מכל פינה ברחבי מרכז הפיתוח הגדול של מקסיס בשנגחאי, סין, מציצות אלי פניו הרציניות של יאו מינג, שחקן ה–NBA הסיני הראשון. מינג חזר לסין אחרי פרישתו מה–NBA, והוא היום ה"פנים" של מקסיס בסין. בכל התמונות שתלויות ברחבי מרכז הפיתוח מודגש גובהו של מינג - אם על ידי צילום משותף שלו עם בכירים בחברה (שמגיעים לו בקושי לכתף) ואם פשוט על ידי צילום שלו ליד סימון שמציג את גובהו (229 ס"מ. הכי גבוה ב–NBA בזמנו). כך שאף אחד לא יכול לפספס את המסר - אנשי מקסיס מכוונים גבוה.
צילום: מנהל
נטייה לאספלטאת מקסיס אני מכיר ממזמן מתחום השטח. הצמיגים שלה פופולאריים בקרב רוכבי ונהגי השטח - החל מאופניים, דרך טרקטורונים וצל"צים וכלה ברכבי שטח - בזכות שילוב בין יכולת טובה ומחיר סביר. אבל היצרן שם לו למטרה להגדיל את נתח השוק שלו באירופה גם בתחום הכביש, ועושה מאמצים רבים לחדור לתודעה הציבורית בשווקים המערביים, אם על ידי כניסה לשוק ההתקנות המקוריות (OEM, בו הם כבר חזקים בסין) ואם על ידי חשיפה בעיתונות.
וכך מצאתי את עצמי על טיסה לשנחאי בדרך לביקור במרכז הפיתוח המרכזי והמפעל העיקרי של מקסיס. שהיא, אגב, בכלל חברה טאיוואנית. אבל הטאיוואנים הם בעצם סינים ממפלגה אחרת (הלאומנים של צ'יאנג קאי שק שהפסידו בקרב מול הקומוניסטים של מאו דזה דונג; פרטים בוויקיפדיה), אז אולי זה לא כזה מוזר.
צילום: מנהל
הבלבול הזה בין טאיוואן לסין לא תורם לתדמית של מקסיס, שסובלת מהתדמית הנחותה (ולא תמיד בצדק) שיש לכלל המוצרים הסיניים. אולם למעשה מדובר בחברת צמיגים שהיא חלק מקונצרן הצמיגים התשיעי בגודלו בעולם, צ'נג–שין, לו מכירות בהיקף של כמעט ארבעה מיליארד דולר (נתוני 2015). אומנם הרחק מאחורי ענקיות התחום בהיקף היצור, אבל גם רחוק מאוד ממאות היצרנים הקטנים שמאכלסים את תחתית הרשימה. הם ממוקמים גם לפני שמות שאולי מוכרים יותר לנהגי האספלט בארץ כגון קומהו וטויו.
שקט, מפתחים"החברה נמצאת במקום התשיעי בעולם כבר שש שנים" מספרים לי המארחים, "אך למרות זאת עדיין נתפשת באירופה כמותג בסיסי וזול, בעוד באסיה היא כבר נתפשת כמותג ביניים". במטרה לשפר את התדמית באירופה הם עשו שני דברים - הקימו מרכז בבריטניה, שיעזור להם להבין את התרבות והצרכים האירופאים, והגדילו את ההשקעה בפיתוח כדי לצמצם את פער האיכות מול החברות המובילות. ולמרות זאת, המדריך שלי בסיור - שלבוש בתלבושת האחידה של עובדי המרכז, שמזכירה באופן מטריד מדי צבא - מודה בכנות מפתיעה כי מקסיס היא עדיין "חברה עוקבת" מבחינה טכנולוגית, ומשאירה את פריצות הדרך הגדולות לענקיות בתחום. הגיוני כאשר לוקחים בחשבון כי תקציב הפיתוח של מקסיס - כ–76 מיליון דולר - הוא פחות מעשירית זה של החברות המובילות.
צילום: מנהל
ועדיין, מדובר בתקציב מכובד שמממן, בין השאר, את מרכז הפיתוח בו אני מבקר, שמעסיק כ–400 מהנדסים וטכנאים, ואת מסלול הניסוי שצמוד למרכז הפיתוח. בניית המסלול, המתפרש על שטח של 850 דונם, ארכה תשע שנים ודרשה השקעה של עשרות מיליוני דולרים. התוצאה: המתקן המתקדם מסוגו בסין בתעשיית הצמיגים.
הוא כולל את כל הדברים שאתם מדמיינים לעצמכם במסלול כזה - מעגל החלקה יבש ומעגל החלקה רטוב, מסלול דינמי יבש ומסלול דינמי רטוב ומסלול מהירות גבוהה עם פניות מוטות (מה שמאפשר נסיעה במהירות קבועה של עד 210 קמ"ש). וגם כמה אלמנטים שכנראה לא דמיינתם לעצמכם: קטעים הסלולים בסוגי אספלט ובטון שונים, קטעים משובשים במיני שיבושים שונים - עם בליטות, עם שקעים אחידים, עם שקעים לא אחידים, מהמורות עם שפה מעוגלת או חדה, קטעים סלולים בחלוקי נחל בגדלים שונים - קטע אספלט הסלול בדיוק לפי המפרט הנדרש כדי לאפשר מדידות רעש לפי תקן יורולייבל (יש להם גם מכונה מאושרת לבדיקת התנגדות לגלגול), קטעים מרוצפים באריחים מיוחדים המדמים כביש מושלג וכביש מכוסה קרח, והרשימה עוד ממשיכה.
צילום: מנהל
אבל אל המסלול מגיעים רק אחרי הליך הפיתוח במעבדות. שם מוגדרים מספר תרכובות גומי שונות ועיצובים שונים לסוליה, כמו גם תכנונים שונים למבנה הצמיג. חשוב להבין בהקשר הזה, כי הצמיג הוא הרבה יותר מאשר "עיגול שחור". סידור הסיבים ב"שלד" של הצמיג והחומר ממנו הם עשויים, למשל, קובע איך וכמה יתעוות הצמיג במצבי נסיעה שונים. מה שבתורו משפיע על הנוחות, דיוק ההיגוי וגם על שטח הסוליה שבא במגע עם הכביש - ודרך זה על האחיזה. תכנון הסוליה עצמה הוא איזון מורכב בין דרישות שונות וסותרות בביצוע - נסיעה שקטה, התנגדות נמוכה לגלגול (כדי להקטין את צריכת הדלק), אחיזה בהאצה, אחיזה בבלימה ואחיזה בפנייה (ומדובר בשלושה אלמנטים נפרדים), עמידות וכן הלאה. הידע התאורטי, גם כשהוא נעזר בכלי תכנון והדמיות ממוחשבים, יכול לתת תשובות רק עד גבול מסוים. משם והלאה - חייבים לנסות במציאות. עם נהגים מנוסים מאחורי ההגה, שייתנו פידבק שיאפשר את המשך הפיתוח.
עניינים שברומה של אחיזהנהגים כמו רייס (rays), אחד מחמשת נהגי הניסוי הבכירים של החברה (כולם טאיוואנים, אגב. הסינים, הוא מספר, לא נהגים מספיק טובים), מדגים לי את יכולות צמיג הביצועים החדש של החברה, premitra HP5. אנו יוצאים למסלול בפולקסווגן גולף נעולה בסט חדש של צמיגים. רייס נוהג - הוראות הבטיחות מתירות רק לנהגים מורשים לנהוג על המסלול, שאלתי - ואחרי מספר הקפות על המסלול המהיר לחימום הצמיגים מתחיל להדגים. אין ספק שהבחור יודע לנהוג, וחשוב יותר - אוהב את העבודה שלו.
צילום: מנהל
הוא מחייך באושר בעודו מדגים לי את אובדן האחיזה ההדרגתי בתמרוני החלפת ארבעה נתיבים במהירות 160(!) קמ"ש. הוא קורן כשהוא מטיח את המכונית מצד לצד על המסלול הדינמי תוך שהוא ממלמל באנגלית במבטא כבד "תגובה מידית! אין השהיה!" ומהנהן לעצמו בסיפוק "מאוד צפוי!" כשהוא מכניס את הרכב לתת–היגוי או היגוי–יתר על המסלול הרטוב. אבל לא מדובר בסתם פריקת אדרנלין על מסלול פנוי - בניסוי אמיתי התנהגות הצמיג על המגבלות מנותחת לעומק בעזרת ציוד טלמטריה, מצלמות במהירות גבוהה מצלמות את תבנית התזת המים כדי לוודא שהיא תואמת לצפי, רמת הרעש מוקלטת ומושווית לצמיגים אחרים והנהגים מדרגים את אבות הטיפוס השונים בסעיפי תחושה, התמודדות עם מהמורות ועוד.
ובסוף הליך הפיתוח הארוך - "לנו לוקח שלוש שנים לפתח צמיג חדש לגמרי, בעוד שלמישלין לוקח שנתיים. אבל אנחנו עובדים על שיפור התהליך והקיצור שלו כדי שנוכל להישאר תחרותיים" מסביר לי המדריך - מתקבלים צמיגים שמצליחים להשיג ציונים לא רעים בכלל בתקן יורולייבל - דגם ME3, צמיג האקו החדש של החברה - הצליח להשיג ציון B בבלימה ברטוב ו–B בצריכת דלק (בחלק מהמידות) - לא רחוק מה–A/A המושלם, אותו השיגו חלק מהחברות המובילות רק לאחרונה. צמיג הביצועים שהודגם לנו על המסלול הצליח להשיג ציון A בבלימה ברטוב ו–C בצריכת דלק, וגם זה מעל הממוצע, אם כי עדיין לא מצטיין. אגב ציונים - חיפוש ברשת העלה מבחן שערך ארגון הנהגים הגרמני, ADAC, ל–HP5, בו הוא קיבל ציונים טובים מאוד באחיזה ביבש וברטוב, והביקורת היחידה הייתה על שחיקה מהירה יחסית.
צילום: מנהל
עבודה שחורהבדרך מבניין הפיתוח אל המסלול אני רואה משאית עמוסה צמיגים חתוכים עוזבת את המתחם, שכולל גם את מפעל הייצור הגדול ביותר של החברה. אלו צמיגים שלא עברו את בדיקות האיכות בסוף הייצור - בדיקה חזותית ובדיקת איזון דינמית לכל צמיג, ובדיקות מדגמיות מעמיקות יותר (צילום רנטגן, בדיקה כימית לאיכות הגומי ועוד). "אנחנו נמצאים בעיצומו של הליך שדרוג המפעל למכונות אוטומטיות לחלוטין" מסביר לי לי (Lee), המדריך, בסיור במפעל שנערך למחרת "מה שיעזור לנו להגדיל את התפוקה, ולהקטין את מספר הצמיגים שנפסלים". הוא ממשיך ומספר בגאווה גם על המחסן האוטומטי החדש שנבנה במפעל, אבל אני לא לגמרי מקשיב לו - הריקוד של המכונה האוטומטית שמחברת את כל הסיבים, השכבות והספים לכלל יחידה אחת, פשוט מהפנט.
עניין של מחירצמיגי הכביש של מקסיס הם עדיין לא "בקצה הפירמידה" בהשוואה לצמיגי המותגים המובילים, כפי שמודים גם נציגי המפעל אותם פגשתי. אבל הם הרבה יותר קרובים אליהם מבחינת היכולת מאשר אל חלק מהצמיגים הפשוטים שנמכרים בארץ (שמגיעים לא רק מסין, אגב). המאמץ המושקע בשיפורם המתמיד בהחלט מרשים, ועכשיו רק נשאר לקוות שיתומחרו בארץ בצורה אטרקטיבית, כזו שתשכנע את הנהג הממוצע להשקיע עוד קצת כדי לקבל צמיג הרבה יותר טוב ובטוח.
צילום: מנהל
