VIDEO
לבגין היה בן גוריון, להפועל יש מכבי – ולאופל אסטרה יש פולקסווגן גולף. המקום השני הוא אומנם מכובד, אבל גם מעצבן – כי מי לא רוצה להיות ראשון.
לייעוץ חינם עם מומחיי הרכב של אוטו על אופל אסטרה חייג ל-3262* או לחץ כאן
אופל מציגה את הדור ה-11 למשפחתית-קומפקטיות שלה, זו שבדורותיה הראשונים כונתה קאדט (1962-1993), אך גדלה ב-1991 להיות
אופל אסטרה . הדגם החדש, המושק לאחר ש-24 מיליון מכוניות נמכרו, חדש לגמרי מהמסד ועד לטפחות, מהרצפה עד למנועים.
באופל מתרגשים. החדשות על הצרות שפקדו את יריבתה הנצחית, פולקסווגן, הגיעו בדיוק בזמן השקתה של האסטרה החדשה. כך או כך, באופל תכננו מכונית שמתאימה מאוד לצרכים של היום.
צילום: מנהל הדגם החדש עבר "דיאטה חריפה" שהשילה ממנו לא פחות מ-200 ק"ג, לא פגעה בקשיחות המרכב אך אמורה להביא לחיסכון אמיתי בדלק ולשיפור בביצועים, העיצוב נועז יותר, האבזור מאוד מתקדם לסגמנט והמנועים כאמור חדשים ומתקדמים. עם כל אלה התחושה באופל שיש לה הכלי הנכון כדי לתת בגז ולהשאיר את היריבה הנצחית מאחור, והתזמון של יציאתה לשוק רק מחזק את הציפיות. יצאתי לבדוק האם לתחושה ולציפיות הגבוהות יש גם צידוק.
עיצוב ונוכחות האסטרה, ובעיקר הגולף, ידועות בשמרנות עיצובית. גולף אחת דומה לקודמתה, כל שינוי נעשה בזהירות ובתנועות מכחול קטנות כדי להשאיר את קהל הלקוחות הקבוע קרוב לדגם. אצל אופל זה היה קצת יותר "פתוח" ובכל זאת, גם הנטייה שלה הייתה לשמר בדגם חדש את הדגם הקודם.
לא הפעם. מעצבי האסטרה שברו את המסורת והציגו מכונית ממש נאה, מודרנית, דקת מותניים אך קשוחה; ספורטיבית אך גם סולידית. המכונית קטנה מקודמתה אך פס הניקל שעובר לכל אורכה מקנה לצופה את התחושה שהיא ארוכה יותר מאשר היא באמת. גם ה"שבירה" של קורה C באמצעות צבע שחור, שבירה שכאילו מחברת בין חלונות הצד לחלון האחורי, מחזקת תחושה זו.
בעיני לפחות, אסטרה החדשה היא אחת הקומפקטיות היותר נאות כיום. זו טוב שמחלקת העיצוב של אופל, שסובלת קצת מפיצול אישיות – ידעה לעצב את אדם הנחשקת, אך גם את מריבה האנמית – בחרה הפעם בצד היותר נועז שלה לעיצוב האסטרה.
צילום: מנהל תא הנוסעים ואבזור כניסה לתא הנוסעים מפגישה אותי עם סביבת נהג מודרנית ופונקציונאלית. מי שעדיין זוכר את האסטרה הקודמת, זו שמרוב מתגים לא ניתן למצוא בה דבר, ישמח לפגוש בתפעול מרכזי באמצעות מסך מגע. יוצאים מהכלל הם פקדי השליטה על העוצמה והחלפת התחנות במערכת השמע שהם ממש כמו שאני אוהב: שני כפתורים עגולים, נוחים לגישה ובתפעול הכי פשוט שיש, עם סיבוב בכיוון השעון או כנגדו. כך גם מתגי עוצמת המאוורר ודרגת הקירור של המזגן: שני כפתורים עגולים. בראבו.
גם המושבים ראויים לציון, עם אפשרויות כוונון מרובות (בעיקר באלה המופעלים בחשמל) ותמיכה מצוינת לגב. ברמות האבזור הגבוהות ניתן למצוא גם פינוקים כמו חימום וקירור המושבים הקדמיים. מרחב המחיה טוב מאוד מלפנים וטוב מאחור.
גם בשאר התחומים האבזור לא חסר ובעיקר בולטת מערכת "אופל איי" (מבוססת על זו של מוביל איי הישראלית, כמובן). מכיוון ש"אופל איי" תוכננה עם המכונית, ואינה תוספת מאוחרת, היא מגיבה בצורה שונה – ואקטיבית – ממערכות מוביל איי שהורכבו לאחר המכירה. כך למשל, במקרה של סטייה מנתיב ללא איתות המערכת לא תצפצף אלא תחזיר בעדינות את המכונית לנתיב באמצעות סיבוב ההגה. כמובן שהיא "תוותר" לזה שסוטה בכוונת נהג, אולם תחזיר לדרך הישר את זה המנמנם. כמו כן, המערכת לא רק שתתריע על קרבת יתר למכונית מלפנים, אלא שעד לששים קמ"ש היא גם תעצור את הרכב בעצמה.
אני, שמעריך את מוביל איי אבל שונא את הצפצופים, אהבתי את הפתרון של אופל. מערכת הראייה הזו היא גם המוח שמפעיל את מטריקס האורות המצוין הראוי להתייחסות נפרדת (ראו בהמשך).
צילום: מנהל
נוחות והתנהגות נסיעה האסטרה החדשה נוחה ברוב תנאי הדרך. בהסתייגות הנהוגה על ידינו בהשקות שלא נערכות בארץ, הייתי מגדיר אותה כאחת המשפחתיות היותר נוחות בהן נהגתי בתקופה האחרונה; היא סופגת היטב מהמורות וגם מסננת שברים קטנים יותר.
התנהגות הכביש טובה ובטוחה. המכונית "אוהבת" את הכביש המפותל ואפילו תגיב בקלילות להרפיית דוושה באמצע פנייה. ההגה, כדרכם של הגאים חשמליים כיום, אינו מספק היזון חוזר, אך הוא מדויק דיו כדי לאפשר נהיגה מהירה ובטוחה.
הביקורת היחידה שלי היא על הבלמים הרגישים מדי, רגישים כמעט כמו אלו המותקנים במכוניות רנו. זה יפה, נכון ובטיחותי שהמכונית מזהה מעבר מהיר מדוושת התאוצה לדוושת הבלם ומסייעת בבלימה. אלא כשזה נעשה מוגזם, הנהג עשוי למצוא את עצמו לעתים בולם דווקא יותר מדי בעדינות. אני מעדיף ללחוץ חזק מאשר להסס; עניין של הרגל כף הרגל.
יחידות ההנעה להשקה הגיעו, כפי שנמסר לנו מראש, רק גרסאות ידניות עם תיבה של שישה הילוכים. בתחום המנועים התייצבו שלושה מנועי בנזין ודיזל אחד, ואת מרב זמננו הקדשנו לבחינת המנוע הרלוונטי לישראל; לא, לא הדיזל.
צילום: מנהל זהו מנוע חדש: 1.4 ליטר מוגדש המספק 150 כ"ס ומומנט של 25.5 קג"מ כבר ב-1800 סל"ד נמוכים (ועד 4000). זהו מנוע שקט וקל תנועה, ללא בעיטת כוח אך בעל יכולת טיפוס נאה במעלה הסל"ד ותאוצת ביניים טובה: כ-7 שניות מ-80 ל-120 קמ"ש. לתיבה הידנית תפעול קליל ויחסי ההעברה שלה ארוכים יחסית כיאה למכונית שאמורה לחסוך בדלק. למרות יחסי ההעברה ובגלל המנוע התחושה הכללית טובה מאוד.
הנסיעה במכונית עם מנוע הקטן יותר – 1.0 ל' טורבו, 3 ציל', 105 כ"ס – שלא יגיע בשלב הראשון לישראל (אין לו תיבה אוטומטית-פלנטרית), גילתה מנוע עליז וחלק למדי. אולם זו הייתה נהיגת לילה קצרה שיועדה בעיקר לבחינה של מטריקס האורות ולא של המנוע.
את האסטרה עם המנוע הגדול יותר – 1.6 ל', טורבו, 200 כ"ס – קיבלנו לנסיעה ארוכה דווקא, אך ללא אפשרות להחלפת מכוניות. כבר עם הלחיצה ראשונה על דוושת התאוצה פסקתי שאיני מרגיש כל יתרון של מנוע זה על המנוע הקטן יותר. כשהחלפנו מושבים בדקתי את רשיון הרכב, ואז התברר שמי שמסר לנו את המכונית פשוט טעה; זה היה ה-1.4 ליטר, ולכן אני לא יכול להתייחס למנוע הגדול יותר. על מנוע הדיזל לא הצלחנו לשים יד ונחכה לו בארץ.
צילום: מנהל מטריקס האורות זו הייתה פגישה ראשונה שלי עם "מטריקס האורות". במקום פנסי דרך רגילים ("אור גבוה"), מותקנים במכונית (אופציה ב-1300 אירו באירופה) עשרה פנסי לד רבי עוצמה המכוונים לכסות לחלוטין את כל שדה הראייה, מימין לשמאל ומלמטה למעלה, באור לבן בוהק – ולהשתנות אוטומטית בהתאם לתנועה.
כאשר באה מכונית ממול או מכונית נוסעת מלפנים, מזהה אותה העין של מוביל איי – ומעמעמת את האור רק באזור בו יסנוור את הנהג השני. למשל, בנסיעה מאחורי מכונית, יכובו רק הפנסים המופנים כלפי מעלה והמשתקפים במראת הפנים. אלה הנמוכים יותר, ואלו שמימינה ומשמאלה של המכונית מלפנים, ימשיכו לפעול כרגיל ויאירו את כל שאר שדה הראייה. כאשר מכונית מגיעה ממול, תעמעם המערכת רק את האור המופנה אליה. זה מדהים, זה עובד מצוין – ושווה לדעתי את המחיר.
סיכום לדעתי יש לאסטרה החדשה הכלים להצליח – וגם התזמון נכון. אני משער שהיבואן מאוד ישתדל להשיק אותה במחיר הנכון בישראל – סביב (ורצוי מתחת) ל-135,000 שקלים לגרסת 1.4 מאובזרת. במחיר כזה יכולה
אופל אסטרה החדשה להצעיד את
אופל בישראל להישגים ומספרי מכירות שמזמן לא ראתה כמותם.
צילום: מנהל
