לא פעם נשמעות תלונות על הגיבוי האוטומטי שנותנים בתי המשפט לשוטרים ולמשטרה, אך הנה מקרה שמוכיח שזה לא תמיד המצב.

לפני כחצי שנה, עצרה במרכז ת"א ניידת תנועה מכונית ובה נהג שטרם מלאו לו 21, כשהוא מסיע שלושה נוסעים. השוטר הסביר לנהג כי אסור לו להסיע יותר משני נוסעים ללא מלווה מפאת גילו, רשם לו דו"ח, שלל את רשיונו, ואף זימן אותו לדיון בבית המשפט לתעבורה. הצעיר ההמום ניסה להסביר לשוטר כי טעות בידיו, משום שעל פי החוק מותר לו להסיע יותר משני נוסעים, שכן אינו מוגדר כ"נהג חדש". כזכור, התקנה מגבילה את מי שהוא גם מתחת לגיל 21 וגם "נהג חדש" (וותק רשיון של פחות משנתיים), ולכן אינה חלה במקרה דנן. אולם כל נסיונות השכנוע נפלו על אוזניים ערלות, והדו"ח (וגם השלילה) לא בוטלו.

חובת עצירה להולך רגל במעבר חצייה

בשלב זה פנה הצעיר לעורך דין, עופר חורש, שמיהר ופנה אל בית המשפט בדרישה לבטל את כתב האישום ולהחזיר לנהג את רשיונו. בית המשפט אכן ביטל את השלילה, אך נציגי המשטרה התעקשו משום מה להמשיך בהליך המשפטי, למרות טעותו של השוטר.

כאשר הגיעו הצדדים לשלב הקראת כתב האישום (השלב המקדים למשפט) התקבלו טענות ההגנה כי מדובר בטעות של השוטר, מכיוון שהתקנה אינה חלה על מי שאינו "נהג חדש", התביעה בוטלה והשופט הורה על מחיקת כתב האישום וסגירת התיק.

אז סוף טוב, ועדיין, נשארות שאלות מטרידות:
1. כיצד יתכן כי שוטר טועה בפירוש תקנה פשוטה וברורה שכזו?
2. כיצד הגיע התיק למשפט, מבלי שאף אחד בתביעה המשטרתית ישים לב לטעות?
3. האם במקרה כזה, בו ברור כי הדו"ח לא היה מוצדק, תפצה המדינה את הנהג על אובדן ימי העבודה וההוצאות שנגרמו לו בשל הדו"ח?


קיבלתם דו"ח? גם לכם כדאי לבדוק מה קובע החוק לפני שאתם רצים לשלם. מי יודע, אולי גם אצלכם נפלה טעות