חמש הדלתות שלה. אנשי סובארו סיפרו אז בגאווה שזהו רכב הפנאי כפול ההנעה הזול בשוק.
מאז נטרפו הקלפים עם הסתערות כלי הפנאי הקטנים. לסובארו אין סופרמיני ולכן גם לא כלי פנאי קטן שמבוסס עליה, אבל קשה לוותר על פרוסה מעוגה משמינה כל כך. התשובה למתחרים ולמחירים הייתה גרסת מנוע קטן ל-XV - ביחס ל-2.0 ל' המקורי - כדי לקבל, שוב, את רכב ההנעה הכפולה הזול בשוק.
המסר ברור: במחיר של כלי פנאי קטנים בעלי הנעה קדמית ויכולת שטח על-סף-הלא-קיימת, אפשר לקבל רכב גדול יותר עם הנעה כפולה ויכולת אמתית בשטח. והגרסה הידנית מחזקת את המסר: היא זולה יותר (החל מ-130,000 שקלים) ומצוידת בהילוך כוח שמשפר את היכולת בשטח.
אפרוריות יפניתגם בגרסה זו ה-XV אינה מתעלה בחוץ ומאוד מצטנעת בפנים. כמו באחותה המשפחתית, סביבת הנהג חסרת סקס-אפיל והעובדה שרמת האבזור מעט נמוכה יותר וודאי לא מוסיפה.
צילום: רונן טופלברגרכב פנאי עם הנעה כפולה הזול בשוק, והגרסה הידנית רק מחזקת את זה
הבורר הידני לא משפר את המצב - הוא נראה פשוט ומיושן, ופעולתו לא חלקה או מדויקת, נוטלת את הכיף מהתפעול הידני. גם ההסתפקות בחמישה הילוכים מאכזבת, כי בפירוש לא היינו מתנגדים לאיזה שישי ארוך לשיוט. נקודת האור היא בורר תיבת ההעברה – "הילוך הכוח", שנראה כמו בלם יד ומעוצב בצורה נאה, קל לשילוב וטומן בחובו הבטחה ליכולת שטח משופרת.
אז איך היא נוסעת?מנוע הבוקסר הזה מעט אנמי בסל"ד נמוך, כך שכדי למצות את הביצועים צריך לאמץ אותו ולעבוד הרבה עם בורר ההילוכים הלא מזמין. הוא מתאמץ ויוצר תחושה עסוקה ונעדרת אזורי נינוחות, לאוזן ולמנוע. אבל בסך הכל, אפשר להסתדר עם הביצועים הבינוניים (אבל פחות עם המזגן שמתנתק תחת עומס).
והילוך הכוח? כמקובל בסובארו, לא מדובר ביחס העברה קצר במיוחד מהסוג הקיים בכלי שטח קשוחים, אלא במשהו מתון בהרבה (1:1.447), שעוזר להתגבר על המומנט הרזה בשיפועים תלולים ואיטיים. היחס המתון מאפשר פשוט להשאיר את התיבה ביחס הקצר לאורך כל הטיול – גם בשבילים הפתוחים – וליהנות מהיחסים הצפופים יותר והתגובה הנמרצת.
צילום: רונן טופלברג בורר ההילוכים נראה ומרגיש פשוט למדי, ופעולתו לא חלקה או מדויקת
כאמור, על הכביש חסר דווקא הילוך גבוה יותר, כי בשיוט רגיל המכונית מרגישה עסוקה מדי. הגרסה האוטומטית עם התיבה הרציפה אולי מעט איטית יותר (מאיצה ל-100 ב-13.8 לעומת 13.1 שניות בידנית), אבל יורדת בשיוט לסל"ד נמוך ונעים בהרבה. זו אולי גם הסיבה לצריכת הדלק הלא מרשימה בשיוט מהיר, שעמדה על כ-13 ק"מ לליטר. אבל ביום מגוון, עם קטעים מאומצים יותר, היא הסתפקה ב-11.1 ק"מ לליטר – לא רע.
גרסה זו של ה-XV מרגישה קלילה למדי, ובאופן מעניין מעט נוחה מה-2.0 ליטר שפגשנו בעבר. רוב הזמן היא נעימה, למעט על שיבושים גדולים ובמהירות ממש אטית. היא מגיבה לפקודות ההגה באופן נחוש, גם אם בכביש מהיר ההיגוי יוצר לעתים תחושה מעט עצבנית מדי ולא מתקשרת מספיק. בסופו של דבר ה-XV מתנהגת היטב ונכנסת לפניות באופן מדוד, עם נכונות להוציא זנב כשמבקשים. הבלמים חסרי נשיכה, בניגוד לבקרת היציבות העצבנית (והבלתי מתנתקת, למרות הכפתור).
רדו לשביליםלחצו על המצערת ותגלו שה-XV מרגישה נפלא מחוץ לאספלט, כאשר בזכות ההתנהגות הטובה קל לשמור על קצב מהיר. מערך ההנעה הכפולה כאן שונה מאשר באוטומטית (דיפרנציאל צמיגי עם חלוקת כוח שווה בין הצירים – לעומת מערך אלקטרוני עם 60:40 באוטומטית) ועובד היטב, עם תגובה זריזה וטובה יותר במצבי הצלבה.
צילום: רונן טופלברג מערכת ההנעה היעילה ומרווח הגחון מעניקים ל-XV יכולות טובות למדי בשטח
הסובארו מסתדרת היטב עם שיבושים בשבילים, ואולם באופן מוזר נחבטת לעיתים מאחור באופן לא מחמיא. זה לא פוגע בקצב אבל מרתיע. במהירויות נמוכות היא מעט נוקשה מדי (כמו על הכביש), אך התחושה חסונה בהרבה מאשר בכל יורדי הפנאי הקטנים.
מערכת ההנעה היעילה ומרווח הגחון מעניקים ל-XV יכולת טובה למדי בשטח (רק זהירות על הפגוש הקדמי!), כזו שמאפשרת לברוח עם המשפחה לטיול מרענן בטבע – דבר שהמתחרות בקטגוריה הקטנה, עם הנעה קדמית בלבד, לא ממש יודעות לספק.
השורה התחתונה?כמעט שגרתית. אין ספק שמבחינת יכולת ושימושיות
סובארו XV עולה על כל המתחרים במחיר דומה, אך היא רושמת חוסרים בצדדים האופנתיים והאמוציונאליים, שחשובים מאוד לרבים מהלקוחות בקטגוריה הזו. שימושית, אך לא ממש סקסית. במובנים רבים, הגרסה הידנית מהנה ובעלת יכולת רבה יותר מהאוטומטית, אך איכשהו היא לא מספיק משכנעת או זולה כדי לגרום ללקוחות שגרתיים לעבור אליה, ולכן כנראה תישאר נחלת "מביני העניין".
צילום: רונן טופלברג
