כאשר בשנות השישים החליט ג'ון קופר לפתח גרסה ספורטיבית למיני, הוא בוודאי לא חשב שייצור אגדה על שמו. קופר, שניגש לפרויקט אחרי ששינה מהיסוד את עולם הפורמולה 1 עם מכוניות המנוע המרכזי, היה צריך לעבוד קשה כדי לשכנע את הנהלת בריטיש מוטורס קואפריישן לייצר מיני ספורטיבית: בלמים משופרים ו-55 כ"ס... אחרי הכל, המתכנן הגאון של מיני, אלק איסיגוניס, התנגד לגרסה ספורטיבית וחשב שמיני צריכה להיות עממית.
אבל גרסה ספורטיבית הוצגה, מאוד הצליחה וזו הולידה את גרסאות ה-S החזקות יותר שנלוו להם ניצחונות מפוארים בראלי. אבל תעשיית הרכב הבריטית, שהתנהלה כמו קומדיה של טעויות בשנות השבעים, החליטה למחוק את השם והגרסה. רק ב-1990 הוחזר השם במהדורה מוגבלת, והתעשייה הופתעה, שוב, מהביקוש והגדילה את היקף היצור. כאשר שועלי השיווק של ב.מ.וו רכשו את המותג, הם הבינו מיד ש"קופר" זה מכרה זהב, והפכו אותו לשם נרדף למיני החדשה שהוצגה ב-2000.

לייעוץ חינם עם מומחי הרכב של אוטו על כל הדגמים חייג ל-3262* או לחץ כאן
המיני עצמה נולדה בסוף שנות החמישים כמיני מיינור (וגם אוסטין 7 לזמן קצר) והצליחה להתקיים על אותו בסיס עד שנת 2000 – גם בגלל שהתעשייה הבריטית לא תפקדה אז. היום הקצב שונה, וב.מ.וו היא לא יצרנית בריטית מפעם.
בעולמנו התזזיתי זוכה מיני לדור השלישי שלה תוך פחות מ-15 שנים; בעולמנו הממותג הפך השם "קופר" לזה שמפאר את גרסת אמצע השדה; בעולמנו העמוס גילינו גם שלא הספקנו לפרסם מבחן לקופר; בעולמנו המתוקשר הודיעו לנו שקופר חדשה ממתינה למבחן. הנה הזדמנות לתיקון.
מיני קופר תא נוסעים
צילום: תומר פדר
התפתחויות
הדור החדש למיני (2013) הביא מספר שינויים משמעותיים, בפלטפורמה ובמנוע. המיני החדשה יושבת על רצפה חדשה, מעט גדולה יותר מקודמתה וכזו שמשמשת ותשמש שפע דגמי ב.מ.וו. המנוע, הפעם, הוא פרי פיתוח של ב.מ.וו לבדה; בשני הדורות הראשונים, בגלל היקפי הייצור הקטנים, חיפשה ב.מ.וו שותפות. בדור הראשון הייתה זו קרייזלר עם מנוע טריטק, ולקראת הדור השני נעשה הפיתוח עם פיג'ו-סיטרואן, ליצירת מנוע פרינס. הפעם החליטה ב.מ.וו שפיתוח המנוע למיני יהיה כולו שלה, והוא יהיה חלק ממשפחה מודולארית של מנועים בעלי שלושה, ארבעה ושישה צילינדרים. מנוע ה-1.5 ליטר 136 כ"ס שהופיע בקופר כבר הגיע באירופה לסדרה 1 המחודשת.
וגם הממדים. הדור השלישי למיני נראה גדול משמעותית מקודמיו, והוא גם גדול יותר בפועל. השינוי בעיצוב מורגש כאשר הקווים העגלגלים והאלגנטיים יוצרים תחושה יותר מדויקת, שלמה ויוקרתית – וקצת פחות שובבה מאשר בעבר. רק הסבכה המשושה קצת קשה לעיכול, ומזכירה גשר מתכת גדול על פיה של נערה יפה.
מיני קופר
צילום: תומר פדר
כניסה לעניינים
הדבר המורגש ביותר בתא הנוסעים הוא עליית מדרגה באיכות. דיפון הפלסטיק והמשטחים טובים מאשר בעבר, ובחירת הגוונים והמרקם יוצרים תחושה טובה בהרבה.
העובדה שהמחוונים הגדולים במרכז הוחלפו בגרסת מיני ל-i-Drive תורמת אף היא לרושם שהמיני החדשה יוצרת. ובלי קשר לאיורים הצבעוניים והמשעשעים, מי ששולט ב-i-Drive של ב.מ.וו, יתרגל למערכת הזו במהירות. גם תפעול פקדי התאורה ומנופי האיתות/מגבים מזכיר את ב.מ.וו. במיני שמרו על חלק ממתגי ה"ספיטפייר", שכוללים גם את מתג ההתנעה ועשויים בצורה איכותית. הנדסת האנוש שופרה למעט, אולי, המחוונים הקטנים, שקשים לקריאה בזויות מסוימות.
תנוחת הנהיגה נמוכה מאשר בעבר וידיות כיוון המושב אינן נוחות. גם כיסוי גג הזכוכית המפוצל יוצר תחושה שהוא פשוט מדי: פתיחתו הידנית אינה נוחה ובימים חמים הוא מעביר חום לפדחת. מאחור המרחב שופר אבל עדיין לא קל להיכנס למושב האחורי. לתא המטען, עדיין, נפח צנוע.
מיני קופר תא נוסעים
צילום: תומר פדר
הנעות קטנות
יציאה לרחובות הסואנים – והמנוע החדש מעט מאכזב בסל"ד סרק; הוא אינו רועד אבל הצליל קצת דיזלי. בהתנהלות איטית, וכאשר בורר מצבי הנהיגה ב'נורמאל', התיבה ששה להעלות הילוכים ודוחקת אותו לסל"ד נמוך, ואת זה הוא פחות אוהב. אין למנוע בעיה למשוך משם, אבל הוא מייצר ויברציה לא נעימה ולעיתים גם צליל צורם. הפתרון הוא לבחור במצב ‘ספורט' שמשפר את תגובת המצערת (אבל בטח פוגע בצריכת הדלק).
136 סוסים אולי לא נשמעים כמו הספק מרשים, אבל השיפור ביחס ל-1.6 ליטר (120 כ"ס) היוצא גדול ומורגש. את המנוע הקודם היה צריך לאמץ, ואילו כאן עבודה קשה אינה בתפריט. למעט בסל"ד מאוד נמוך, יש למנוע תמיד כוח, והמיני צוברת מהירות בקלילות. אופי הפעולה מעל 2000 סל"ד נעים ומכאן הוא מוכן לטפס למעלה בחדווה, גם אם זה לא באמת נחוץ, ולכך מצטרף גם הצליל שמשתפר.
מיני קופר אולי אינה יוצרת תחושה שהיא תאיץ ל-100 קמ"ש ב-7.8 שניות (הנתון הרשמי), אבל היא בפירוש זריזה. לתחושה זו מוסיפה גם תיבה אוטומטית נעימה, ורק חבל שאין אפשרות לשילוב הילוכים מההגה. צריכת הדלק נעה בין 13.9 ק"מ לליטר בשיוט ל–8.5 בעומס, והממוצע היה סביב 10.7 ק"מ לליטר. לא מבריק, במיוחד כשנפח מיכל הדלק עומד על 40 ל' בלבד.
מיני קופר בנסיעה
צילום: תומר פדר
עיקולים מפתים
העדות לשיפור במומנט מתגלה בהאצה מהמקום, כאשר 22.4 קג"מים מאתגרים את אחיזת הצמיגים הקדמיים, בייחוד אם הם מופנים. במקרה זה מתקבלת לחימת הגה מסוימת וגם קו הפנייה מורחב.
פניות ראשונות והמיני מראה כי שמרה על מסורת ה"קארטינג" שלה בזכות הריסון הטוב של המתלים והתגובה הכמעט עצבנית לפקודות ההגה. לוקח כמה שניות להתרגל, אבל אט אט מגלים שהתוצאה מהנה ותזזיתית. רוצים קצת יותר? נתקו את בקרת היציבות ותקבלו מכונית שיודעת גם להגיב באופן מהנה להעברות משקל. אחת הסיבות לכך היא אחיזה טובה, אבל לא יותר מכך.
מה שקצת פחות מהנה הוא התחושה המלאכותית סביב מרכז ההגה, כאשר כניסת התגבור לפעולה מורגשת מדי במעבר בין מצב ישר לבין הפניה קלה; מיני הראתה בעבר שהיא יודעת לייצר הגאים חשמליים טובים יותר. מהר מאוד מסתבר שהמצב הנכון בבורר הוא ‘ספורט', שנותן להגה משקל נכון ותחושה חדה יותר, אך זו נשארת מלאכותית. הבלמים לא מציעים נשיכה חדה, ובלימה חזקה בכניסה לפנייה מערערת את היציבות הכיוונית.
המתלים שריסנו היטב בפיתולים מסתדרים פחות טוב עם מהמורות, במיוחד בעיר. הקופר אינה מתרסקת עליהם והתחושה היא שבולמי הזעזועים שולטים היטב בעניינים. חבל רק שרעשי הרוח והכביש מפגינים נוכחות רבה מדי בפנים הרכב.
מיני קופר (אוטומטית) במבחן דרכים
צילום: תומר פדר
מסכמים
המיני הביאה תפישה חדשה לתחום היוקרה, ואולי לכן היא מעוררת הרבה אמוציות במערכת – למרות המידות וההספק הצנועים. קשה לחשוב על מכונית קטנה עם הספק כזה שהינה כה יקרה; 170,000 שקלים ל"בסיסית" או 200,000 שקלים למהדורה שבחנו (תאורת לד, חישוקי "16 וגג זכוכית) הם הרבה כסף.

לייעוץ חינם עם מומחי הרכב של אוטו על כל הדגמים חייג ל-3262* או לחץ כאן
במילים אחרות – קשה שלא לחבב את הקופר. גם אם אפשר להתווכח על כך שהיא מעט פחות ספורטיבית בניהוג ואולי איבדה משהו מהאופי, היא עדיין מאוד מיוחדת – ועכשיו היא גם יותר קלה לעיכול ולשימוש. הבעיה הגדולה היא המחיר.
מיני קופר (אוטומטית) במבחן דרכים
צילום: תומר פדר
מיני קופר (אוטומטית) במבחן דרכים
צילום: תומר פדר