ואז הגיע הרגע ההוא שהבהיר הכל.
זה היה בדיוק אחרי הפיתולים המוכרים של נס הרים, הפלקה שמאלה וזריקה ימינה שממחישים שוב את העונג המיוחד של הורדת אופנוע גבוה למטה, ואחריהם בקצה העין צץ לו שביל עפר.
אפילו לא הורדתי גז.
מהאספלט אל השטח פנימה בקו ישר, באמפ קטן ושלאק, רגע של התעלות - האפריקה ואני ריחפנו יחד באוויר.
וזה הסביר הכל, אופנוע שיודע כביש ושטח, דו–שימושי אמיתי. כמו פעם.
רגע על שנים. מפעם
עכשיו תבוא ההרצאה הבלתי נמנעת על יחסינו לאן והיסטוריית הדו"שים; איך פעם בשנות השמונים היה פה הרבה יותר שמח בלי אל–קעידה ובלי ג'בעת–אל–נוסרה ושאר מוטרפי האיסלאם הקיצוני שהביאו טרור על אפריקה ואסיה; ימים שבהם ראלי הדקאר היה באמת בדקאר, סנגל, והוליד בהמות שטח מיתולוגיות שחצו מדבריות - כמו הונדה NXR750 שזכה בארבעה ניצחונות רצופים עם רוכבים מיתולוגיים כמו סיריל נבו ואדי אוריולי, שעפו על דיונות עם הכלי הכבד הזה לפני שלושים שנה. ימים בהם "כלים מברזל ואנשים מפלדה" לא הייתה סתם קלישאה - גם בגלל לא מעט ברגים שחיברו לאותם רוכבים את העצמות. אגב, ברבות הימים הוחלט להגביל את נפח האופנועים ל–450 סמ"ק, משום שהכלים הגדולים והמהירים גרמו למספר רב מידי של רוכבים הרוגים.
בהשראת אותו אופנוע שניצח בדקאר נוצר אז "אפריקה טווין"; תחילה 650 XRV ואחר כך 750, אופנועים עם מנועי V טווין שניסו לגזור, כנהוג, את קופון התהילה של אחיהם המנצחים. למכור לכל קונה אירופאי את החלום שהנה הוא שם צמיגי שטח על אופנוע ההרפתקאות שלו ויוצא לחצות את אפריקה...
צילום: רונן טופלברג, זיו בניונסקי,דני קושמרו
אבל חלומות "אפריקה" ו"אפריקה–טווין" נגוזו סופית עם סיום הייצור של הדגם הזה ב–2003. ביג–מיסטייק להונדה, כי תופעת הדו–שימושים הגדולים, שבינתיים זכו לשם "אדוונצ'ר", הלכה וצברה תאוצה, הפכה לרבת מכר ורווחית מאוד. בשנים האחרונות הם הפכו לכלי תיור משובחים, אבל גם כאלו שכל קשר בינם לשטח היה מקרי ויח"צני בלבד. הם נהיו חזקים מאוד, ועם תקן נוכחי של 160 סוסים יש שיגידו חזקים מדי–לרוכב–הממוצע - ובעיקר העלו פימה וכרס ואינספור גאדג'טי–טכנולוגיה של קרוז קונטרול ומצבים ממוחשבים לנוסע אחד או שניים עם מזוודות קטנות או גדולות, מצבי ספורט, גשם וחמסין, מתלים אלקטרונים ומנוע אדפטיבי. ולהפך.
ואת כל אלה אין בהונדה. דווקא הם החליטו שהם רוצה לחזור לשורשים.
דווקא הםאני אומר "דווקא", משום שצריך להודות שמה שיצא מהמאמטסו בזמן האחרון לא היה משהו. כבר תקופה ארוכה שהמוצרים של הונדה אופנועים היו יותר מידי, נו, מוצרים. אופנועים טובים, יעילים, אבל היה חסר בהם אותו תבלין ייחודי שאופנוענים מחפשים: רגש. והבעיה הזו התרחשה דווקא במותג המזוהה ביותר עם המילה "אופנוע". כי אופנוע, יותר מכל כלי רכב אחר, הוא הרבה יותר ממכונת כביסה. הוא משהו שמי שקונה אותו מבקש עוד דברים חוץ מצריכת דלק ומקום נוח לשים כוס קפה. והנה קרה כאן נס קטן. כמעט שנה של ציפייה וחרושת של שמועות, סרטונים וקטעי תמונות יצרו הייפ בעולם הדו–גלגלי שכמעט וברור היה שיסתיים שוב באכזבה.
וכמה משמח לדעת שזה לא קרה.
צילום: רונן טופלברג, זיו בניונסקי,דני קושמרו
האפריקה טווין החדש הגיע לידינו, וכדי להקצין את הסיטואציה של "חזרה למקורות" קיבלנו למבחן את הדגם הבסיסי ביותר. בשל מה שנגדיר "בעיות לוגיסטיות" - שהן מילים מכובסות לעובדה שמישהו ריסק את דגם המבחן המשוכלל יותר - קיבלנו לבדיקה את הדגם הערום מאלקטרוניקה - ללא ABS או בקרת משיכה (שלושה מצבים), וכמובן ללא תיבת DCT (תיבה דו–מצמדית) שהופכת את האפריקה לדגם הדו"ש הראשון שיש לו הילוכים אוטומטיים (אומרים שזה עובד מצוין גם בשטח, אחרי שמתגברים על המוזרות הראשונית של "אין קלאץ").
נותן כבודהוא נראה מצוין: שילוב של קווים חדים ועגלגלים, עם המתלה הקדמי הגבוה והחישורים באנודייז מוזהב, מיכל דלק בצביעה נאה ואותו לוגו אפריקאי מוכר, שנראה טוב במיוחד בדגם הצבוע לבן שנותן כבוד להיסטוריה הדקארית. טריק נחמד של נראות נרשם בעובדה שפנסי האיתות פועלים כל הזמן, באור קבוע, ומקלים על הנהגים לראות את האופנוע המתקרב. ולסיום, אם אפשר, בקשה מאגף האקססוריז: צמד פנסים עגולים, כמו פעם.
התחושה הראשונה בטיפוס על האוכף היא כמה האופנוע הזה צר ובעיקר קל. בגלל מרכז כובד שהונמך עד כמה שאפשר הוא מרגיש פחות מ–209 הקילוגרמים הרזים ממילא המוצהרים שלו. מדובר באופנוע חדש לגמרי ושונה מאוד מזה ההיסטורי. מנוע הטווין שלו כבר לא בתצורת V אלא מקביל, וראש המנוע מסוג UNICAM נלקח מהמוטוקרוסים של הונדה - שני מהלכים שנועדו ליצור מנוע קטן יותר, שיאפשר אופנוע קצר ונמוך יותר. במקביל, נפח המנוע גדל ל–998 סמ"ק והספקו ל–95 סוסים, לעומת ה–61 סוסים של פעם.
צילום: רונן טופלברג, זיו בניונסקי,דני קושמרו
עונג בתנועה ראשונההתנעה ורעש גרגרני נעים עולה מלמטה, אפשר לסמן V (אבל לא טווין!) על הסאונד. יציאה ותאוצה ראשונה מצביעים על מנוע נעים מאוד שעולה יפה ומהר למעלה, כיף לפתוח ככה בוקר.
בכביש אין דרמות גדולות, הכל מאוזן ובטוח, הבלמים מצוינים, בלי נענועי ראש מפחידים, ללא בדל ויברוץ ועם אותה איכות ייצור ופלסטיקה הונדאית. מיגון הרוח, הלא מתכוונן, עושה עבודה פשוט מצוינת במהירות השיוט (הלא חוקית, כן?) של 150 קמ"ש, שגורמת למנוע להסתובב ב–5000 סל"ד כשהמהירות המרבית שלו, אם מתעקשים, עוברת את ה–200. אבל עזבו אתכם, זה לא באמת בשבילו.
בעיקולים הוא אופנוע משובח, שלדת הברזל שמבוססת על אופנוע שטח מקבלת חיזוק בדמות שש נקודות עיגון למנוע, מייצרת שילוב מוצלח של גמישות וקשיחות. הוא קל מאוד לזריקה ושומר היטב על הקו שרוצים בו, למרות שטהרנים יאמרו ש"יש קצת פחות תקשורת מקדימה" בגלל גלגל ה–"21 הקדמי. נו, בסדר. רכיבה ארוכה דרומה ממחישה שהוא יודע גם לגמוא מרחקים. המושב רחב ונוח, מהזן הקשה שמחבר אותך יותר לדרך, אבל אחרי יותר משעה של רכיבה גורם לך לעמוד לרגע על הרגליות ולאוורר את עכוזך. עוד טענות? לוח המחוונים לא בהיר מספיק תחת אור שמש חזק, חסרים עוגנים לקשירת תיק מאחור, ואין מונה למספר הקילומטרים עד לתדלוק הבא.
צילום: רונן טופלברג, זיו בניונסקי,דני קושמרו
אז בסדר, אפשר לרכוב איתו לאילת, לבד או בשניים, ועדיף עם ארגזי צד שמוסיפים לו קרביות ויופי. אבל הערך המוסף האמיתי של האופנוע הזה מגיע בשטח: מרווח גחון גבוה ומושב לא גבוה מידי שעוד ניתן להנמכה, מיכל צר יחסית שניתן לחיבוק עם הברכיים ובעיקר צמיגים בגודל של אופנוע שטח אמיתי, "21 מלפנים ו–"18 מאחור. הכידון מתאים לעמידה והמתלים של שוואה (Showa) בולעים היטב את המהמורות, מספקים יכולת כיוון לשיכוך הכיווץ ולשיכוך ההחזרה, מה שסייע לכיול מתאים לכביש או לשטח. וכל אלו נוסכים הרבה ביטחון ברוכב, שמוצא עצמו לפתע עומד על הרגליות בתנוחת אנדורו, מאתגר את עצמו ואת הכלי ביציאה מהשביל המהודק לתוואי שטח מסובכים יותר. איזה כיף.
להמציא מחדשקטגורית האדוונצ'ר–טורינג היא המשמעותית ביותר היום לכן האופנוע הזה היה חשוב במיוחד להונדה וזה הצליח להם, הוא בדיוק מה שציפו לו, מכונה עם אישיות שמחה וקלילה שמתאימה מאוד לסיסמא של Go anywhere שהגדירו היפנים, כזה שיודע שטח בלי פשרה של ממש בכביש, כלי שאיכשהו הוא מאוד "ישראלי" כשהוא שמאפשר מגוון גדול של מסלולים ורכיבות במחיר סביר. וכן, גם המחיר קל יחסית לקטגוריה, 99,000 שקלים לגרסה זו. אם תרצו יש משהו דרמטי למדי שקשור לאופנוע הזה, הוא הצליח להמציא את הקטגוריה כולה, מחדש.
צילום: רונן טופלברג, זיו בניונסקי,דני קושמרו
