לכל מי שגדל בעידן הווידאו - לפני שהיו מאה ערוצים וצפייה מהרשת - היה בבית אוסף של סרטים אהובים, אותם ראה שוב ושוב. אחד הסרטים שכיכבו בספריה הפרטית שלי היה "בחזרה לעתיד". היו לי את כל השלושה, אבל את הראשון הכי אהבתי, וראיתי הכי הרבה. אלוהים יודע כמה פעמים בדיוק ראיתי את מרטי מקפליי חוזר לעבר בדלוריאן האטומית/חשמלית, מנסה להתחמק מחיזוריה של אימו–לעתיד ולגרום לה להתאהב באביו–לעתיד.
הטנדר שפיתה אותיהסרט ההוא היה עמוס בתוכן שיווקי בצורה חריגה אפילו ביחס להוליווד (ולא שידעתי אז שקוראים לזה "תוכן שיווקי"). הקידום חסר הבושה לדלוריאן (זוכרים את דוק מדבר על "שלדת האלחלד"?), שהייתה מכונית ספורט בינונית למדי בכל המובנים, ה"פפסי פרי" שהוא מבקש בבר (ודואג להבהיר שזה "משקה בלי סוכר"), וכמובן, טנדר הטויוטה.
עד היום אני חושב שזה האחרון הוא אחד מהפרסומים הסמויים המוצלחים ביותר בהיסטוריה. קהל הצופים מזדהה עם הגיבור, ולכן כמוהו עורג אל הטנדר השחור. כולנו מאושרים כשבעתיד האידיאלי, זה שנוצר אחרי ששינה את העבר, מחכה לו הטנדר בחניה במקום הסדאן המשפחתית.
צילום: מנהל
יכול להיות שכל אותן פעמים שצפיתי בסרט (עשרות פעמים תהיה הערכה ריאלית) הן אלו שטבעו בי את האהבה לטנדרים. או שאולי זו הפשטות הפרקטית שבהם שקוסמת לי. היכולת לזרוק מה שרוצים מאחור כשיוצאים לטיול, בלי להיאלץ להתפשר בגלל נפח מוגבל של תא המטען. היכולת - בטנדרי ה–4X4 - להגיע כמעט לכל מקום. המאסיביות הבסיסית שמקנה שקט נפשי, שהכל יהיה בסדר וישרוד גם התעללות קלה בלי להתלונן. טנדר הוא גם משלים נהדר לאסופה של תחביבים - אופנוע שטח? רק תעמיס לארגז, בלי עגלות ובלי סיפורים. אופניי שטח? אפילו עוד יותר קל להעמיס, ואפשר לקחת עוד שלושה חברה טרמפ בלי להזדקק למנשאים יקרים או אלתורים מייגעים. קמפינג? יש מספיק מקום לפוייקה - ולעצים למדורה בשבילו, ואפשר גם לקחת ללילה מזרונים נורמאליים.
הטנדרים של אז הם לאשלושת הטנדרים שנבחנו בגיליון הזה הזכירו לי כמה אני אוהב את הקונספט הזה. הם בדיוק בגודל הנכון כדי שהתנהלות יומיומית איתם לא תהיה סיוט בעיר; מסוגלים לעבור בכל תוואי נורמאלי כבר בתצורה הסטנדרטית שלהם (מקסימום מחליפים צמיגים לחורף); בדור האחרון איכות החיים בהם על הכביש השתפרה משמעותית, הן לנוסעים והן לנהג, והם כבר לא דורשים פשרות כואבות, תרתי משמע, ביום יום. כי הרשו לי לספר לכם - הטנדר ההוא של מרטי מקפליי אולי נראה סקסי בשחור עם צמיגי קוביות שמנמנים, אבל הוא הציע ביצועים של קנגרו דרוס ונוחות נסיעה שהיתה גורמת לכם לקנא באותו קנגרו דרוס...
להיילקס הראשון שהגיע ארצה היה מנוע דיזל נטול טורבו, ואם אני לא טועה - 75 סוסים. היבואן אז דאג להביא אותו במפרט המיועד לעולם שלישי, עם שני סרנים חיים וקפיצי עלים גם מלפנים. נסיעה עליו בשבילים היתה חוויה נעימה בערך כמו זובור צבאי. וזה עוד כשאתה במושב הקדמי. המושב האחורי היה הרבה יותר גרוע.
נסיעה בטנדר עמוס היתה תרגיל בתכנון קדימה. הרבה הרבה קדימה. איתרע מזלך ונתקעת מאחורי משאית על כביש חד נתיבי? חכה חביבי, חכה. אין לך מה לחשוב על עקיפה. כל מה שנשאר לך זה להתפלל שהיא תפנה בצומת הקרוב, או לאמץ גישה רגועה יותר לחיים.
צילום: מנהל
אז נכון, האיפון וה–L200 היו פחות גרועים, אך עדיין - זכור לי מאותן שנים קרב יוקרה על מיהו הטנדר החזק ביותר בשוק, ואם יש לו 107 או 109 כ"ס. במבחן הפעם לטנדר החלש ביותר היו 150 כ"ס...
כן, הרבה השתנה בעשרים וקצת השנים האחרונות גם בתחום הטנדרים. הם נהיו נוחים יותר, מרווחים יותר, מפנקים יותר - והרבה הרבה יותר יקרים.
אם ב–97' עלה מיצובישי מגנום דיזל–אוטומט כ–50 אחוז יותר ממיצובישי סופר לנסר משפחתית, הרי שכיום די–מקס עולה 100 אחוזים יותר מטויוטה קורולה. נכון, לחלק מההתייקרות אחראי הרגולטור, שביטל הטבות מס להן היו זכאים הטנדרים בזמנו, אך באמת שקשה לי להבין איך כלי רכב פשוט מבחינה טכנולוגית, שמיוצר במספרים אדירים ומעודכן בקצב איטי יחסית למכוניות נוסעים רגילות (ולכן עלויות הפיתוח פר–מכונית קטנות יחסית), עולה כל כך הרבה. במחיר של הטנדר הזול ביותר בהשוואה הזו אפשר לקנות ב.מ.וו סדרה 3 - ואפילו להישאר עם קצת עודף. או יונדאי סנטה–פה (אם בכל זאת בא לכם על הנעה כפולה) ולהישאר עם עודף של קצת יותר מעשרת אלפים שקלים.
חבל, כי במחירים האלו, חלום הטנדר - רכב פרקטי ועממי במהותו - נשאר הרחק מהישג ידו של רוב העם, גם שלי.
הפריחה צובעת את החייםואם כבר הזכרנו שטח - עונת הפריחה התחילה. סיתווניות ורודות כבר מנקדות את הקרקע, עלי הרקפות פרצו מבין הסלעים בכמויות, מבשרים את בא הפרחים העדינים והמיוחדים. הכל ירוק ומנוקד בצבע, אפילו המדבר. אז אפילו אם אין לכם טנדר, או רכב שטח, צאו לטייל. נשמו קצת אוויר מרחבים נקי מעשן עירוני. שטפו את העיניים באופק שנמצא רחוק יותר מהבית שבצד השני של הרחוב, מהפגוש של המכונית שלפניכם בפקק. ואם אין לכם מושג לאן כדאי ללכת, איפה פורח מה ומתי - הרשת מלאה במידע ובהצעות לטיולי פריחה. עשר דקות - רבע שעה מקסימום - של חיפוש ביום חמישי בערב, ויש לכם מסלול טיול ליום שישי או שבת. יש מצב שתופתעו לגלות אילו פנינות טבע מרהיבות נמצאות במרחק נסיעה קצר ממקום מגוריכם.
צילום: מנהל
