המפגש הראשון שלי עם רכב של מותג
אינפיניטי היה באמצע העשור הקודם. בימי היבוא האישי, עוד לפני שאינפיניטי הגיעה ארצה באופן מסודר (ובעצם, עוד לפני תחילת השיווק באירופה). זה היה FX, שקורא נאמן הפקיד בידינו למבחן – מבחן שגרם לנו לתהות האם אינפיניטי מצאה את נוסחת הקסם למכונית ספורט גבוהה. כי למרות כל החסרונות – והיו כאלו – הוא כבש אותנו באופי הסוער שלו, במנוע הברוטאלי ובעיצוב היפיפה. והרוח הכללית המשיכה ועברה כחוט השני בכל המפגשים שלי עם אינפיניטי מאז: מכוניות לא לגמרי "עגולות", עם לא מעט פינות חדות, אבל גם עם המון קסם. אותו "משהו" חמקמק שיכול לגרום לך להתאהב במכונית למרות מגרעותיה. עד שהגיע
אינפיניטי QX60.
זה מתחיל בעיצוב. הוא לא מכוער, חלילה, אבל גם לא יסובב אחריו יותר מדי ראשים. הקווים נאים ונעימים לעין. משום זווית הוא לא נראה מסורבל ואף חלק לא נראה כאילו עוצב לאחר מעשה. ועדיין, אין לו אפילו שמץ מאפקט ההגעה של ה-FX ההוא.
.jpg)
צילום: אילן קליין אינפיניטי QX60. האח מהפרברים?
זה ממשיך במכאניקה. בניגוד לאחיו, ה-QX70 וה-QX50, הוא מבוסס על פלטפורמת הנעה קדמית. וורסיה מוארכת של המוראנו של ניסאן. גם המנוע – V6 בנפח 3.5 ל' – מגיע מהניסאן, וכך אנו נאלצים להסתפק כאן ב-265 כ"ס "בלבד" לעומת ה-320 כ"ס שמפיק מנוע ה-3.7 ל' שאפשר למצוא ברוב דגמי המותג. התיבה מגיעה אף היא מאותו מקור – והיא רציפה, בניגוד לתיבת השבעה הילוכים שמשרתת את מרבית דגמי החברה. אבל רגע, אני מקדים את המאוחר.
עמדת הנהג מפגינה מיד את ה-DNA המשפחתי. הדמיון ל-Q70, שביקרה אצלנו לא מזמן, בולט. יש כאן אותו שפע קימורים וכפתורים שמצליח להקרין עושר ועומס ויזואלי בו זמנית. חומרים טובים ואבזור שופע – ובגרסת ה'עלית' שהגיעה למבחן (תוספת של 40,000 שקל למחיר הבסיס, 399,000 שקל), מדובר בהחלט ברשימת אבזור נדיבה – משלימים את תחושת הפרמיום בתא הנוסעים. במפתיע, המרווח לברכי הנהג מוגבל, אבל זו התלונה היחידה; קל למצוא תנוחת נהיגה טובה והמושב המתכוונן חשמלית נוח.
השורה השנייה מרווחת גם היא, וזוכה לאזור נפרד בבקרת האקלים, כמו גם למסכי LCD ושקע 110V – נחמד, אבל היה נחמד יותר אם היה "מגויר" ל-220V על ידי רשות ההגירה. השורה השלישית מציעה מושבים מפתיעים לטובה: הם בגובה סביר ונוחים יחסית, אך מרווח הראש מגביל את השימוש בהם בעיקר לילדים. מרווח הברכיים סביר, בתנאי שמזיחים קדימה את מושבי השורה השנייה. קיפול מושבי השורה השלישית מתבצע בקלות גם מתא המטען. זה מצדו סובל מרצפה גבוהה יחסית, שמקשה על ההעמסה.
.jpg)
צילום: אילן קליין עמדת הנהג מפגינה מיד את ה-DNA המשפחתי
גג אדוםהמנוע ניעור לחיים באותו בעבוע חרישי שאופייני למנועים אמריקאים עתירי נפח, צליל שחביב עלי מאוד. הוא נשאר שקט גם כאשר העומס עולה, ומכל הבחינות מספק היטב את הסחורה – בעיר, בכפר ובשבילים. אין לו הצליל והמשיכה בסל"ד גבוה של מנוע ה-3.7 ל', אבל הוא גמיש וחלק, ובאמת שלא צריך יותר מ-265 סוסים ברכב כזה. התיבה משתפת איתו פעולה בצורה יעילה, ובזכות תכנות נכון, רוב הסיכויים שלא תשימו לב שמדובר בתיבה רציפה.
המתלים מצטרפים גם הם לרשימת מקבלי המחמאות, עם שילוב נכון ואפקטיבי מאוד בין יכולת ספיגה לריסון. כבישי מחוטטים מוחלקים באותה יעילות בה נספגים גלים בכביש המהיר. יופי. המקום היחיד בו שיוועתי לקצת יותר ריסון היה בנהיגה מהירה בכבישים מפותלים – אלא שזה לא שדה המחיה הטבעי של מכוניות כאלו, ולא בטוח שעוד קצת ריסון הוא מה שהיה הופך את ה-QX60 לטורף פיתולים כמו ה-FX ההוא. ההגה מעורפל מדי והחרטום מציית להוראות ההגה במין איטיות עצלנית, ושש להרחיב את הקו תחת עומס. הוסיפו לזה זוויות גלגול מוחשיות ובלמים שהתחילו לגלות סימני ספוגיות בשלב מוקדם יחסית, וקיבלתם רכב שמתאים הרבה יותר לכבישי מונטנה מאשר מונטה-קרלו.
כשחוזרים לכבישים המהירים, שדה מחיה הרבה יותר טבעי עבורו, מגלים שייט נינוח למדי. המנוע סובב ב-1500 סל"ד רגועים ב-100 קמ"ש, מהמהם לעצמו בהנאה. אולם בידוד רעשי כביש בינוני למדי פוגם בחבילה. לגבי רעשי הרוח קשה לי להביע דעה; ימי המבחן התאפיינו במזג אוויר סוער ועתיר רוח, שהקשה על חריצת דין בנושא.
.jpg)
צילום: אילן קליין "המתלים ממשיכים להרשים גם כאן, עם ספיגה יעילה של אבנים שתולות וחריצי מים קטנים"
הכביש הישר מאפשר לי לסקור את שפע הכפתורים שמולי – על ההגה, משמאל להגה וכמובן על הקונסולה המרכזית. בין אביזרים נחמדים כגון הגה מחומם ומושבים מחוממים וממוזגים, אני מוצא גם מערכות עזר בטיחותיות וחשובות – כגון אתראת סטייה מנתיב (אבל בלי תיקון אוטומטי) וניטור שטחים מתים.
מדשאה ירוקהה-QX60, כמו אחיו לסדרה, לא ממש מיועד לשטח – למרות הפרופיל הזקוף וההנעה הכפולה. אבל הכרמל כל כך יפה אחרי הגשמים הראשונים של הסתיו, שלא יכולתי להתאפק. והרי את דרך נוף הכרמל עשיתי גם בפרייבט... אלא שמאז הביקור האחרון שלי כאן, חרצה הזרימה חריצים ועמקים בדרך הכורכר הכבושה, מזמנת לי הזדמנות לא צפויה לבדוק את יעילות מערכת ההנעה של ה-QX60 – שלא הכזיבה. לא הייתי מרחיק לכת יותר מדי – הגחון לא משאיר רושם מוצק במיוחד – אבל אפשר בהחלט להתענג על טיול שבילים בלי לפחד ממעט בוץ או דרדרת באמצע העלייה. המתלים ממשיכים להרשים גם כאן, עם ספיגה יעילה של אבנים שתולות וחריצי מים קטנים, מאפשרים טיול שבילים נינוח והמנוע, כמובן, מספק כל גחמה סבירה.
צריכת הדלק בכלל ימי המבחן עמדה על 7 ק"מ לליטר, עם שיאים של 10 ק"מ לליטר בלופ בין-עירוני בבסיסו, ושפל של 5 ק"מ לליטר בנסיעה שכולה עירונית.
.jpg)
צילום: אילן קליין ה-QX60 לא ממש מיועד לשטח אבל אפשר בהחלט להתענג על טיול שבילים
סיפור הפרבריםבעוד אחיו שוכבים על ספת המקעקע או מרוקנים עוד כוסית בבר חשוך, ה-QX60 מצא לו בחורה נחמדה והשתקע איתה בפרברים. אין לו מנוע בריון או הניצוץ המסתורי בעיניים ששובה את לב הבחורות, אבל הוא הרכב שכל אימא פולניה מאחלת לבת שלה: נחמד, מנומס, פרקטי (ועשיר). הוא אולי לא סוחף אותך מעל רגליך בדייט הראשון, אבל צובר נקודות בעקביות בכל סעיף, לא נכשל כמעט בכלום. והוא נהנה גם מהעובדה שאין לו כרגע תחרות ישירה. רכבי פנאי-פרמיום עם שבעה מושבים עולים הרבה יותר, או כלל לא מיובאים ארצה.
כך שאם אתה קונה מכוניות מהראש יותר מאשר מהלב, הימים הפרועים שלך מאחוריך ויש לך שימוש בשורת מושבים שלישית על בסיס קבוע – כדאי לך להציץ לכיוון
אינפיניטי QX60. מי יודע, אולי איתו תגשים את החלום האמריקאי.
.jpg)
צילום: אילן קליין
