אני חותך ימינה אל האייפקס בפניית ה-S הפתוחה. הילוך רביעי, רגל כבדה על הגז. המכונית הכבדה והגבוהה לא נוטה כמעט על צידה, אבל כוחות הצד מדביקים אותי שמאלה. ברך שמאל נלחצת בכוח אל הדלת, שומרת אותי במקום. אני מיישר את ההגה ויוצא רחב אל הישורת הארוכה. מלפנים אני רואה את המדריך, הוא מתרחק במהירות גבוהה, אותה צבר עוד לפני שנכנסתי לישורת. אני לוחץ בכוח, זו הכניסה המהירה ביותר שלי לישורת עד עכשיו, אני מרגיש את זה בישבן, בברך ומול החגורה. המערכת במצב M, היא תאפשר לי להחליק אם אתן לה. אני לא. הרגל לא יורדת מהדוושה. משיכה במשוט, חמישי, המהירות עולה, הצצה בתצוגה העילית, 242 קמ"ש, וואו.
שלא יברח לי עכשיו המדריך. הוא אמר שאם אתרחק – הוא יאט ואם אתקרב – יאיץ. אני עומד לבלום מאוחר, חייב לסגור את הפער. הוא בולם בדיוק על הקו הלבן, כמו בכל ההקפות הקודמות. אני כבר יודע שזה טווח בטחון שלא מחייב אפילו בלימה מלאה. אבלום מאוחר יותר. מגיע לקו, 21, 22 (האמת ספרתי במהירות הבזק) ובולם עם כל מה שיש לי ברגל. האף הכבד נדחף לכיוון הרצפה, המשקל עובר קדימה, ואלפיים שלוש מאות וארבעים הקילוגרמים של הבהמה הזו מתחילים לכשכש בזנב. מפחיד. אין טעם לנסות לתקן, כי אין ממש החלקה. משחרר קצת לחץ מהבלם והמכונית נרגעת ומתייצבת. מצוין, לא ארצה להיכנס לא מיוצב לפנייה החדה שלפני. מושך במשוט השמאלי. אחת-שתיים שלוש, רביעי, שלישי, שני. המנוע נוהם שוב ושוב בגז ביניים. הגה שמאלה, המכונית נכנסת בבטחה לסיבוב. בהקפה הבאה אבלום בדיוק באותו מקום...
צילום: מנהל האם ב.מ.וו באמת יכולה לגרום ל-X6 להתנהג כמו M5?!
לו"ז פשוטלוח הזמנים שקיבלנו היה פשוט: 7 בבוקר נסיעה למסלול, מסיבת עיתונאים וחלוקה לקבוצות. קבוצה ראשונה מתחילה ב-X6M, נסיעת כביש, 11:30 חזרה לארוחת צהרים. אחריה נסיעה על ה-228 קבריו (כתבה בקרוב) לשעתיים, חזרה למסלול ונהיגה של שעתיים. מסלול הפורמולה 1 החדש והמשובח שמכונה "מסלול האמריקות" מהיר כמו שהאמריקאים אוהבים אבל גם מפותל כמו שאוהבים באירופה. במסיבת העיתונאים דיבר בין היתר אחד משני המדריכים שיסע לפנינו כמכונית קוצבת.
הוא נהג במרוצי ה-DTM, אולי סדרת מירוצי המסלול המרתקת בעולם "כשהביאו אותי לכאן לנהוג, שמחתי להגיע למסלול הזה. אבל להגיד את האמת? קצת התאכזבתי מהמכונית עליה עמדתי לנהוג. אבל כשעליתי איתה על המסלול כל הספקות פגו. היא מתנהגת כמו M5, מהירה, בולמת פנייה אחרי פנייה מבלי סימני דעיכה, פונה בקלילות ולא מציגה זוויות גלגול המצופות ממכונית כל כך גבוהה וכבדה".
אז אמר... אני, לא ממש האמנתי לו. מכונית זו מכונית ורכב פנאי עלול להיות גם טנדר מגונדר. זו דעתי ולא האמנתי שהיא תשתנה אחרי נסיעה קצרה על מסלול במהירות שתוכתב על ידי נהג קוצב. נכון שהיא נבנתה על ידי חטיבת M; נכון שיש לה מנוע עם כמעט שש מאות סוסים; נכון שמערכת ה-X-דרייב יודעת לעזור לאוטו לפנות בעזרת ניתוב הכוח לגלגלים החיצוניים. אבל היי, עם יותר משני טון וגובה של טנדר, איך היא יכולה להתנהג כמו M5?! אבל כמו שאולי כבר הבנתם מהפתיחה, אני עומד לגלות שאני טועה...
צילום: מנהל בכל מקום ישנם סמלי M, רק כדי שיהיה ברור שזה לא סתם X6
אחרי המסלול, הנסיעה בכבישים תלמד אותי איך זה לחיות עם מכונית כזו בנהיגה מנהלתית. אבל בינתיים, קצת פרטים טכניים: מנוע ה-V8, 4.4 ל', נעזר בצמד מגדשי טווין סקרול כדי להפיק 575 כ"ס ו-76.5 קג"מ. כשכל הכוח הזה עובר לכביש דרך מערכת X-דרייב, זה מספיק כדי להאיץ את הרכב למאה ב-4.2 ש'. למרות הגודל והממדים, נתון צריכת הדלק הרשמי מפתיע לטובה - 9 ק"מ לליטר בנסיעה מעורבת.
על הכבישעוד לפני שאני מתחיל, אני רושם לעצמי שאני עדיין לא אוהב את הפרופיל של ה-X6 החדש. תצורת הקופה לא עושה טוב לרכב הפנאי המגודל. אני מבין שיש מי שאוהב את זה, ועם הצלחת הדגם לא מתווכחים, אבל אני מעדיף את העיצוב של ה-5X. עם היציאה מהמסלול אני מרגיש שהמכונית נוקשה מאוד. אני רוטן ומנסה להעביר את המתלים למצב "נוחות"; מתברר שהם כבר במצב "נוחות".
בודק את המצב הקשיח, והוא קשיח; אפשר להרגיש מטבע של סנט כשעוברים עליו – ולדעת על איזה צד עברתם. חוזר למצב 'נוחות', וכמו בבדיחה על ההוא עם העז, העסק מרגיש כמו שיפור אמיתי. לוחץ על דוושת ימין. קיק דאון. הצליל הופך לאלוהי. מהרגע בו יצרניות הרכב גילו את הצליל המסונתז, אין גבול לקונצרטי המנוע.
צילום: מנהל מנוע V8 כפול מגדשים בנפח 4.4 ליטר. 575 כ"ס ו-76.5 קג"מ!
תא הנוסעים יפה, מרשים, איכותי. לא צריך סמל של מדחף בכחול ולבן כדי לדעת שזו ב.מ.וו. במקום אחר כתבתי קצת על ה-DNA של החברה הזו. הוא מורגש גם בתא הנוסעים המוקפד. בין המושבים נמצא בורר האיי דרייב. אני לא יודע איזה דור זה לאיי דרייב, אבל אני עדיין לא אוהב אותו. אולי צריך זמן כדי להתרגל אליו, אבל עכשיו רק הלל פוסק, היושב לצידי, מתעסק עם התפריטים. אני, כנהג, לא מעז אפילו לחשוב על זה. היא מהירה מאוד, אבל אנחנו בטקסס, ולמרות הוויז שמתריע על מיקום השוטרים, אנחנו לא מעיזים לקחת אותה רחוק מדי.
השיוט הרגוע מביא אותי לחשוב מי בעצם צריך את האוטו הזה. הרי אין כאן האוטובאנים של גרמניה, וגם עקיפה בכבישים הרחבים היא עניין פשוט וקל. 300 ומשהו סוסים של מנוע ה-3.0 ל' לא יספיקו? אני מחליט שלא להחליט, מחליף מושבים עם הלל ומסתכל עת הוא נוהג בחזרה למסלול. צהריים. נסיעה על ה-2 הפתוחה ומתקבצים להדרכת מסלול. נהג המירוצים הצעיר עובר בקצרה על חוקי המסלול, ושב ומסביר את סדר הנסיעה: שתי מכוניות מאחורי כל מדריך. אם יפתח פער – המדריך יאט, אם ייסגר – יאיץ. ה'גופרו' מתגלה ככלי יעיל מאוד – גם לצילום, אבל בעיקר כתירוץ להשגת סט הקפות שני. אני הרי חייב לצלם בכמה זוויות...
רכב מסלולעולה על המסלול לחמש הקפות ראשונות. הקפה ראשונה מהירה למדי, המדריך מראה את הקו הנכון, מסביר דרך מכשיר הקשר מתי ואיך לעצור. אם זה הקצב בהקפות הלימוד, אני תוהה, מה יקרה בהקפות המהירות? ומהר מאוד מגלה לבד – המהירות עולה, אני דוחף את המכונית, תחילה בחשש, אחר כך הביטחון עולה. אני רואה את המדריך תוקף פנייה מהירה מבלי לנגוע בבלמים, אני נוגע, לא מעז, בהקפה הבאה כבר לא אגע, ובזו שאחריה אלחץ חזק. הקצב עולה ועולה...וואו.
צילום: מנהל יכולת מרשימה מאוד על המסלול
כשאני יורד מהסט השני של ההקפות, אני יושב לתפוס אוויר ולחשוב מה היא המכונית הזו ולמי היא באמת נחוצה. אני נזכר באבי ז"ל, שחזר מאולימפיאדת רומא ואמר לי שראה את הטוב שבמתאגרפים הכבדים בהיסטוריה. "הוא זז כמו קל-בינוני וחובט כמו כבד", אמר אבי על קסיוס קליי הצעיר, לימים מוחמד עלי, "עוד לא היה דבר כזה בהיסטוריה".
ואני חושב שזה מה שראיתי היום. מכונית כבדה וחזקה שזזה כמו "קל-בינוני". אם בפעם הראשונה בה נהגתי על
ב.מ.וו X5, אי שם בשלהי המאה הקודמת, התלהבתי, הרי ש
ב.מ.וו X6M היא חוויה של ממש. לא חלמתי שאפשר להתלהב כל כך מנהיגה על מסלול F1 עם רכב פנאי.
אז למי זה טוב? למי שרוצה את החזק והיקר ביותר בז'אנר, ומוכן לשלם את המחיר, בכסף ובנוחות. אבל יש לי תחושה שרוב הקונים שלו ייהנו רק מהפתיחות האלימות ברמזורים, ולא יתקרבו לניצול יכולותיו האמיתיות.
צילום: מנהל 
