"מה שזול, עולה ביוקר" - אתם הרי מכירים את האמרה הכל כך פופולרית בישראל. באיזה הקשר לא שמעתי אותה - טלפונים, בגדים, טלוויזיות וכמובן, מכוניות. אבל האמת שאני לא כל כך אוהב אותה, לפחות לא את המשמעות בה משתמשים בה בדרך כלל. היא משטחת עולם שלם של פרטים ותכונות שמרכיבים מוצר לשורה אחת, המחיר, שנקבעת על ידי אנשי שיווק ומכירות מתוך שפע שיקולים, שאיכות היא רק אחת מהן. הרי זה לא שאם תקנו מכונית יקרה היא תהיה בהכרח אמינה, וטלפון זול לאו דווקא ימות אחרי שנה.
צילום: מנהל
אז למה אני מעלה פתאום את האמרה הזו? כי יש בה, בכל זאת, גרעין של אמת. מוצר יקר לאו דווקא יהיה טוב/אמין יותר ממוצר במחיר בינוני - אבל בדרך כלל בדרך לייצור מוצר זול מאוד, "חותכים פינות"; מסתפקים ברכיבים מיושנים יותר, מוותרים על פיצ'רים מתקדמים, משקיעים קצת פחות באיכות החומרים ובגימור.
כל זמן שמדובר רק בעניינים של תחושת איכות או נוחות, מילא. אם הטלפון הזול יותר שוקל 30 גרם יותר, זה לא באמת קריטי. אם ה'אלומיניום' בדשבורד של המשפחתית העממית הוא בעצם פלסטיק ולא הדבר האמיתי כמו ברכב יוקרה, אפשר להסתדר. אבל לפעמים המחיר משמעותי יותר - ונסתר מהעין. והכוונה היא לתחום הבטיחות.
צילום: מנהל
בשנים האחרונות אנו חוזים במגמה מבורכת של היצע מתרחב והולך של מכוניות זולות (יחסית, כן? אנחנו עדיין בישראל). לפעמים מדובר בגרסאות בסיסיות יותר לדגמים מוכרים, ולפעמים בדגמים חדשים לחלוטין. אפשר לקנות היום מכונית חדשה בחמישים וחמישה אלף שקל, סופרמיני בשישים אלף, משפחתית בשבעים וחמישה אלף שקלים - מחירים שעד לפני עשר שנים היו מעוררים גל צחוק מריר אם היינו מעיזים לחזות אותם.
אבל לפעמים, בדרך למחיר הזה, עושה חלק מהיצרנים וויתורים גדולים מדי בתחום הבטיחות. אפשר להבין אותם, במידה מסוימת - כשלקוח בוחן מכונית חדשה באולם התצוגה הוא מתרשם מהעיצוב, מהאבזור, ממראה תא הנוסעים, מהמרחב הפנימי. אם הוא משקיע ולוקח אותה לנסיעת מבחן הוא יכול להתרשם גם מנוחות הנסיעה, הביצועים ורמת הרעש. אבל אלא אם משהו השתבש לחלוטין בנסיעת המבחן, הוא לא יוכל להתרשם מהבטיחות שמציע הרכב. כך שהשיקול הזה נדחק לא פעם אל ירכתי המוח - וסדרי העדיפויות. של הקונה - ובעקבותיו של היצרן.
צילום: מנהל
והתוצאה היא, לפעמים, בטיחות בעייתית. כאשר זה קורה במכוניות ישנות שייצורן נמשך מסיבה זו או אחרת, כגון לנצ'יה אפסילון, זה עוד נסלח; אלו היו הסטנדרטים אז וזו הייתה רמת הידע. נסלח, אבל עדיין עדיף לבחור משהו קצת יותר בטוח. אבל כשזה קורה במכוניות חדשות, שתוכננו בשנים האחרונות, זה כבר מעצבן. אומנם אין ציפיות גדולות במיוחד ממכוניות קטנות בתחום הבטיחות, אבל בכל זאת - ציון של 61% בהגנה על מבוגרים (סוזוקי סלריו), הוא ציון נמוך מדי בתקופה בה מכוניות מיני מצליחות להשיג ציון באזור ה–80%.
וזה מפריע עוד יותר כאשר מדובר במכוניות משפחתיות. כאלו שאמורות, בהגדרה, ובכן... להוביל משפחה, לנסוע יותר ממכונית מיני ובדרך כלל גם לבלות יותר בכבישים מהירים. ובמציאות שבה הסטנדרט בקטגוריה נע סבב ציון של 90% בהגנה על מבוגרים, מכעיסות אותי משפחתיות שמסתפקות בפחות, הרבה פחות. למשל פיג'ו 301 שהשיגה ציון של 71% בלבד בהגנה על מבוגרים, או המשפחתית החדשה (בארץ) של דאצ'יה שמסתפקת בציון של 57% בלבד. ונראה שמהנדסי דאצ'יה בהחלט מסתפקים בציון הזה - עובדה שבשלוש השנים שעברו מאז שבוצע המבחן, הם לא טרחו לשנות משהו במכונית או להוסיף מערכת כזו או אחרת שתשפר את הציון.
צילום: מנהל
אז עשו לי טובה - ובעיקר לעצמכם. עד שיגיע עידן המכוניות האוטונומיות, שימו לב לבטיחות שמציעה המכונית אותה אתם שוקלים לקנות. גם אם התקציב לחוץ, לא כדאי להתפשר בסעיף הזה, לפחות לא יותר מדי. יש היום מבחר גדול מאוד של מכוניות, בכל מקום על קשת המחירים, ותמיד אפשר למצוא מכונית אחרת, כזו שבה הפשרה שנלקחה בתחום הבטיחות קצת פחות צורמת לעין. אחרת, במקרה חס–וחלילה–שלא–נדע, אתם עלולים לגלות שהזול עולה ביוקר, מאוד ביוקר.
ואחרי שעסקנו בהיצע המתרחב של מכוניות זולות בארץ, נעבור לצד השני לגמרי של הסקאלה. בגיליון שלפניכם מופיעה כתבת השקה ל–DB11. הדגם החדש הראשון של יצרן הספורט–אלגנט הזה ב"עידן הישראלי" שלו, הראשון מאז הכרזת שיתוף הפעולה עם מרצדס, ועם מנוע V12 טווין טורבו חדש. לא רחוק ממנו מופיעה כתבת מבחן, שנערך בארץ, למזראטי לבנטה, רכב הפנאי הראשון של המותג. שתי מכוניות של שני מותגים שעד לא מזמן היו קיימים בארץ בעיקר כתמונות בין דפי מגזינים או על מסכי מחשבים. ועכשיו הם חלק מהמציאות שלנו. ואם אנשי אוטו–איטליה יצליחו לממש את התוכניות שלהם, הרי שהמזראטי אמורה להפוך למחזה נפוץ למדי על כבישי ארצנו. לגבי ה–DB11, שכנראה תעלה כמו דירת ארבעה חדשים בעיר לווין, אין סכנה כזו...
צילום: מנהל
אבל לא הכל אקזוטי בגיליון הזה. אומנם סיפור המסע באנגליה ממשיך עם כתבה על מורגן (ואודי TT רודסטר), שגם היא לא בדיוק מכונית להמונים, אבל כתבות על אופל מוקה מעודכנת, רנו קדג'אר, פיג'ו 208 דיזל, מבחן השוואתי לניסאן אקס–טרייל מול מיצובישי אאוטלנדר, אופנוע חשמלי, ווספה חדשה ועוד, יהיו רלוונטיות גם למי שחשבונו לא נראה, לצערו, כמו חשבון הבנק של לבייב.
ובלי קשר לאיך נראה חשבון הבנק שלכם, המידע שכבר נחשף על
הדגמים שיוצגו בתערוכת פריז (שנפתחה ממש אחרי ירידת המגזין לדפוס) מבטיח לנו ששנת תשע"ז שלפנינו תהיה שנה עמוסה ומעניינת. מה עוד אפשר לבקש?
צילום: מנהל
