פסק דין חשוב שניתן באחרונה בבית משפט השלום בתל אביב צריך להדליק נורת אזהרה אצל נהגים שקיבלו מחברת הביטוח שלהם החזר על ירידת ערך לאחר שמכוניתם נפגעה בתאונה.
פסק הדין מעלה חשש כי חברות הביטוח קובעות את ירידת הערך ללא התחשבות בהשפעה של התאונה על הסחירות של כלי הרכב — בניגוד להלכה שקבע בעניין בית המשפט העליון. לפיכך, שיעור ירידת הערך שנקבע עלול להיות נמוך מדי ולא לשקף את ירידת הערך האמיתית.
הפער בין ירידת השווי האמיתית לזו שקובעות חברות הביטוח יכול להיות דרמטי — מבלי שהמבוטח יידע על כך. על פי ההחלטה, נסיבות המקרה שנדון בבית המשפט מראות כי אף במוסך המורשה של היבואן אין ביטחון שלקוח יקבל טיפול מקצועי לפי טובתו, ולא טובתה של חברת הביטוח.
"טיפול רשלני של המוסך"פסק הדין ניתן במשפט בתביעה שהגישה ב–2011 ורדה גלאור, מבוטחת במגדל חברה הביטוח, שגג מכוניתה ניזוק מעץ שנפל. גלאור, שיוצגה על ידי עו"ד משה מכנס, תבעה את מוסך הקניון שבבני בנק, ליד קניון איילון, ואת חברת הביטוח — בטענה שהמוסך ביצע במכוניתה תיקון רשלני לאחר התאונה, ושחברת הביטוח קבעה באופן שגוי את ירידת הערך של המכונית.
התאונה התרחשה רק חודשיים וחצי לאחר שהתובעת רכשה מכונית סוזוקי בשווי 90 אלף שקל. למכונית נגרם נזק קשה בגג, בדלת האחורית ובחלקים אחרים. גלאור בחרה לתקן את המכונית לא במוסך הסדר של חברת הביטוח, אף שדמי ההשתתפות העצמית שהיתה משלמת היו נמוכים יותר, אלא במוסך מורשה של סוזוקי — בתקווה ששם תקבל טיפול אמין. התקווה הזאת התבדתה.
ספיר קבע כי "מהראיות עולה כי התובעת נפלה קורבן לטיפול בלתי־מקצועי של חברת הביטוח מגדל ולטיפול רשלני של המוסך, שלווה במצגי שווא והפרתה של חובת הנאמנות המקצועית בצורה קשה".
.jpg)
צילום: תמונה ראשית: עופר וקנין בעוד שחברת הביטוח קבעה בתחילה כי שיעור ירידת הערך של המכונית הוא 8.65%, שמאי פרטי שאליו פנתה גלאור קבע כי מדובר בירידת ערך של לא פחות מ–52.5%, או 37.5% לאחר תיקון בעלות של כ–16 אלף שקל. ספיר העדיף את חוות דעתו של השמאי הפרטי, שלדבריו "ביצע את עבודתו במקצועיות רבה ובאמינות רבה".
הקביעות של ספיר נחרצות ורוחביות. לדבריו, מתעורר חשש כי אין מדובר במקרה בודד, אלא שבחברות הביטוח קיים מעין "מסלול עוקף" להלכה של בית המשפט העליון בעניין קביעת ירידת ערך — הלכת מוריאנו. לפי הלכה זו, בקביעת ירידת ערך יש להביא בחשבון ירידת ערך "מסחרית", שמתחשבת בעצם ההשפעה של הפגיעה על רמת הסחירות של הרכב לאחר התיקון, ולא ירידת ערך "טכנית" לפי תעריפון.
ספיר קבע כי גם אם חברות הביטוח "כאילו" מביאות בחשבון בהסברים שהן נותנות את הפרשנות שנקבעה באותה הלכה, הרי שבחישוב אחוזי ירידת הערך הן סוטות ממנה ביודעין. "בית המשפט העליון קבע בהלכת מוריאנו כיצד יש להעריך ירידת ערך של מכונית שניזוקה בתאונה", כתב ספיר.
"קביעה זו אינה נוחה לחברות הביטוח. במקום לקבל את הדין או להתמודד עמו, חברות הביטוח מתחכמות לו ומפירות אותו", קבע ספיר. "הן מנצלות את עוצמתן הכלכלית כדי לגרום לשמאים לפעול בניגוד להלכת מוריאנו (ומן הראוי לבחון כיצד התנהגות זו מתיישבת עם דיני ההגבלים העסקיים). באמצעות השמאים, יוצרות חברות הביטוח מצג שווא כלפי המבוטחים — כאילו הם מקבלים פיצוי הוגן ונכון בגין ירידת ערך — בעוד שהן מפצות אותם באופן שיטתי פיצוי חסר ומקפח". בשל ההשלכות הרוחביות של פסק הדין, הורה ספיר להעביר העתק שלו למפקחת על הביטוח במשרד האוצר וכן לממונה על ההגבלים העסקיים.
מגדל מינתה למקרה שלושה שמאיםפרטי המקרה ממחישים את הפער הרב בין הערכות השמאים העובדים בעבור מגדל לעומת שמאי פרטי, שאינו צריך לרצות את חברת הביטוח. השמאי שמינתה מגדל לאחר התאונה, יעקב קרופניק, קבע ירידת ערך של 8.65%, ולכן התובעת פוצתה ב–8,456 שקל, לאחר ניכוי השתתפות עצמית. עם זאת, כשגלאור ניגשה לסוכנות שבה היא רכשה את המכונית וביקשה לעשות עסקת טרייד־אין, הסוחר מיד הוריד 50 אלף שקל מערך המכונית, עוד לפני בדיקה רשמית. בשלב זה נדלקה נורה אדומה אצל גלאור, והיא פנתה לשמאי הפרטי ויקטור עידן, שנתן לה חוות דעת שלפיה ירידת הערך חדה בהרבה מזו שקבעה חברת הביטוח, ומגיעה ל–52.5%. לאחר תיקון חוזר באיכות סבירה בעלות של כ–16 אלף שקל, קבע עידן כי שיעור ירידת הערך יופחת ל–37.5%.
בעקבות מתן חוות הדעת הזאת, מגדל מינתה שלושה שמאים מטעמה. אחד מהם, משה אקרמן, שלא בדק כלל את המכונית פיזית, קבע ירידת ערך של 14%. השניים האחרים נתנו חוות דעת שלפיה ירידת הערך היא של 16.5% ושל 22%, מבלי שהם מתייחסים לחוות הדעת של עידן. המסקנה של מגדל היתה שיש לקבוע ירידת ערך של 17.5% — ממוצע של קביעות שלושת השמאים, ולפיכך מגדל שילמה לתובעת עוד 8,652 שקל. בעקבות זאת, גלאור פנתה לבית המשפט.
מגדל אחראית לפצות את המבוטחת בגין ירידת ערך בסכום שאם יצטרף לשווי מכוניתה אחרי התאונה ואחרי תיקון סביר, יתקבל שווי של מכונית זהה שלא עברה תאונה כלל. השאלה שעלתה היא מהי ירידת הערך הנכונה — זו שנקבעה על ידי מגדל (17.5%) או זו שקבע עידן (37.5%). בכל מקרה קבע השופט כי מהראיות שהוגשו על ידי מגדל עצמה, הוכח עד כמה מופרכת ושגויה היתה הערכת ירידת הערך הראשונית שנקבעה (8.65%), ונפסלה על ידי השמאים האחרים שלקחה מגדל עצמה.
.jpg)
צילום: תמונה ראשית: עופר וקנין מוסך הקניון ברמת גן | צילום: ניר קידר
התובעת העידה במשפט, יותר מארבע שנים לאחר התאונה, כי המכונית עדיין ברשותה וכי לא הצליחה למכור אותה לאחד מבני משפחתה, כפי שנהגה לעשות עד התאונה. ספיר ציין כי הוא נותן אמון מלא בעדותה.
"לא משקף את ירידת הערך האמיתית"פסק הדין המנחה לפירוש וחישוב של ירידת ערך נקבע בשנות ה–90 בבית המשפט העליון בפרשת מוריאנו, ולפיו המבוטח ישופה באופן שיסלק כל פגיעה ונזק שנבעו מן התאונה, כלומר יחזיר את המצב לקדמותו, ויש להביא בחשבון לעניין ירידת הערך גם "ירידת ערך פסיכולוגית" ואת ערך המכונית בשוק.
ספיר תהה כיצד החליטה מגדל על ירידת ערך של 17.5% בעוד שברור כי אומדן זה מנוגד להלכת מוריאנו: "איך מגדל הגיעה למסקנה כי 17.5% הוא השיעור המתאים, כאשר שמאי מטעמה קבע ירידת ערך של 16.5%, כשהוא מציין במפורש כי לא הביא בחשבון השפעה פסיכולוגית על קונה עתידי ולא הביא בחשבון את סחירות הרכב?"
לדברי השופט, "מעדות השמאים עולה כי שלושתם התבססו על תעריפון של איגוד השמאים ו/ או ועדת ששון. אין לי כל ביקורת על קיום תעריפון. הביקורת היא שנראה בעליל כי תעריפון זה עומד בסתירה להלכת מוריאנו. אקרמן, בעדותו הכנה, חשף את השיטה שלפיה קובעים אומדן ירידת ערך שלמעשה כל המבינים וכל בעלי העניין (חוץ מבעל הרכב עצמו) יודעים היטב שאינו משקף את ירידת הערך האמיתית.
השופט הוסיף: "בעל הרכב, בהתאם למצג שהוצג לו, בטוח שהוא מפוצה פיצוי מלא בגין ירידת הערך. בדרך כלל ערך המכונית יורד משמעותית בחלוף הזמן, ואם הוא לא מוכר את רכבו בסמוך מאוד לאירוע התאונה, לעולם לא יידע את האמת. בהבדל משמאי מגדל, עידן התייחס לירידת הערך בדרך הפרשנית שנקבעה בפרשת מוריאנו, ואצלו לא היה פער בין המלל לבין קביעת אחוזי ירידת הערך עצמם".
עידן הסביר את הפער בכך שהוא אינו מונחה על ידי התעריפון: "האחוזים שמצוינים בחוברת ועדת ששון לא משקפים את ירידת הערך המסחרית, ואפילו המפקח על הביטוח כתב את זה... שמאים מטעם חברות הביטוח, נכפה עליהם הדבר. אם אתה לא תעשה את זה, אתה תעוף מהרשימה. עבדתי עם חברת הראל, וכאשר נתתי ירידת ערך של 18%, קראו לי לבירור ואמרו לי: לא תיתן שתי ספרות". המסקנה של ספיר היתה כי ירידת הערך הנכונה היא זו של עידן (37.5%).
.jpg)
צילום: תמונה ראשית: עופר וקניןהשופט אלי ספיר | צילום: אתר בתי המשפט
פיצויים בגין 95 אלף שקלבחוות דעתו קבע עידן כי עבודות הפחחות והצבע בוצעו על ידי המוסך באיכות ירודה מאוד, וגרמו לרכב ליקויים רבים מעבר לליקויים שנגרמו בתאונה עצמה. השופט העדיף את חוות דעתו של עידן לגבי איכות העבודה של המוסך על עדותם של השמאי מטעם המוסך ובעליו, ואף קבע כי עמדתו של בעלי המוסך שלפיה המוסך הוא הרשות המבצעת של חברת הביטוח, מקוממת.
"התובעת לא בחרה במוסך כ'רשות מבצעת של חברת הביטוח'", כתב ספיר בפסק הדין. "התובעת האמינה וקיוותה כי המוסך ידאג לאינטרסים שלה וידאג לכך שהתיקון יהיה מיטבי. המוסך הפר את חובת הנאמנות שלו לתובעת בצורה קשה". ספיר המשיך וקבע כי המוסך הציג בפני התובעת מצג שקרי ולא גילה כי ביצע עבודה רשלנית. "האם המוסך לא ידע, כמוסך שקיים כ'עסק משפחתי 50 שנה', כי חובת הנאמנות שלו היא כלפי הלקוחה ולא כלפי חברת הביטוח (אף כי אולי כדאי יותר לרצות את חברת הביטוח)?" תהה ספיר. השופט גם לא חסך ביקורת ממגדל, שלדבריו יכלה להבין כבר בתחילת הדרך שהתביעה מוצדקת, אך בחרה לגרור את התובעת לניהול משפט ארוך.
השופט קיבל את עמדת התובעת, קבע כי המוסך ישלם לה כ–23 אלף שקל (7,000 שקל מתוכם בגין עוגמת נפש ואובדן הנאה), ומגדל תשלם כ–22 אלף שקל. בנוסף, שתי הנתבעות ישלמו ביחד 50 אלף שקל (בחלוקה שווה) בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
"פסק הדין מנותק מהמציאות"עו"ד עמית דינר, שייצג את המוסך, מסר: "פסק הדין שגוי מיסודו נגד המוסך, ובכוונת המוסך לערער על הפסיקה. בית המשפט התעלם מהעיקרון הנזיקי, שלפיו לכל היותר יש לדרוש מהמוסך להשיב מצב לקדמותו לפני התיקון, אך לא לפני התאונה נשוא התובענה, שבגינה נגרמו הנזקים העיקריים לרכב.
"התובעת בחרה להגיש את תביעתה נגד המוסך ונגד חברת הביטוח גם יחד, במטרה לצרף 'כיס' נוסף. בית המשפט שגה בקביעתו, משום שכל טענתה של התובעת היתה בדבר ירידת הערך של רכבה והקביעה השגויה של חברת הביטוח לפצותה בסכום נמוך מהמגיע לה בהתאם לירידת הערך. הלכה למעשה, מערכת היחסים לקוח־חברת ביטוח־מוסך היא כזו, שהמוסך מבצע התיקון ומקבל שכר בגינו בהתאם להנחיות/דו"ח שמאי חברת הביטוח.
"בית המשפט בפסיקתו קובע כי מוסך לא אמור לבצע את התיקונים כפי שאושרו על ידי חברת הביטוח, אלא להחליט לפי שיקול דעתו מה לתקן ומה לאו. מצב זה שגוי בעליל, משום שהמוסך אינו מקבל תשלום עבור רכיבים או תיקונים שלא אושרו על ידי חברת הביטוח, וכך ייווצר מצב שבו המוסך לא יבצע תיקונים, אלא ישלח את המבוטח לנהל משא ומתן על גובה הפיצוי ו/או התיקונים הדרושים, סיטואציה שאך תכביד על המבוטחים וודאי תמנע מן המוסכים לתקן ולקבל שכר ראוי.
"בסופו של יום ביצע המוסך את שנדרש ממנו. חברת הביטוח לא טענה נגד פעולות המוסך, וברי כי פסק הדין מנותק מן המציאות המורכבת גם כך בין מבוטחים וחברות הביטוח שלהם".
