זו היתה נהיגה שבה הרגשתי את משק כנפי ההיסטוריה. משהו חדש נולד, מכונית שהולכת לשנות את כל מה שידענו על מכוניות, ואני אחד הישראלים הראשונים בעולם שממש נוהג בה – מכונית תא דלק, שמונעת במימן, הראשונה בייצור סדרתי. אבל אדם אצל עצמו הוא גר – ואני שואל את מיסייה קונארט שלידי – "אנחנו האופנוענים אוהבים את הכבישים שלנו יבשים והרי הזיהום של המכונית הזו הוא מים, עד כמה המכונית הזו מרטיבה?".
.JPG)
צילום: מנהל
ה
טויוטה מיראי נראית מבחוץ כמו עוד משפחתית יפנית. היא מכונית נאה מאוד, בעיצוב שמוגדר "אוויר למים". אבל אפילו הדור השני של הפריוס, כשיצא, נראה עתידני יותר. ואולי זו היתה הכוונה, לא להגזים מידי בעיצוב אלא להצהיר שזו עוד מכונית סידרתית, המכונית הבאה שלכם. כלי הרכב של ה"מיראי" - ה"עתיד" ביפנית. מכונית שעושה היסטוריה – בפעם הראשונה מכונית תא דלק שאפשר פשוט לגשת ולרכוש באולם התצוגה.
H2כמה מילים על מימן – הוא חסר צבע, לא רעיל, הוא הגז הקל ביותר והחומר הנפוץ ביותר ביקום. מאידך מדובר בגז דליק מאוד שיודע להניע טילים לחלל. הוא גם זה שמילא את ספינת האוויר הינדנברוג ב-1937, טיסה שהסתיימה בדליקה בשמיים ובמותם של שלושים ושבעה נוסעים. הגז הזה מתדלק את השמש שלנו, ואת כל הכוכבים בשמיים – ובני האדם למדו לחקות את הכוכבים ובנו פצצה, פצצת מימן, שחזקה פי כמה מפצצת האטום החזקה ביותר. הרוסים פוצצו פעם – בניסוי, תודה לאל – פצצת מימן שהיתה חזקה פי 3,300 מעוצמת הפצצה שהוטלה על הירושימה. גל ההדף מאותו פיצוץ הקיף את העולם שלוש (!) פעמים...
הדרך הפשוטה ביותר להפיק מימן היא באמצעות אלקטרוליזה, פירוק מים באמצעות חשמל. חשמל עודף שמופק באמצעים מתחדשים כגון טורבינות רוח, גלים, אפילו מזבל. כלומר הוא חומר ירוק לגמרי. לטכנולוגיה שגורמת למכונית הזו לנוע קוראים 'תא דלק', שהוא תא אלקטרוכימי שממיר את האנרגיה הכימית – החיבור בין מימן לחמצן במקרה הזה – ישירות לחשמל. כלומר המנוע של המכונית הזו הוא בעצם מנוע חשמלי, כמו בפריוס, רק שכאן הוא מקבל את האנרגיה שלו מתא הדלק במקום מסוללה.
צילום: מנהל
תדלוק
טויטה עובדים על הטכנולוגיה הזו כבר יותר מעשרים שנה, מ-1992, ועכשיו, אחרי עשר שנים של ניסויים מעשיים ומיליון מייל של נסיעות מבחן שנערכו בחמסיני מדבר ובכפורי החוג הארקטי, הם משיקים – השקה איטית מאוד ומבוקרת מאוד – את המיראי שעושה היסטוריה. נכון, היתה לפניה ההונדה קלאיריטי שהושקה לפני שמונה שנים, אבל ההונדה נמכרה רק בקליפורניה, ורק ללקוחות נבחרים, והמיראי מיועדת ל-כ-ו-ל-ם. כלומר, בתנאי שיש לידם תחנה לתדלוק מימן.
וכרגע אין יותר מידי. וזו הסיבה שהצטרף אלי לנהיגה נציג טויטה בבריסל, כדי שחלילה לא אתרחק יותר מידי מההמפקדה של החברה בבירה הבלגית, וחלילה אתקע תקיעה מביכה בלי מימן ובלי אנרגיה. למעשה, אומר לי קונארט, בסוף הנהיגה שלי, המכונית החדשנית כל כך תועלה אחר כבוד על משאית גרר ותעשה את הדרך הלוך חוזר עד לאמסטרדם, רק כדי להפיח במיכלה חמישה קילוגרם של מימן חדש וטרי.
צילום: מנהל
משעשע, אבל כדאי להוריד את החיוך מהפנים, משום שזה כבר מתחיל לקרות. יונדאי, מרצדס, לקסוס (וכמובן הונדה) עומדים להוציא מכוניות תא דלק סידרתיות, ותוך כדי נהיגה אנחנו רואים תחנת תדלוק מימן בשלבי הקמה מתקדמים. לפי התכנון, עד סוף השנה יהיו ברחבי מערב אירופה כ-80 תחנות תדלוק במימן שאותן יבנו – אגסי שומע? - חברות פרטיות, ולא יצרני המכוניות עצמן. תחנות תדלוק שיתאימו – אגסי אתה עדיין כאן? – לכל מכונית תא דלק, בלי הבדל דת גזע או מותג.
ואגב התדלוק – חוויה שכאמור שלא יצא לי להתנסות בה בנסיעת המבחן – זה אמור לארוך שלוש עד חמש דקות, בדיוק כמו תדלוק בבנזין שאנחנו מכירים היום.
נהיגהכניסה למכונית מגלה עיצוב נאה ומרחב פנים שקרוב למה שמוגדר אצלנו "מכונית מנהלים". לוח המחוונים הדיגיטלי מזכיר מאוד את הפריוס, וכמוהו הוא מראה כל העת את מקור טעינת הסוללה (כן, יש גם סוללה קטנה כ"באפר" לחשמל) – מימן או אנרגיית בלימה.
.JPG)
צילום: מנהל והיא גם נוסעת, ולא רע בכלל. התאוצה טובה, פחות מעשר שניות למאה קמ"ש, ואם לא היה לא נעים לי מהצרפתי הנחמד שיושב לידי (וממצלמות המהירות שהיו בדרך) הייתי ממשיך הלאה אל מעבר ל -180 הקמ"ש שהראו הספרות הדיגיטליות. מה שמפתיע הוא שלפי הצהרת היצרן המהירות המירבית היא 178 קמ"ש בלבד, אבל המיראי המשיכה להאיץ – ואולי זה רק זיוף של מד המהירות. אבל מה שחשוב יותר הוא, שבנסיעה במהירות גבוהה יש שקט כמעט מוחלט. זה מזכיר מאוד תחושה של נסיעה ברכבת מודרנית, וזה שליו, מרגיע ומהנה מאוד.
מתג יסייע לך לבחור את סוג הנהיגה שאתה רוצה בו – "אקו" או "כח" – מה שישפיע על ההנאה אבל גם על מספר הקילומטרים שיישארו לך עד לסוף הנסיעה. טווח הנסיעה יכול להגיע עד כמעט 500 קילומטרים, כמו במכונית "רגילה". ואגב הנאה – גם כשהכביש מתפתל המכונית הזו חביבה עד מאוד. הסוללה (60 ק"ג) ומיכל המימן שנמצאים בתחתית הרכב תורמים למרכז כובד נמוך, וכשמשלבים את זה עם היגוי טוב, מתקבל פוטנציאל הנאה גם בכביש עקלקל.
.JPG)
צילום: מנהל כשאתה נוסע במרכזי הערים באירופה אתה רואה הרבה מכוניות חשמליות, ותמה מדוע אין אותן אצלנו. מכונית תא-דלק פחות יעילה אנרגטית ממכונית חשמלית, אבל מאידך חומר הדלק – מימן – הוא גז שאפשר לייצר בכל דרך ירוקה שתבחרו - על ידי תחנות רוח, אנרגיית שמש או אפילו מזבל. אם תורידו את האנרגיה הנדרשת לייצור הרכב ושינוע המימן, זו מכונית שנוסעת עם זיהום אפס.
חשבון, בבקשהכרגע המחיר של המיראי יקר מאוד – 66 אלף אירו. מחיר שבאירופה יכול לקנות לך מכונית יוקרה. גם בעלות פר-קילומטר היא לא מציעה יתרון כלשהו, עם עלות שדומה מאוד לשל מכונית דיזל – מחיר מיכל של 5 קילוגרם מימן, שמספק טווח של 500 קילומטרים, הוא 50 אירו. אבל זה גם עניין של מיסוי וזמן – עד שיהיו יותר תחנות מימן ויותר מכוניות כאלו. עד היום נמכרו רק 25 מיראי באירופה, והיעד – שלא בטוח בכלל שיושג – ל-2016 הוא למכור עוד 100. כלומר כרגע מי שקונה מכונית כזו הוא חברה מסחרית או מישהו שממש מוכן לשלם מחיר – תרתי משמע – על להיות ירוק, אבל זו רק התחלה.
.JPG)
צילום: מנהל
עם אוכלוסיית עולם שתגיע לכמעט 10 מיליארד איש בשנת 2050, ועולם שמתחמם ומזדהם – בטויטה מאמינים שתא דלק תהיה אחת הטכנולוגיות העיקריות שתניע מכוניות בעתיד – גם אם לא היחידה. והם כבר עובדים במרץ על המיראי הבאה.
וכמה היא מרטיבה? מיסייה קונארט נאנח בחיוך. הוא היה פעם עיתונאי רכב במגזין צרפתי שהלך לעולמו, הוא חווה על בשרו את העתיד ומה שקורה בו, ומתגעגע לימים שבהם כתב על מכוניות ולא ניסה לשווק אותן. הוא זוכר את האופנוענים במערכת שלו, "רק מהירות והשכבות בראש שלכם" הוא מדגים עם תנועה של החזקת הכידון. "אתה יכול להירגע, המיראי מייצרת רק שמונה ליטרים של מים למאה קילומטרים, וגם אותם היא משפריצה אל הכביש בסוג של ספריי. אתה תוכל להמשיך עם האופנועים שלך".
זהו, עכשיו אני יכול להיות רגוע, גם בעתיד.
.JPG)
צילום: מנהל
