יש לא מעט הפתעות בחיים. אחת מהן הייתה הצלחתו של ה-X6. זה לא שחשבו שהוא יהיה כישלון, אבל הניחוש שלנו הוא שאיש במינכן לא חשב שיימכרו יותר מרבע מיליון יחידות מהקופה-שטח-ארבע דלתות המגודל והמוחצן. ועם הצלחה שכזו, לא פלא שהחליטו לעשות לו אח קטן, שמציע אותה נוסחה, רק בלארג', במקום באקסטרא לארג'.
קשרי משפחהה-X4 נראה כמו גרסת ה"טרום חתונה וילדים" של ה-X3 (עליו הוא מבוסס). זה שיוצא לברים, חוזר בחמש בבוקר מבילוי, ומאחר לארוחת החג, פשוט כי אין מצב שהוא יוצא מהבית בלי הג'ל. כך שאין סיכוי שתתבלבלו מי מהם הוא האח האופנתי, גם אם ברור שהם אחים.
מלפנים יש ל-X4 הפנים המוכרות של
ב.מ.וו, אבל יש לו פתחים תחתיים צדיים גדולים בהרבה מאלה שב-X3. לנו חסרו פנסי הלד והקסנון להשלמת המראה. הפרופיל שונה משמעותית; הנקודה הגבוהה ביותר ברכב היא מעל הנהג, ומשם יורד קו הגג בחדות כדי לשרטט את פרופיל הקופה הנחשק, וליצירת זנב מקורי ושונה משל ה-X3. הוא גם נמוך ממנו ב-3.6 ס"מ, מה שעוזר לייצר מראה דרוך וספורטיבי יותר.
צילום: שחר אלגזי מלפנים יש ל-X4 הפנים המוכרות של ב.מ.וו
השאלה העיקרית, שלא הצלחתי לענות עליה, היא האם הוא באמת יפה. הוא שונה, בזה אין ספק, אבל תגובות הציבור נעו בין כאלו שחשבו שהוא מכוער, וגם קצת קטן, לבין אלו שחשבו שהוא "מהמם!". כנראה שחסרים לו הממדים המגודלים של ה-X6 כדי להיות מרשים יותר, למרות חישוקי ה-"18 ("19 בגרסאות הבכירות). אבל עצם העובדה שיש תגובות, ועוד קיצוניות שכאלו, אומרת שב.מ.וו עשתה עבודה טובה עם ה-X4. אם תהיתם, פרמיית המחיר על העיצוב קטנה מהצפוי; מחיר ה-X4 מתחיל ב-340,000 שקל לגרסת ה-2.0 ל' טורבו 184 כ"ס – 23,000 שקל יותר מה-X3 המקביל.
להצבעה בתחרות 'אוטו השנה 2015' לחץ כאןלעומת העיצוב החיצוני השונה, סביבת הנהג מציגה את המופע המוכר של ב.מ.וו, משאירה אותנו עם תחושה שאולי הגיע הזמן לחדש קצת גם בגזרה הזו. מצד שני, קשה שלא להתרשם מאיכות הביצוע. זה מתחיל עם איכות חומרים גבוהה, גם בחלקים התחתונים יותר, ממשיך עם שילוב צבעים נאה של שחור ובהיר, ולא מסתיים באיכות ההרכבה הגבוהה (למרות שאם מתאמצים, אפשר למצוא כמה פספוסים קלים). לא מסתיים, כי רמת העושר הכוללת בהחלט מרשימה.
רמת האבזור הבסיסית טובה, עם הנעה ללא מפתח, גג שמש, כוונון חשמלי למושבים שעוטים חומר דמוי עור (שנראה ממש כמו הדבר האמיתי), בקרת אקלים מפוצלת, בקרת שיוט וחיישני חניה מקוריים מלפנים ומאחור (שבלעדיהם לא תצליחו לחנות, מכיוון שהראות לאחור פשוט גרועה). חוסר מוזר נרשם בהיעדרה של תאורה למראות האיפור בשני הצדדים. אבל מה שבאמת חסר לנו הן מערכות בטיחות כמו איתור רכב בשטח המת במראות, שמירת נתיב וכו', שלא מוצעות גם בגרסאות היקרות יותר.
צילום: שחר אלגזי סביבת נהג מוכרת
הגג הנמוך יותר מכתיב ישיבה נמוכה יותר מאשר ב-X3, הן מלפנים והן מאחור, ועדיין המרחב מלפנים טוב בכל המדדים. מי שמשלם את מחיר העיצוב הם יושבי המושב האחורי. קודם כל הוא נמוך וקצר, מה שאומר שאולי המרווח לראש בסדר (ולא יותר; גבוהים יתקלו בתקרה), אבל תנוחת הישיבה לא ממש נוחה. מרווח הברכיים טוב, ובסך הכל אנשים בגובה ממוצע לא יסבלו כאן. פתחי מיזוג בין המושבים הקדמיים בהחלט עוזרים. תא המטען נמוך יחסית אבל מספק, ומציע פתיחה וסגירה חשמלית נוחה, גם מהשלט.
חטיבת הכוח ואגף ההנעהאחרי שסיימנו, כמעט בנוהל בב.מ.וו, להשלים כמה PSI-ים חסרים בצמיגים, יצאנו למבחן. אנחנו ב-20i, גרסת הבסיס של הדגם, עם מנוע בנזין בנפח 2.0 ל' המספק 184 כ"ס ו-27.5 קג"מ. בנוסף קיימת גרסת בנזין בנפח זהה אבל עם 245 כ"ס, וגם גרסת דיזל (עם 2 סמ"ק פחות) שמציעה 190 כ"ס.
כולן משודכות לתיבה אוטומטית עם 8 הילוכים ותפעול מאחורי ההגה – ולכולן הנעה כפולה. אבל הנתון שקופץ מדף הנתונים הוא דווקא המשקל, כאשר ה-X4 שוקל לא פחות מ-1810 ק"ג (כמו ה-X3 וכבד יותר מסדרה 5!) – וזה הרבה. כך שהיציאה לדרך לוותה בחשש כבד מפני תחושת כבדות.
אבל ב.מ.וו מצליחה להפתיע כאן, ולמרות שפע הק"ג (של שנינו), ה-X4 מצליח להיות זריז למדי. למעשה הוא אפילו מספק תאוצות ביניים טובות במפתיע, ורק ביציאה מהמקום יש השהיה קלה לפני שהוא מתחיל להאיץ בשמחה. מעבר למצב הספורט היעיל של התיבה, משפר עוד יותר את מקדם הזריזות, ובשורה התחתונה יחידת ההנעה הזו בהחלט תפורה למידותיו של ה-X4. חבל רק שהצליל שלה בעומס קצת עסוק מדי.
צילום: שחר אלגזי המתכון המוכר של ה-X4 עבר צמצום היקפים
את מחיר המשקל, ההנעה הכפולה והגובה משלמים עם צריכת דלק בינונית. בשיוט רגוע נרשמו 13.8 ק"מ/ל', ובימי המבחן – הלא ממש רגועים – קיבלנו 8 ק"מ/ל'. נציין שמערכת "דומם מנוע בעצירה, כבה מזגן, עצבן נהג" הייתה כבויה.
מחלקת המתלים וענף השטחתנוחת הישיבה עדיין גבוהה יחסית, וזה נחמד. ה-X4 נוח למדי, למרות שהוא לא בדיוק רך. יש תחושה של שיכוך נכון של המתלים, אבל מהאסכולה הנוקשה יותר. מחוץ לעיר הוא מרשים, עם ריסון טוב על גלים, גם במהירות גבוהה, אבל פחות מרשים על שיבושים חדים יותר שעליהם הוא גם עלול לקפץ קלות. רעשי הרוח מורגשים כבר במהירות נמוכה יחסית, בעיקר מאזור המראות.
בעיר הוא מקפץ גם כן מדי פעם, ומצד שני עדיין מספק במרבית הזמן תחושה של עבודת מתלים טובה. כך שביום יום הוא בהחלט בסדר, פשוט פה ושם הוא יפתיע עם ניעור קל של המרכב.
אנחנו בספק אם הרוכש הממוצע של ה-X4 ייקח אותו לשביל, אבל אנחנו עשינו את זה – לטובת המדע והקוראים שבכל זאת יעזו. הוא היה שם די בסדר – כל עוד השביל היה די בסדר. אבל ככל שהשני היה מאתגר יותר, הראשון התלהב פחות, ולא פעם שיגר חבטה קלה (או יותר) אל הנוסעים, כדי לחלוק איתם את חוסר שביעות הרצון.
צילום: שחר אלגזי מראה דרוך וספורטיבי יותר מה-X3 עליו הוא מבוסס
זה לא שאי אפשר לעשות איתו יותר מטיול שבילים רגוע; עם מרווח גחון סביר ומעלה של 20.4 ס"מ, מערכת הנעה כפולה יעילה ומערכת גלישה במדרון הפועלת היטב, אפשר להגיע עם הירידה מהכביש רחוק בהרבה בשטח ממה שחושבים, או ממה שיעז הלקוח הממוצע. אבל ברור שה-X4 לא ממש מתלהב מהעניין. אגב, שטח מאתגר – אם תחפרו במערכת ה-i-drive, תגלו כי ב"מסך השטח" שלה היא תספר לכם על השיפוע האורכי והצידי בו אתם נמצאים. כמו מרבית הגאדג'טים, זה מיותר לגמרי – אבל חביב.
לעומת יכולת השטח, היכולת הדינמית דווקא כן עשויה להיבדק לעומק על ידי לקוח – וכאן ה-X4 מרשים. הוא שמח לפנות, ומציע אחיזה אדירה. במעלה הגלבוע ייחלנו ל-61 הסוסים הנוספים שמציעה הגרסה הבכירה. ה-184 סוסים שכאן, טובים ככל שיהיו, לא מצליחים לדגדג את יכולת השלדה של הכלי הזה בכביש המפותל. לשמחת הפנייה מוסיף ה-X4 הגה מהיר עם משקל סביר. רק הבלמים יכלו להיות טובים יותר, כאשר למרות יכולת טובה למדי הם הראו נטייה לדעיכה בעומס.
יופיב.מ.וו X4 הוא רעיון גרמני, בנייה אמריקאית, וכאן הוא ינסה לשבות את לב הישראלים. הוא מצליח להציע אופציה עיצובית שונה בלי הממדים המופרזים של ה-X6. במבחר הדגמים (הגדל בצורה כמעט מבהילה) של הבווארים, נראה שהוא בדיוק מה שהיה צריך כדי להשלים את התמונה.
מצד אחד עיצובו מושך תשומת לב, ומשאיר אותו ללא תחרות ישירה. ומצד שני העיצוב לא פוגע יותר מדי בפרקטיות, וכאשר אלו מצטרפים לנוחות נסיעה סבירה ורמת אבזור טובה, לא נתפלא אם הוא יזכה בארץ להצלחה גדולה יותר מה-X3 עליו הוא מבוסס, למרות תוספת המחיר.
צילום: שחר אלגזי 
