למרות שניו–יורק מרוחקת רק שמונה שעות נסיעה מביתי הנוכחי, לא הזדמן לי לנסוע לתפוח הגדול במהלך השנתיים וחצי שאני מתגורר בטורונטו. זה רחוק מדי, יקר מדי ומסובך מדי מכדי להשתלב בשגרה שמורכבת מבית–עבודה–בית ולהיפך, בחופשה השנתית צריך לקפוץ למולדת ובחגים אנחנו מעדיפים לטייל ביעדים חדשים.
בנסיבות אחרות, קרוב לוודאי שהייתי מעדיף לעשות את דרכי לניו–יורק בטיסה, אולם ג'נרל מוטורס הזמינה אותי לבקר בתערוכת ניו–יורק בתזמון אומלל במיוחד עבורי - זמן קצר אחרי שגיליתי שמכיוון שלא חידשתי את כרטיס התושב שלי בזמן, אני יכול לחצות את הגבול מארה"ב לקנדה אך ורק בנסיעה. ואתם חשבתם שבירוקרטיה מטופשת יש רק בישראל...
לשמחתי,
קאדילק נרתמו לעזרה וסיפקו לי תחבורה הולמת למסע -
קאדילק ATS קופה, בגרסת 2.0 ל' טורבו כפולת הנעה. מכונית גרנד טורינג מושלמת למסע גדול שכזה, או כך לפחות חשבתי.
.jpg)
צילום: מנהל גרסת הקופה של ה–ATS מציגה קווים שמרניים משצפיתי. אחרי הזוויתיות הכוחנית של ה–CTS קופה וה–ELR ההיברידית, סברתי שהאחות הקטנה והדינאמית תציג אחוריים מוגבהים וקרביות מחודדת, במקום הכתפיים השטוחות והאלגנטיות המאופקת אותה היא מפגינה. זו בפירוש מכונית נאה, אך היא פחות בולטת ומושכת ממה שיכלה להיות.
בהתחשב בדמיון הבולט לגרסת הסדאן, מפתיע לגלות כי כל הפנלים החיצוניים (פרט למכסה המנוע) שונים מאלו של האחות מרובעת הדלתות: הקופה ארוכה, רחבה ונמוכה מהסדאן, וזכתה גם למפשקים מורחבים וחישוקים ייחודיים. קאדילק טוענת שזו אינה גרסת שתי דלתות ל–ATS המוכרת, אלא קופה ספורטיבית עם כיול שונה וניהוג דינאמי יותר.
ובכל זאת, ומכיוון שזו מכונית המיועדת לשוק הצפון האמריקאי, קיוויתי שהספורטיביות המובטחת תגיע בצמידות לתכונות קאדילק מסורתיות: נוחות, נינוחות, קלות תפעול ושתא הנוסעים שלה יהיה מרווח ומזמין לנהגים נדיבי מידות כמוני.
אלא שאני לא מסתדר עם המכונית מהרגע הראשון. מכירים את התחושה שאתם נכנסים למכונית זרה ומיד מרגישים כאילו נהגתם בה שנים? שהכל נמצא בדיוק איפה שאתם מצפים שיהיה, ומגיב כמו שאתם רוצים שיגיב? אז ברגעים הראשונים ה–ATS הייתה בדיוק ההיפך עבורי - תנוחת הנהיגה לא הסתדרה, המושבים הנוקשים והשטוחים הציקו, הדוושות דרשו פרק הסתגלות (מהלך המצערת קצר באופן מוגזם, דוושת הבלם רגישה מדי), ובעיקר, מערכת השליטה המרכזית (CUE) התגלתה כבלתי אינטואיטיבית בעליל.
.jpg)
צילום: מנהל קאדילק ניסו לשוות למערכת תפעול ותחושה הדומים לאלו של סמארטפון, והתוצאה היא ממשק איטי, מסורבל ולא נוח להפעלה עיוורת. כאשר מתרגלים ומבינים את ההיגיון מאחוריו, התפעול הופך טבעי יותר - אבל זה עדיין לא זה. גם שאר המערכות סובלות מהנדסת אנוש תמוהה, שהתבטאה בכך שבפעם ראשונה מזה שנים הייתי צריך לפתוח את ספר הרכב כדי לגלות איך מפעילים פונקציות בסיסיות, כמו זיכרון למושבים (עניין שהתגלה כפשוט למדי, אבל שונה מהדרך שבה מרבית עולם הרכב עושה זאת).
בצד החיובי, ה–ATS קופה צוידה בכל טוב, כולל כניסה ללא מפתח והתנעה מרחוק (יעיל מאוד בחורף המקומי), גלגל הגה ומושבים מחוממים (כנ"ל), חיישנים ומצלמת רוורס, מערכת ניווט וסטריאו של Bose. הארסנל הבטיחותי מרשים לא פחות: בקרת שיוט אקטיבית, התרעה לפני תאונה וסיוע פעיל בשמירת נתיב. כל זאת ועוד בתמורה ל–56 אלף דולר קנדי.
באפאלו, ניו יורקאנחנו מתחילים להדרים מיד אחרי העבודה, במטרה להגיע למלון בפנסילבניה קצת לפני חצות - אבל כמעט נתקעים בצד הדרך כבר בתחילת המסע. קצת אחרי שאנחנו עוברים את העיר באפאלו אנחנו נתקלים באם–כל–הבורות–בכביש, והקאדילק המסכנה קיבלה כזו חבטה עד כי חשבתי שהמתלה נשבר... ה–ATS אומנם לא אוהבת כבישים משובשים, אך במרבית המקרים היא מתמודדת איתם בנוקשות גרמנית נסבלת. הבור הזה היה יוצא דופן לרעה, והמכונית התקועה בשוליים מיד אחריו סיפרה שאנחנו לא היחידים שחטפו פגיעה. אך למזלנו הקאדילק שרדה את המפגש בשלום.
.jpg)
צילום: מנהל
פרט לנסיעה הקופצנית, זוגתי מרוצה מאוד מהקאדילק; לטענתה, ה–ATS נעימה ושקטה מהמכוניות שאני בדרך כלל בוחן, הבאגאז' בלע בלי בעיה את שתי מזוודות הענק שלה (למרות נפח צנוע על הנייר, 295 ל' בלבד) והיא ממש נלהבת ממערכת השמע והגאדג'טים הנלווים; מסתבר שמעבר לחיבורי Aux ו–USB המתבקשים, המערכת מזרימה מוזיקה דרך קישוריות הבלוטות', והשילוב עם משדר ה–Wi–Fi המובנה ברכב מאפשר להתחבר לערוצי מוזיקה מקוונים דוגמת "ספוטיפיי" תוך כדי נסיעה. איכות השמע, אם תהיתם, פשוט מעולה, ובדשבורד מסתתר תא סודי עם מטען אלחוטי לסלולרי.
אני מתלהב יותר מהסיוע האקטיבי בשמירת נתיב, אך לא מצליח להחליט אם להשאיר אותו פועל או כבוי. מצד אחד, בנסיעה ארוכה ומונוטונית שכזו הוא באמת תורם לבטיחות, מצד שני, לפעמים ההתערבות המלאכותית חדה מדי וגורמת לרכב לסטות לצד השני של הנתיב, או סתם נלחמת בתיקוני ההגה שאני מבצע בעצמי.
בוסטון, מסצ'וסטסמכיוון שאנחנו לא מגיעים לצפון–מזרח ארה"ב באופן תדיר, אנחנו מנצלים את ההזדמנות כדי לבקר חברים מישראל שמתגוררים באזור. כך שמיד עם סיום סיקור תערוכת ניו יורק (גיליון 351), אני שם פעמי לאסוף את זוגתי שתחיה מבית חברה בניו–הייבן, קונטיקט, ואנחנו ממשיכים לבקר חברה אחרת בפרברי בוסטון.
זה אומר שיש לי כמה שעות לנהוג לבדי ולמתוח קצת את שריריה המוגדשים של ה–ATS. בדומה לסדאן, גם כאן מייצר המנוע 272 כ"ס, אך המומנט גבוה יותר - 40.8 קג"מ. אני בספק אם ארבעת הקג"מים הנוספים מורגשים, אך אין ספק שהביצועים מרגשים; המנוע מייצר תאוצות חזקות בהינד דוושה ומפתה לדחוף לטורים גבוהים וקמ"שים אסורים, אף שאינו חלק ומעודן כמו מיטב תוצרת אירופה. תיבת ששת ההילוכים האוטומטית הצמודה לו עושה עבודתה נאמנה, ופרט לצליל תמסורת בולט במהירות נמוכה הינה שקופה למדי ביעילותה.
.jpg)
צילום: מנהל
את תוצאות הנהיגה הזריזה אני מגלה במשאבה, כאשר השילוב של פקקים עירוניים וטורבו פתיין מתבטא במנוע שתיין: 7.6 ק"מ לליטר. מאוחר יותר, כשאשתי תצטרף והקצב יתמתן, הנתון יתייצב על 11.9 קמ"ל.
אנחנו אוספים את חברתנו מביתה, נאלצים להשתמש במושב האחורי לראשונה במסע - והן מצליחות בקושי לשבת אחת מאחורי השנייה למרות שהגובה הממוצע של שתיהן הוא 1.55 מ'. זמננו קצר ואנחנו ממהרים למרכז העיר, ולאחר חיפוש מייאש מוצאים חניון ספירלי במחיר מופקע (30 דולר לחצי יום!) שמתגלה כאתגר לא קטן עבור
קאדילק ATS - הראות המוגבלת לאחור, קוטר הסיבוב המופרז והדלתות המגודלות לא מקלים על החיים במרחב הצפוף.
המילטון, אונטריובדרך חזרה לקנדה אנחנו נתקלים בשלג האחרון של העונה, ושמחים שהקאדי מצוידת בהנעה כפולה וצמיגי חורף - אך נאלצים לבטל טיול רגלי מתוכנן. את יום החופש שהרווחנו אני מנצל כדי לבקר בכמה מהפיתולים החביבים עליי, וסוף–סוף מצליח ליהנות מה–ATS.
.jpg)
צילום: מנהל המתלים המוצקים והבלמים החזקים חוברים לשלדה ומערכת הנעה שמספקות המון יציבות ומשיכה, אבל יודעות גם להיענות למשחקי סף–אחיזה. אפשר לייצר איתה קצב גבוה מאוד בניטראליות מוחלטת או להשתעשע בהעברות משקל שיוציאו את הזנב לטייל. אני משוכנע שגרסת ההנעה האחורית תהיה עוד יותר חצופה ומהנה, אך בכל הנוגע לוורסטיליות הניהוג, לכפולה בהחלט יש כמה אסים בשרוולה. מה שחסר לה הוא תחושות - גם מהשלדה ובעיקר מההגה. שניהם מדויקים ומשרים ביטחון, אבל לא מספרים לך מה קורה מתחת לצמיגים עד שאלו ממש מחליקים.
היכולת הדינאמית הגבוהה - שמגיעה על חשבון אותה נוחות ונינוחות אמריקאית מסורתית - מתחברת למה שסיפר לי בתערוכה אחד מבכירי GM: "אנחנו רוצים לקוחות שההורים שלהם נהגו בב.מ.וו". כלומר, צעירים שמגיעים לקאדילק ללא דעות קדומות, ומורגלים לביצועים ולהתנהגות של המתחרה מבאווריה. אבל אני סבור שהם קצת פספסו את הנקודה, כי במרדף אחרי ב.מ.וו הם קצת שכחו איך להיות קאדילק.
.jpg)
צילום: מנהל
