אדם"עם מה נוסעים?", זו שאלה די קבועה בבית משפחת אלסיבוני. הרי מתוקף עבודתי במגזין הזה חונות לא מעט מכוניות שונות ומשונות מתחת לביתי, ולא פעם גם אופנועים. אישתי, שתחיה, כותבת גם כן על מכוניות למחייתה, ומוסיפה את מכוניות המבחן שלה לתוך הקלחת. אופנוע מבחן פה, ארוך טווח שם - הוסיפו את המכוניות הפרטיות שלנו (פיג'ו 206 ידנית ואדומה - אישתי מתה על האוטו הזה. סובארו BRZ ידנית ולבנה - אני מת על האוטו הזה) וקיבלתם מבחר נאה שצריך לבחור ממנו.
ויש גם אופנוע שנמצא בתהליך שיפוץ. ויש ב.מ.וו E28 אפורה משנת 1987 שאישתי לא סובלת. היא שונאת את האוטו הזה. אף פעם לא מבינה למה אני יושב מתחתיה בשבתות. איך תמיד צריך לקנות עוד חלק. ואיך אף פעם היא לא זזה מהחניה.
אז מכוניות לא חסר כאן. ואז לפני שבועיים אישתי החליטה שנמאס לה מהפיג'ו ומכרה אותה (ב–500 שקל מעל למחירון משוקלל של אדון לוי יצחק. עד עכשיו אני לא יודע איך היא הצליחה לעשות את זה...). הב.מ.וו נמכרה גם היא. מצאנו את עצמנו עם BRZ לבנה בחנייה וזהו. "לא רע" תגידו, ואני הראשון להסכים, רק שיש עוד פרט בסיפור הזה.
אישתי היתה בהריון, מתקדם. וככה רצה הגורל שבשעת הצירים, נסענו עם ה–BRZ לבית החולים - לא בדיוק המכונית הכי נוחה. "אמרתי לך שבסוף ניסע עם האוטו הזה לבית החולים...." אמרה, וצדקה.
אבל לכל מינוס יש פלוס, וכך יצא שהמכונית הראשונה שבננו בכורנו, אדם, נכנס אליה היתה מכונית ספורטיבית עם הנעה אחורית. בכיכר ליד הבית לא קיבלתי רשות לנתק בקרות ולתת לרך הנולד את חווית הדריפט הראשונה בחייו, אבל העניין הזה עוד יטופל. ברוך הבא לעולם ילד שלי, שתיכנס רק למכוניות טובות.
קלארקסוןשמע, אני מוכן לחתום על זה שהוא חרא של בן–אדם. אנשים מוכשרים ומעניינים הם לפעמים כאלה.
צילום: מנהל
לקסוסואפרופו קלרקסון, הוא אמר שלקסוס RC–F היא מכונית די מחורבנת. אחרי די הרבה שעות מאחורי ההגה שלה, אני לא מסכים איתו, בלשון המעטה. אולי אחרי שאתה נוהג ב–LFA זו מכונית נוראית. סתם כך, בתוך המציאות המוטורית שלנו, היא מכונית מרשימה מאוד. היא מרגישה קצת כבדה ורכה כשדוחפים אותה עמוק וקשה - וזו בערך הטענה הכי גדולה שלי אליה. ההישג הגדול שלה הוא אחר - עיתונות הרכב העולמית כולה מעמתת אותה מול ה–ב.מ.וו M4. כמו שאומרים באוסקר - עצם המועמדות מרגשת. אז אני לא אומר שזו נינג'ה יפנית קלילה וחדה. אבל כל אוטו שיכול להחזיק החלקות במהירויות תלת ספרתיות, כמו שהוא יוצא מקורי מהיצרן - הוא אוטו טוב בספר שלי.
תת-היגויאלוהים אדירים. יותר מדי תאונות בזמן האחרון. המון הרוגים. לפני כמה שנים התגאתה המשטרה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שבעקבות פעולותיהן ירדה כמות ההרוגים על כבישי ישראל. אני כתבתי אז בטורי זה שזו יד המקרה ותו לא. גם הצעתי למשטרה ולרשות לא לנכס להם את הירידה הזו, כי אז יהיו אחראים גם לעליות. וכעת עליה בכמות ההרוגים. מה זה אומר? זה אומר שלמשטרה ולרשות אין השפעה אמתית על נתוני התאונות, והן רצות לנכס לעצמן סטיות סטטיסטיות כשהן חיוביות, ולהתחמק מאחריות כשהן שליליות.
יש שלושה דברים שיכולים להוריד את כמות הנפגעים בתאונות דרכים. האחד: מכוניות בטוחות יותר לנוסעים ולהולכי רגל - את זה היצרנים עושים לבד תודה לאל, בלי עזרה ממדינת ישראל. השני: חינוך - אדם שמבין את העוצמה שיש בטון וחצי שנעים במהירות 50 קמ"ש הוא אדם בטוח יותר, בין אם הוא הולך רגל, רוכב אופניים, או נהג. שלישי: תשתית - כבישים טובים יותר, וכאן נעים לציין שאכן נראה שדברים מתחילים לזוז. רואים את השינויים בשנים באחרונות וזו מגמה שצריכה להמשך. לא אכיפה ולא מים קדושים.
גרופ Bרציתי רק להגיד לכם שאני מכיר שני אנשים שחיים את החלום, שלי בכל אופן. החלום הזה של לחוות את העידן המטורף של מירוצי הראלי בגרופ B. שני האנשים האלה עושים את זה בצורה שונה מאוד. האחד דואג לנהוג במכוניות גרופ B בדרך קבע - הוא יכול להרשות לעצמו את העונג הזה. השני בנה חיה כזו בבית, וגם את הבנייה שלה הוא עשה עקב בצד אגודל ככל שהבנק התיר. יכול להיות שתראה אותה עוברת לידך ברחוב ולא תדע, רק תשמע רעש מוזר מאוד מהאגזוז.
אתמול נסעתי עליה בפעם השנייה. איך שיותר מ–500 כוחות סוס מתפוצצים אצלה עם המשקל המגוחך שלה במונחים מודרניים. תענוג. מה זה עושה לצמיגים ומה זה עושה למוח שלך - אני יכול לתת לך רק לדמיין. לא משנה מול איזו מכונית או איזה אופנוע תשווה אותה, המכונית הזו מצליחה להלהיב, לחדד, לגרום לך להזיע כמו ששום רכב לא יכול. אלימות מוטורית מזוקקת. תענוג.
צילום: מנהל לקסוס RC-F. מכונה כיפית. כמעט כמו הבהמה מהפסקה האחרונה
