התלאות בהוצאת מבחן הדרכים של
אודי TT אל הפועל כמעט וגרמו לי להאמין בעין הרע. טפו טפו. כרגיל, תאום שתי מכוניות (גרסת הקווארטו וגרסת ההנעה הקדמית) הוא עניין טריקי יותר מתאום מכונית אחת, אבל לזה אנחנו כבר רגילים. הפעם זה דרש פיצול המבחן לשניים, פעם אחת לצילומים, פעם שניה לנהיגה. או.קי, גם עם דברים כאלו כבר התמודדנו בעבר. אלא שביום הצילומים כוסתה הארץ בסופת חול אדירה, אחת החמורות בשנים האחרונות, מאתגרת את תומר הצלם בתנאים כמעט בלתי אפשריים. במועד שנקבע לנהיגה הגיעה לארץ סופת גשמים ששטפה את הארץ מחרמון ועד אילת במבול בראשיתי. מכיוון שלנו, כאן באוטו, יש מין קטע מוזר כזה של לרצות לראות את הכביש כשאנחנו בוחנים מכוניות, בעיקר מכוניות ספורט, נאלצנו לדחות את המבחן ליום אחר. בשלב הזה מרפי היה כנראה כבר ממש משועמם - וכשהגענו לאסוף את המכוניות במועד החדש, התברר שהמכוניות תואמו בטעות ליום הנכון, אבל בחודש הבא...
לייעוץ חינם עם מומחי הרכב של אוטו על כל הדגמים חייג ל-3262* או לחץ כאן
נו, שויין. תאמנו את המכוניות שוב, לימים הרגועים שאחרי סגירת המגזין, והמתנו באופטימיות תמימה. ואז, בשיא ימי הסגירה הלחוצים, מגיע הטלפון מהיחצ"ן של
אודי - "יש בעיה עם התאריך שקבענו. או שתיקחו את המכוניות היום, או שנאלץ לבטל הכל, לגמרי"... וכך, במקום לבלות את יום שישי בחיק משפחתי, או לפחות בצביעת הבית לקראת פסח, מצאתי את עצמי מתאם עם אלדד נקודת מפגש צפונית בשעת זריחה. אם הייתי אדם שמאמין באמונות טפלות, חס וחלילה, הייתי בטח מפחד ממה עוד שומר לנו מרפי באמתחתו, ותוהה האם נצליח לסיים את היום הזה בחתיכה אחת, אנחנו והמכוניות.
.jpg)
צילום: חוץ תומר פדר, פרטים אורי שר בדרך כלל אנו מתחילים עם המראה החיצוני של הרכב, אבל הפעם ברשותכם אפר את הסדר. תא הנוסעים של ה–TT גרר קריאות התפעלות מכל מי שנכנס אליו. הוא עושה את זה בדרך הקשה, של עיצוב אלגנטי וחכם, בלי הטריקים הקלים של משטחי כאילו–קרבון וכאילו–אלומיניום או תפרים בולטים - אין אפילו מסך גדול בקצה הקונסולה. התא שחור כמעט לחלוטין - ועדיין נראה ומרגיש כמו מיליון דולר. הכל מדוד, מחושב, חכם במקום צעקני, וטומן הפתעות נעימות לעין וליד בשפע מקומות - בעור ההפוך שמדפן את הדלתות, בישום החכם של פתחי המיזוג, במגע והמשקל של פקד ה–MMI. בקיצור - יופי. התפעול דורש קצת חקירה ולימוד - הפיקוד על בקרת האקלים משולב לתוך פתחי המיזוג המרכזיים; התפריטים השונים מוקרנים על לוח המחוונים, בו ניתן לבחור בין מחוונים גדולים ומסך קטן, למחוונים זעירים ומסך גדול; הזנת הדיסקים נעשית בכלל בתא הכפפות, ויש עוד. אבל אחרי שלומדים איך העסק עובד, התפעול טבעי והגיוני.
המושב האחורי סמלי למדי, כמקובל בקטגוריה, ותא המטען בעל מבנה שימושי אבל נפח צנוע. עכשיו נצא שוב החוצה לרגע.
אם מישהו היה אומר לי שזו רק מתיחת פנים, ולא דגם חדש לחלוטין, יש סיכוי לא רע שהייתי מאמין לו. המראה מודרני יותר, מחודד יותר, קצת פחות מעוגל. אין כאן שינוי דרסטי, רק גדול מספיק כדי שיהיה קל להבדיל - ואולי בגלל זה האוטו משך פחות מבטים ממה שציפינו. לא שזה משהו רע, בהכרח - ה–TT הקודמת היתה מכונית קופה נאה, והחדשה היא וורסיה מעודכנת למראה המוצלח. היא לא תהפוך כנראה לאייקון כמו ה–TT המקורית, ואישית לא הייתי מתנגד לקצת יותר תעוזה (מי אמר גג בועה כפולה כמו ב–RCZ?), אבל היא עדיין קופה בכל רמ"ח איבריה, ומעניקה את התחושה של רכב מיוחד, ולא סתם עוד גרסת גג שפל להאצ'בק משפחתית.
.jpg)
צילום: חוץ תומר פדר, פרטים אורי שר אחרי שחטפת התקף לב מהצליל הדיגיטאלי הנוראי שמודיע כי הרכב התעורר לחיים (לא, באמת - מה חשב לעצמו מי שתכנת את הצליל הזה?!), אתה מגלה כי ה–TT מציבה אותך בתנוחת נהיגה קלאסית למכונית קופה - נמוכה, עמוק בתוך הרכב, כשהעולם מסביב נשקף אליך דרך חרכי חלונות. הראות קדימה עוד סבירה, אבל שדה הראיה לאחור הוא על סף הבדיחה. המושב אוחז (רזי המערכת התלוננו שהוא לא אוחז מספיק - אני מאשים את אמא שלהם שלא האכילה אותם מספיק), נוח למדי, וטווח הכיוונון מספק. אבל ברכב כזה, במחיר הזה, ציפינו לקצת יותר אפשרויות כיוון - לזווית הבסיס, תמיכה בגב תחתון, תמיכה צידית וכן הלאה. התא עוטף אותך, מייצר תחושה אינטימית מבלי להיות צפוף, והתלונה היחידה היא על כך שמוט ההילוכים מעט רחוק מדי. אם היו מייבאים ארצה את הגרסה הידנית, זו עלולה היתה להיות בעיה.
היציאה לדרך מעודנת במפתיע. צליל המנוע כמעט מוחרש (מה שמפנה את הבמה למערכת השמע הטובה), אין זכר לוויברציות ואפילו תיקול שיבושי אספלט מפתיע לטובה. ה–TT כמובן לא מגהצת מהמורות, אבל בהחלט נוטלת מהן את העוקץ בצורה מוצלחת. וכאן אנו גם מתחילים לראות הבדלים ראשונים בין הקוואטרו לה"ק (הנעה קדמית) - האחרונה קצת יותר רכה, קצת יותר נוחה בעיר, אבל בפער זניח.
.jpg)
צילום: חוץ תומר פדר, פרטים אורי שר
יציאה נמרצת מהרמזור חושפת הבדל שני בין שתי הגרסאות - הה"ק "חופרת" בנסיון להוריד את הכח לאספלט, גורמת לנורית בקרת המשיכה להבהב בהיסטריה בעוד הקוואטרו מושכת קדימה בהחלטיות, פותחת פער קטן על אחותה. כשהמהירות עולה הן זהות למעשה, עם שפע כח זמין ופעולה זריזה וחלקה של תיבת ההילוכים. אגב, מפתיע לגלות כי שתיהן זריזות משמעותית מגולף GTI שמשקלה כמעט זהה ומונעת על ידי אותה יחידת הנעה - וההבדל בדפי הנתונים בהחלט מורגש על הכביש.
ה–TT מגיעה עם מערכת תיקון סטיה מנתיב, שיודעת להחזיר את הרכב לדרך הישר אם תסטו מהנתיב בהיסח הדעת. זו כמובן מערכת מבורכת מבחינה בטיחותית, אך היא גורמת להגה להתנהג מוזר גם אם לא התקרבת לקו ההפרדה, כאילו יש לו חיים ורצונות משלו שמתבטאים בעוויתות קלות אך מורגשות. בקיצור - כולנו העדפנו לכבות את המערכת רב הזמן.
והנה נגמר לו כביש הסרגל, גם כביש התענכים כמעט מאחורינו, והגלבוע באופק. זמן לנהוג באמת.
.jpg)
צילום: חוץ תומר פדר, פרטים אורי שר
ורום ורוםהמסלול המתוכנן תופר כבישים במגוון רדיוסי פניה ואיכות סלילה - בדיוק המעבדה שצריך כדי לגלות מה גודל השינוי שיוצרת ההנעה הכפולה, הסיבה שבגללה התעקשנו לצאת עם שתי המכוניות בו זמנית. אלא שמהר מאוד התברר לנו שההבדלים ברורים וחדים מששיערנו.
אבל ראשית, משהו שדווקא משותף לשתי המכוניות - הבלמים. הם מעניקים יכולת מינון טובה ונשיכה ראשונית ראויה, אבל סשן אחד בכביש צפוף הספיקה כדי לגרום להם לעשן כמו רידינג בשנים הרעות. הרבה זמן לא הפקתי מרכב ענני עשן כאלו מהבלמים בכביש הזה, או בכלל. יאמר לזכותם שהם איבדו מיכולתם בהדרגה, מזהירים את הנהג דרך דוושה הולכת ושוקעת מפני הסוף המתקרב, נותנים לו הזדמנות להוריד את הקצב. ועדיין, ברכב עם יומרות ספורטיביות זה פשוט לא לעניין. לא לעניין גם העובדה שה–TT לא מציעה לנוסע ידית אחיזה - אולי לדעת אנשי אודי לא אמורים לקחת נוסעים בכבישים כאלו...
.jpg)
צילום: חוץ תומר פדר, פרטים אורי שר
הכביש הצפוף גם מאיר בזרקור את ההבדלים בין הקוואטרו לה"ק. המתלים המעט רכים יותר של הה"ק מייצרים התנהגות דרמטית יותר - יותר תנועה על המתלים שבתורה מייצרת אובדני אחיזה חדים וחריפים יותר. צריך לשמור על ערנות כדי לשמור את החרטום שלא יברח בתת–היגוי גס, והזנב יכול להפתיע אם תכבו את בקרת היציבות. לזה מתווספת, כצפוי, יציאה פחות החלטית מהפניות, חסרון צפוי מול ההנעה הכפולה. ההנעה הכפולה גם מאפשרת לחזור לגז מוקדם יותר, בעוד בהנעה הקדמית צריך לחכות עד שההגה ישר ממש. הקונפליקט של הגלגלים הקדמיים בין אחיזה צידית למשיכה מורגש גם בהגה של הה"ק, שמשנה משקל תוך כדי הפניה, פוגע בביטחון ובדיוק. הגה הקוואטרו טוב יותר, מציע משקל בשרני ופעולה אחידה יותר, אך גם הוא לא מופת בתחום, והמסרים דרכו מעורפלים מדי. ומה לגבי היגוי יתר תחת כח? על כביש יבש זו לא ממש אופציה ריאלית - את תאוות הדריפטים תאלצו להשביע במקום אחר. שורה תחתונה - עדיפות ברורה לקוואטרו בכביש הצפוף, בזכות הריסון וכושר המשיכה העדיפים אך גם היא משדרת שזה לא כוס השנאפס שלה.
מכאן אנו ממשיכים לכביש פתוח ומהיר יותר, ואפשר ממש לשמוע את שתי ה–TT משחררות אנחת רווחה. אין ספק שהן מעדיפות קשתות ארוכות ומהירות על פני פניות הייר–פין הדוקות, והן מרגישות כאן ברורות יותר, פחות מתבלבלות. כאן אפשר לייצר איתן לא רק קצב מהיר אלא גם חיוכים. בקשתות הללו יכולת המשיכה העדיפה של הקוואטרו פחות משמעותית, אבל ההיגוי הכבד יותר והמתלים המעט מרוסנים יותר תורמים לתחושת הביטחון של הנהג כאשר הסלילה פחות ממושלמת, או כאשר הקצב מהיר באמת.
.jpg)
צילום: חוץ תומר פדר, פרטים אורי שר
אולם שתיהן לא ממש אוהבות להיות על הקצה, מעדיפות להיות צעד אחד, אולי שניים, מהסף. אם תתעלם מהמסרים ותתעקש לדחוף אותן חזק יותר, הן יגלו אי נוחות שילך ויגבר עם עלית הקצב, במיוחד הה"ק, שגם כאן קצת פחות צפויה על המגבלות. חסר להן את אותו "דבר" שהופך נהג ומכונה לאחד בריקוד פניות סוחף. מהירות? מאוד (הקוואטרו קצת יותר). טובות יותר מאשר הדור הקודם? ללא ספק. המכונית הנכונה לאורגיית נהיגה? עדיין לא.
קטעבערכי תמורה לשקל קרים, אלו שמודדים שימושיות, ביצועים או אבזור, אין ל–TT הצדקה. S3, לדוגמא, תהיה מהירה ושימושית יותר. אך
אודי TT מצליחה להעניק תחושת מיוחדות. זו לא משפחתית שזכתה לזריקת סטרואידים, ואתה לא צריך כיתובים בלוח השעונים כדי להזכיר לך שאתה נוהג במשהו "אחר". מבחוץ ומבפנים החוויה בכללותה אחרת, שונה, מאשר במכונית "רגילה" - ומהווה סיבה ראויה לשלם את הסכום הנכבד (מאוד) הנדרש עבור ה–TT. ומה לבחור בין השתיים? אם יש לכם איזו שהיא כוונה לנהוג ב–TT כמו שמגיע לה, קחו את הקוואטרו בלי לחשוב פעמיים. ההבדל ביכולת יותר ממצדיק את ההבדל במחיר.
.jpg)
צילום: חוץ תומר פדר, פרטים אורי שר
