לכאורה, נראה ששוק הרכב בארץ חי בעולם משלו. בעוד כולם מתלוננים על יוקר המחיה ועל זה שאי אפשר לגמור את החודש, מספר המכוניות החדשות הנרכשות בארץ רק עולה משנה לשנה.
אז למה "לכאורה"? כי אם מביטים מקרוב, רואים ששוק המכוניות הזולות פורח. טוב, נו – זולות יחסית לארץ; השוואה למחירי המכוניות בארה"ב היא עדיין מתכון בטוח לדיכאון... ולמה אני מזכיר את זה דווקא החודש? כי במגזין הזה התאספו יחד מספר חריג של מכוניות זולות יחסית. זה מתחיל במבחן לדאצ'יה סנדרו הידנית - מכונית סופרמיני מגודלת למדי, כזו שיכולה בהחלט לשרת בנוחות משפחה קטנה, שעולה רק 55,000 שקלים. ובמחיר הזה מקבלים ארבעה חלונות חשמל, דיבורית בלוטות' מקורית – ואפילו בקרת שיוט.
.jpg)
צילום: מנהל
זה ממשיך עם הדו-קרב בין פיג'ו 208 לסיאט איביזה על תואר "הסופרמיני המודרנית-אוטומטית הכי טובה בתקציב של שמונים וקצת אלף שקלים" (קצר וקליט, לא?). כאן כבר לא צריך להתפשר על המנוע, וחלילה לא להחליף הילוכים לבד. וזה ממשיך עם פיאט טיפו החדשה - מבחינת ההגדרה הרשמית היא אומנם נמצאת על הסף בין תת-משפחתית (כמו 301, i25 או ראפיד) למשפחתית מן המניין, אך מבחינת המחיר היא מכה גם את הראשונות. 100,000 שקלים, סביבת המחיר של רוב הסופרמיני האוטומטיות, ויש לכם סדאן 1600 מגודלת למדי – ועם תיבה אוטומטית ואבזור מספק.
יודעים מה? גם את המבחן של הטוסון מול הספורטאז' אפשר להכניס לקטגורית ה"בזול". נכון שמאה ארבעים אלף שקלים (פלוס מינוס) זה לא ממש "זול", אבל זה זול בהרבה ממה שהיינו משלמים על רכב פנאי קומפקטי רק לפני שנתיים-שלוש.
 .jpg)
צילום: מנהל
נכון, כל המכוניות ה"זולות" הללו רחוקות מלהיות מושלמות. לא פעם הוויתורים שנעשו כדי להשיג את המחיר ברורים, לפעמים הם גם משמעותיים. אבל העובדה בעינה עומדת – בישראל של 2016, לצרכן החסכן/מודע כלכלית/לחוץ בתקציב שמתעקש לקנות חדש, יש הרבה יותר אפשרויות מאשר לפני כמה שנים.
וזה דבר טוב.
ואגב, לא סתם השמטתי מהרשימה את המבחן למכוניות המיני שמופיע בגיליון הזה, אולי אחד המבחנים החמים ביותר שערכנו בזמן האחרון אם לשפוט לפי כמות הפניות שקיבלנו בנושא. הסיבה פשוטה – מחיר של 80,000 שקלים, פלוס מינוס, למכונית מיני אוטומטית הוא כבר לא מחיר "זול". זה אומנם לא הרבה כסף במונחי מחיר-מכונית-בישראל, אבל זה מחיר שמשקף את התמורה שמקבלים – לא יותר, לא פחות. המכוניות הללו לא מציעות "דיל היסטרי" ברמת המכוניות שכן נכנסו לרשימה לעיל.
.jpg)
צילום: מנהל
אבל זה נכון רק אם קונים אותן במחיר המחירון. אלא שלא פעם לא זה המצב - אם בגלל הנחות ישירות אצל היבואן, או דרך ערוץ השיווק המקביל, דרך חברות הליסינג, הידוע בשם "אפס ק"מ". אם לפני עשר שנים יבואנים היו נלחמים בחברות ליסינג שהיו מוכרות מכוניות חדשות, ומפעילים עליהן לחצים בעניין, הרי שהיום יש יבואנים שמשתפים עם הערוץ המקביל הזה פעולה, ברמות שונות של התלהבות. בהינף יד הרוויחה הפיקנטו, למשל, עשרות, אם לא מאות, נקודות מכירה חדשות בכל רחבי הארץ, ואלפי מוכרים נלהבים. כל מה שהיבואן עשה היה להגדיר רמת אבזור (LX) שמיועדת בבירור לציי הרכב, ולהציע אותה בהנחה גדולה לחברות הליסינג, עם אישור, מפורש או נרמז, למכור אותה בעסקאות אפס ק"מ. כולם מרוצים - חברות הליסינג מצאו תחום שמפצה אותם על הירידה בנתח השוק של הליסינג התפעולי, היבואנים מוכרים יותר והלקוחות קנו את הרכב במחיר זול משמעותית ממחיר המחירון הרשמי, ובטוחים ש"דפקו את המערכת".
וגם הכסף זול. בעולם של ריבית נמוכה, קל לקחת הלוואות ולפרוש אותן לתקופות ארוכות. המודעות הרבות בסגנון "500 שקלים בחודש ויש לך מכונית חדשה" – ממש כמו באמריקה! – מעודדות אנשים לקנות רכב יקר יותר ממה שתכננו, יקר יותר מהתקציב שברשותם. הרי זה רק 500 שקלים. רק מי שטורח לקרוא גם את האותיות הקטנות מגלה שבעצם התשלום הראשון די מכובד, ושבסוף התקופה מחכה עוד תשלום לא קטן. אבל הי, התשלום האחרון עוד רחוק, ועד אז אלוהים יודע מה יקרה. אולי ידקרו אותנו ברחוב, אולי יירו עלינו בפאב - ואולי יקדמו אותנו בעבודה או תמות איזו דודה שתשאיר לנו ירושה. אז יאללה, נקנה.
.jpg)
צילום: מנהל
ואגב תשלום רחוק - באחד המקרים ראיתי מודעה כזו שמדברת על 100 תשלומים. שמונה שנים וארבעה חודשים. משמע קרוב לוודאי שהקונה ימשיך לשלם את התשלומים על האוטו הרבה אחרי שכבר ימכור אותו...
ובעניין קניית רכב בתשלומים; חברות הליסינג עושות היום מאמצים רבים לפתח את תחום הליסינג ללקוחות פרטיים – אם בליסינג מימוני (בעצם קניית הרכב בתשלומים) ואם בליסינג תפעולי (משמע כולל ביטוחים וטיפולים - כמו ב"רכב מהעבודה"). במסגרת המאמצים הללו קיבלתי מאחת מחברות הליסינג תוצאות של סקר שהם עשו בנושא, שמסקנתו הייתה כמובן שעם ישראל ערוך, מוכן ומחכה לקנות רכב בליסינג. מסוג המהלכים השיווקיים שמקווים ליצור מציאות חדשה על ידי יצירת הרושם שזו המציאות כבר היום.
 .jpg)
צילום: מנהל
השאלות, כמקובל בסקרים מסוג זה, שנועדו לתת תשובה מוזמנת מראש ולא לברר אמת כלשהי, נוסחו בקפידה כדי לוודא שיתקבלו התשובות הנכונות. עד כאן – לא ממש מפתיע. אבל אז צדו את עיני שתי שאלות, או יותר נכון התשובות עליהן. בראשונה נשאלו הנדגמים האם היו מתעניינים בשיטה שתאפשר להם להחזיק רכב מבלי לשלם על האחזקה והביטוח שלו. בשנייה הם נשאלו היו מתעניינים בשיטה שהייתה מאפשרת להם להחזיק רכב מבלי לספוג את ירידת הערך שלו. בשני המקרים 91% מהנשאלים ענו שכן, הם היו מתעניינים בשיטה כזו. מה שאני לא מבין הוא, מה קרה לתשעת האחוזים הנותרים? האם הם לא הבינו את השאלה (הרי מי לא ירצה לקבל מוצר מבלי לשלם עליו)? האם הם פשוט ענו "לא!" על הכל רק כדי להיפטר מהסוקר? לא ברור.
אני, אישית, הייתי שמח מאוד לנסוע ברכב מבלי לשלם על הוצאות האחזקה והביטוח שלו, ומבלי לספוג את ירידת הערך שלו. אלא שאין דבר כזה. אם אתה משתמש במוצר, אתה צריך לשלם עליו, בדרך כזו או אחרת. כי הרי הוצאות האחזקה, הביטוח וירידת הערך לא נעלמות, הן פשוט יוצאות לך מהכיס בערוץ אחר, מבלי שתשים לב.
 .jpg)
צילום: מנהל
