בחודש האחרון הגיע אלי — כמה פעמים, יש לציין, מנפלאות הרשתות החברתיות וקבוצות הוואטסאפ — סרטון שהפיצה (ככל הנראה) המשטרה, ומראה את הדרך החדשה בה לוכדת המשטרה נהגים שמדברים בטלפון בזמן נהיגה. הנה תמצית השיטה, כפי שהוצגה בסרטון.
שוטר מתצפת על הכביש מנקודת מסתור עם משקפת שדה גדולה. כשהוא מזהה נהג שמדבר בטלפון בלי דיבורית הוא עובר למצלמה עם עדשת זום, ומצלם את העבריין. אז הוא מעביר את התמונה לטלפון שלו, ושולח את התמונה (במייל? בוואטסאפ? קשה להבין מהסרטון) לשוטרים שנמצאים בצידי הכביש. בשלב זה השוטרים בכביש עוצרים את הנהג העבריין, מציגים בפניו את ההוכחה המרשיעה, ולנהג לא נשאר אלא להכות על חטא ולהבין את חומרת מעשיו.
סרטון תדמית נהדר, שמשלב היי־טק (טלפון סלולרי, מצלמה דיגיטלית), קרביות (השוטר מסתווה לו בין העצים כאילו היה צלף ביחידה מיוחדת), נחישות והפתעה. עד שחושבים קצת יותר לעומק על כל העניין...
צילום: מנהלבואו נשחזר את התהליך. השוטר מתצפת על הכביש במשקפת עם שדה ראייה מסוים. לאחר שזיהה עבריין הוא צריך לשבור את קשר העין עם הנהג והרכב כדי לעבור למצלמה, שיש לה שדה ראייה אחר לגמרי ולאתר שוב את העבריין. אם אותו עבריין נוהג בקמארו אדומה זה קל — אבל מה אם הוא נוהג בקורולה כסופה?
ונגיד שהשוטר הצליח לאתר שוב את העבריין, והוא עדיין מחזיק את הטלפון ביד. השוטר צילם את העבריין, ועכשיו צריך להעביר את התמונה לטלפון — כל מי שעשה זאת בעבר יודע שמדובר בהליך שלוקח לא מעט זמן. גם אם האפליקציה כבר פתוחה בטלפון. וכך גם שליחת התמונה במייל/וואטסאפ אל השוטרים. זמן שבו הנהג העבריין ממשיך להתקדם בקצב של קילומטר וחצי עד שניים בדקה (במהירות מקובלת בכביש בין עירוני).
עכשיו השוטרים בכביש צריכים לקבל את התמונה, עניין שגם הוא לוקח זמן, בטח אם הקליטה באזור לא טובה מאוד, לפתוח אותה, לזהות מי מבין כלי הרכב שבתמונה (רוב הסיכויים שיש יותר מאחד) הוא הרלוונטי, לאתר אותו על הכביש ולעצור אותו בזמן, לפני שהוא עובר אותם. אפילו בהנחה שלא הייתה השתקפות על חלון הרכב שלא אפשרה לראות מה בדיוק עושה הנהג, שהתמונה יצאה חדה וברורה (לא כל כך מובן מאליו כשמדובר בצילום רכב נוסע. מניסיון) ושרואים את המספר בבירור — עדיין מדובר בשיטה לא יעילה ברמה קיצונית, ולא ממש מעשית.
צילום: מנהל אני מקווה מאוד בשביל משטרת ישראל — ובשביל אזרחי ישראל שאותם היא משרתת — שאם מישהו היה מחליט ליישם באמת את שיטת מארבי הצלפים הזו, היו מצליחים לסדר לצלף מתאם בין המצלמה למשקפת, למשל, כדי לחסוך את הרכישה הכפולה של המטרה. או מנגנון תקשורת קצת יותר יעיל — והרבה יותר אוטומטי — להעברת התמונות אל הניידות בשטח. אני בטוח שבתעשיות הביטחוניות של ישראל יש את הידע הנדרש. אבל בעיקר אני מקווה בשביל משטרת ישראל — ואזרחי ישראל שאותם היא משרתת — שימצאו דרכים יעילות יותר לתפוס נהגים שמדברים בטלפון.
למען האמת, אני כבר מכיר לפחות שיטה אחת יעילה יותר שהמשטרה מיישמת — אנשי יחידת האופנועים שסורקים את המכוניות בכבישים מהירים בחיפוש אחר משתמשי טלפון. מה שרק מחזק את התחושה שלי שמדובר בסרטון הפחדה, שהופץ במטרה להעיר את רגש הפרנויה מ"האח הגדול" החבוי בכולנו. סרטון שאמור לגרום לנו לחשוב שגם אם נדמה לנו שאף אחד לא רואה מה אנחנו עושים — יש מי שרואה.
וכדי שלא יהיה ספק — עבירה של שימוש בטלפון בזמן נהיגה היא בהחלט עבירה ראויה לאכיפה. עבירה שכבר הוכח הקשר בינה לבין הגדלת הסיכוי להיות מעורב בתאונת דרכים. אבל אני לא חסיד גדול של גופים שבונים על פרנויה, ובעיקר לא כשזה נעשה בצורה כל כך שלומיאלית ולא יעילה שגם מזלזלת באינטליגנציה של מי שנמצא בצד השני.
צילום: מנהל אגב — בסרטון נראה שהשוטרים עוצרים את כל התנועה בכביש כדי לאתר את הנהג העבריין, אבל אני רוצה להאמין שזה רושם מוטעה. תחשבו מה שיטת עבודה כזו תעשה לפקקים בכבישים — ולבטיחות בכבישים המהירים, וכבר היו דברים מעולם, וגם הרוגים. וכן, ייתכן ואני מאמין לשווא, וזו כן שיטת עבודה שמשטרת ישראל מפעילה. הרי אי אפשר לדעת — זה בכל זאת הגוף שפיזר ניידות מקרטון ברחבי כבישי ישראל מתוך אמונה שזה יגרום לנהגים לנהוג בצורה אחראית יותר ויקטין את מספר תאונות הדרכים...
למי שזוכר את הטור הקודם שלי, עם הרפתקאות ה(אי)אמינות של הטרקאן שלי, אני מוסיף עדכון — כזכור הסיפור בחודש שעבר נסגר בעוד תקלה שצצה, והערכתי כי מדובר באלטרנטור ששבק. ואכן, הרכב נשלח אחר כבוד למוסך (גרירה שלישית בשנה ופחות מעשרת אלפים ק"מ), שם נקבע כי התקלה נובעת מאלטרנטור שפתח בשביתה. האלטרנטור הוחלף והטרקאן שב הביתה — רק כדי לפוצץ צינור מים באותו היום ממש! ולא סתם צינור מים, אלא אחד מצינורות המים המובילים אל מערכת חימום תא הנוסעים, ונמצא מאחורי המנוע במקום קשה במיוחד לגישה. עוד יומיים במוסך, וגם זה נפתר. בחודש שעבר מאז כמעט ולא נהגתי בטרקאן מסיבות שונות, אבל אני יכול לדווח כי במאה וחמישים הקילומטרים שנהגתי החודש הוא התנהג למופת והפגין אמינות מושלמת. אם כי יש איזה צליל שריקה חשוד שהתחיל להישמע מכיוון תא המנוע ביומיים האחרונים...
צילום: מנהל ואגב, למי ששלח אלי מייל כדי לשאול לגבי האמינות של המכוניות הצרפתיות שהחזקתי בעברי — אם זה לא היה ברור מהטור הקודם, אומר זאת כאן במפורש: האמינות שלהן לא הייתה מושלמת, אבל טובה בהרבה ממה שטוענות הסטיגמות. בהתחשב בעובדה שהרכב הצרפתי הצעיר ביותר שהחזקתי נקנה בן חמש, המבוגר ביותר היה אצלי עד אחרי גיל עשרים ובערך חצי מהם היו יוצאי חברות השכרה וליסינג, עם עבר טיפולי לא תמיד ברור, הרי שלפי הסטיגמות הייתי אמור לבלות במוסך כל שני וחמישי, להיתקע בצידי הדרך עשרות פעמים ובאופן כללי ללכת יותר ברגל מאשר לנהוג.
המציאות הייתה רחוקה מכך מאוד. נכנסתי למוסך שלא למטרות טיפולים לעיתים נדירות ביותר מעשור — ומאות אלפי קילומטרים מצטברים — של נהיגה בצרפתיות ישנות. ולא, לא טיפלתי בהן באיזו אדיקות מיוחדת. ממש לא.
מצד שני, חברי בעלי היפניות הישנות לא נהנו מאמינות מוחלטת כמו שטוענות סטיגמות אחרות.
מסקנה? שכל אחד יחליט לבד מה המסקנה שלו.
[email protected] 
צילום: מנהל
