החודש פגשתי במקרה חבר וותיק וביליתי אתו בשיחה על ימים עברו. שמו מיקי יוחאי, ומי שעוקב אחרי הספורט המוטורי בארץ בוודאי מזהה את השם. מיקי היה הרוח החיה מאחורי תחרויות העבירות בארץ במשך שנים, וחתום על כמה מהאירועים הזכורים ביותר בספורט המוטורי בארץ בכלל. למשל: מירוץ העבירות שערך בגבעות מודיעין שמשך כל כך הרבה צופים, עד כי המשטרה נאלצה לסגור את הכניסה למודיעין...
לאורך השנים נשמעו לא פעם מתחרים רוטנים על ארגון האירועים שהפיק מיקי, ואין ספק שהאירועים לא היו מושלמים. אבל הוא הצליח להרים אירועים כנגד כל הסיכויים ובאווירה שהיית עוינת לספורט מוטורי. אירועים מלהיבים למתחרים ולצופים, כאלה שאתגרו את המתחרים וגרמו להם להשתפר ללא הרף. עד שגם הוא התעייף.
הפקת אירועים כאלו היא מחול שדים מטורף, שדורש אנרגיות על אנושיות ויכולת לתפקד בלחץ לא שפוי. אתם חושבים שאני מגזים? העיפו מבט סביב ונסו למצוא תחרות עבירות בארץ. מאז שמיקי פרש מהתחום, לא קם לו מחליף, ולא במקרה.
ובעצם, כמעט לא תמצאו תחרויות בכלל. לפחות לא לכלי רכב עם ארבעה גלגלים. תחום האופנועים דווקא ממשיך לתפקד, עם ליגות פעילות בתחום האנדורו והמוטוקרוס. אבל מכוניות? נאדה. או לפחות כמעט נאדה. קצת ראלי רייד או ראלי ספרינט וזהו. פה ושם איזה "אימון" דריפטים. איפה זה ואיפה הליגות הסדירות שהתנהלו בארץ לפני עשר שנים...
צילום: מנהל
בזמנו, סיקור מירוצי השטח היה באחריותי ב'אוטו', והיו חודשים שבהם ביליתי גם שלושה סופי שבוע בסיקור אירועים. וזה לאחר שהוחלט במגזין לא לסקר את תחום הראלי-ספרינט בגלל כמות הדם הרע שזרמה אז בתחום, עם מריבות בלתי פוסקות בין מתחרים ומארגנים שהגיעו, כך השמועות, עד להלשנות למשטרה.
אז ספורט מוטורי היה לא חוקי, או לפחות לא מוסדר בחוק, אבל היו לנו ליגות גדולות ופעילות שבהן צמחו מתחרים ברמה בינלאומית (כפי שהוכיחו התוצאות במירוצים בחו"ל). היום יש לנו חוק ורשות ספורט מוטורי ותקציבים – ואפילו הצעת חוק שהטוטו יוכל לממן ספורט מוטורי – אבל אין ליגות ואין כמעט מתחרים.
הניתוח הצליח, החולה מת.
*****
הגיליון שבידכם מלא בהשקות שנערכו בארץ ובחו"ל, חלקן של דגמים שמאוד חשובים ליבואנים.
שברולט קרוז הושקה בחו"ל, מיד הגיעה לארץ וזו מכונית שקשה להפריז בחשיבותה מבחינת היבואן. אמנם סגמנט המשפחתיות איבד מהדומיננטיות שאפיינה אותו בדור האחרון, בייחוד בימי הליסינג העליזים, כאשר חצי מהמכוניות שנמכרו בישראל היו משפחתיות – אבל הוא עדיין הסגמנט הגדול ביותר בארץ. ועבור UMI, שמקווה להמשיך את ההתאוששות של שברולט שהתחילה עם ה
ספארק, הקרוז היא חלק מהותי בתוכנית.
צילום: מנהל
וכך גם ה-
3008 עבור לובינסקי, יבואנית פיג'ו. נהגנו על הרכב בחו"ל, וראינו אותו בארץ בהשקה המקומית, ואין ספק שמשהו טוב עובר על פיג'ו. עזבו את המכניקה, והציצו בתמונות בכתבת ההשקה בגיליון זה. לא בתמונות החיצוניות, אלא בתמונות תא הנוסעים והפרטים. הרכב הזה מצליח במקום שבו הרבה מכוניות נכשלות – להיות מקורי. אבל באמת, לא רק לעצב קצת אחרת איזה כפתור או גרפיקה שונה במסך המולטימדיה. פשוט סביבת נהג מקורית ומיוחדת, כזו שלא ראיתם כמותה בשום רכב אחר. ולא רק מקורית, אלא גם יפה. והעיצוב הזה יכול לגרום לך להתאהב באוטו כבר באולם התצוגה. בגיליון הבא אנחנו מבטיחים להוציא את ה-3008 מאולם התצוגה ולדווח לכם על האופן בו הוא ננהג ונוסע על כבישי ישראל.
ויש עוד שתי השקות לשני רכבי פנאי חדשים וחשובים מאוד עבור היבואנים שלהם, אבל להם ייקח קצת יותר זמן להגיע אלינו. ה-
C-HR של טויוטה והקודיאק של סקודה. שניהם דגמים חדשים, לא דור ממשיך לדגם קיים, ושניהם אמורים להקנות ליצרן שלהם דריסת רגל בקטגוריה חדשה מבחינתו. ולשניהם יש פוטנציאל להפוך לרבי מכר בארץ. רוצים להכיר אותם טוב יותר? דפדפו הלאה.
צילום: מנהל
*****
החודש החלפתי סוף סוף את הצמיגים בטרקאן שלי. מה שחשבתי שיהיה פרויקט פשוט וזריז, כמו כל החלפת צמיגים, הפך להיות סיפור ארוך בגלל מידת צמיג יוצאת דופן; "עתיקה" כמו שהגדיר זאת אחד מאנשי הצמיגים שאיתו ביררתי מצאי צמיגים. וכך מצאתי את עצמי מחכה למשלוחים שלא הגיעו, מנסה לאתר מלאים נסתרים בצמיגיות נידחות ובאופן כללי מתחבט אילו צמיגים להתקין. המידה הבעייתית דווקא הפכה את ההתלבטות לקלה יחסית – פשוט משום שהרבה אפשרויות נפלו.
קודם כל, צמיגי שטח של ממש, למשל, אין במידה הזו. המקסימום הוא צמיגי AT, מה שבלשון הצמיגאים נקרא 50/50. אם מתישהו ארצה צמיגי שטח אמיתיים, אצטרך להחליף את מידת הצמיגים ברישיון למידה השנייה המותרת לדגם זה, 235/75-15, מה שדורש גם החלפת חישוקים. אבל בינתיים אני משאיר את הטרקאן במוד רגוע. רכב טיולים משפחתי ולא צעצוע עבירות לבילויים עם החבר'ה. אז צמיגי AT הם די והותר עבורי. אלא שבחירות פופולאריות כמוBF גודריץ' או גודייר רנגלר לא קיימות במידה הזו, לא בארץ בכל אופן.
צילום: מנהל
בסופו של דבר בחרתי בצמיג שהצליח לסקרן אותי – מישלן לאטיטיוד קרוס. הוא מוגדר כצמיג AT "קל", הקוביות קטנות וצפופות יחסית כדי לספק אחיזה טובה באספלט ונסיעה חלקה. אבל מה שמשך את תשומת ליבי כשראיתי אותו לראשונה, מותקן על טנדר מוסדי כלשהו (ובאמת שלא זוכר אם זה היה מג"ב, משטרה או גוף אחר) הייתה העובדה שהוא צמיג א-סימטרי.
השילוב בין קוביות לפרופיל א-סימטרי פשוט נראה מוזר ומשך את עיני. והנה, התברר שדווקא את הצמיג הזה יש במידה של הטרקאן! אם זו לא ההגדרה לגורל, אז מה כן? במילים אחרות – הטסט כבר מעבר לפינה, ועם הצמיגים שהיו מותקנים על הטרקאן (אחד היה מתחילת 2007!) אין סיכוי שהייתי עובר את הטסט, אפילו אם הטסט היה נערך בחושך והטסטר היה רק ממשש את הצמיג...
האפקט, כמובן, דרמטי. היה עצוב מאוד אם לא. הנסיעה חלקה הרבה יותר, שקטה יותר והאחיזה בסיבובים היא, נו... קיימת. הצמיגים החדשים הדגישו כמה שקט הטרקאן בשיוט. תכונה שהפתיעה אותי מהרגע הראשון. עכשיו רק נשאר להחליף את חיפוי הפלסטיק במשקוף הדלת שנסדק וגורם לרעשי רוח ולצאת עם הצמיג לטיול ולראות איך הוא עובד מחוץ לאספלט.
צילום: מנהל 
