בוא נדבר על דת. ולא ממש משנה כרגע איך אתה קורא לאל שלך או לאמונה שלך. אם אתה אדם מאמין, אתה מסכים שיש מישהו שברא את כל הדבר הזה שמקיף אותנו. המכניזם הלא ברור הזה שכולנו חלק ממנו. אין לי מושג איך נראה סדר היום של אותו יוצר, אבל בדבר אחד אני בטוח.
בסוף היום, אחר שצפה בנו מעוללים מיני תעלולים, אחרי שהוא רואה את העולם ותוהה "למה הייתי צריך את כל זה?!" הוא מתיישב בהיכל שלו, מביט סביב. עינו נחה על פריט אחד. "עכשיו אני נזכר למה בראתי את היצורים הללו!" הוא מרעים, וודאי, כל ערב בקולו, תוך שהוא מביט ב-MV F4RR, שבלי ספק, ניצב במרכז הסלון של בורא כל הדברים כולם. מרכבת אלים.
תנו גזזה היה בגדול התדריך שקבלנו לפני העלייה למסלול. וזה מפתיע, כי ההזמנה תיארה את הנסיעה הזו כ"אירוע התרשמות מהמותג". בעברית הודעות כאלו מתורגמות בד"כ ל:"תגיע לכאן, נאכל לך את הראש קצת ותעשה כמה הקפות על כל דגם, בקצב צב, אחרי מדריך היסטרי". אבל לא, הנציג החביב של MV הסביר לחבורה הישראלית שלרשותה שלושה כלים, מכונאי צמוד אחד ושישה סשנים של 20 דקות. בלי תדריכים. בלי מדריכים. בלי הגבלות ובלי יותר מדי רעש. איך אומרים באיטלקית? תן גז חביבי.
וזו הייתה התוכנית, לתת גז. זו הפעם השנייה בחיי על מסלול מירוצים עם שני גלגלים (הפעם הראשונה כללה 15 דקות בלבד...) ותכננתי לקחת את העניינים לאט לאט. אחרי הכל, הרבה אמון נותנים בנו החבר'ה כאן, ואני לא רוצה להיות זה שבודק איך אופנוע כביש שנראה כמו תכשיט מתנהג בשטח. לא כאן, לא עכשיו.
צילום: יצרן, אלסיבוני בשביל להכיר את המסלול ולהתחבר לציוד הרכיבה החדש (תודה לשי נווה מאופנוען מאומן על חליפת הרכיבה, ותודה לרוני מאופנועית שהתאימה לי את קסדת Arai). מתחיל בהקפות איטיות, בלי ברקס, מעט גז. מחבר פנייה לפנייה ומתחיל להבין מה קורה פה. מסתבר שאנחנו על יום מסלול מקומי עם רייסרים מקומיים על שלל אופנועים. אנשים שמכירים את המקום קצת יותר טוב מאיתנו – והם טסים מסביב.
אני על MV אגוסטה דראגסטר, אינטרפרטציה חדשה יחסית לברוטאלה היפיפייה. יש כאן טריפל עם 798 סמ"ק (125 כ"ס ו-8.25 קג"מ) על 167 ק"ג. שימו את המשקל הזה על תנוחת ישיבה זקופה יחסית עם כידון גבוה ורחב (שוב יחסית), וקיבלתם כלי שכיף להתחיל איתו היכרות מסלול. לא ציפיתי שקרוזר כוחני כזה יתאים לפניות המגוונות של מסלול ואיראנו, אבל למעט בולם אחורי מעט רך, הדראגסטר מרגיש שם פשוט בבית. המנוע הזה מלא אופי, עם צליל גרוני וייחודי, דוחף בשמחה ביציאה מכל פניה והחבילה כולה מתפקדת באופן מפתיע. המסלול מתחיל להתחבר אצלי בראש, דגלים מונפים והסשן הזה עבר.
קצת יותר מהר
שימו את כל האופנועים של MV בצד. זה ה-כלי. ה-F4 הוא יצירת אמנות ואומנות גם מבלי שיסובב את גל הארכובה שלו ולו במעלה אחת. העיצוב הזה כבר לא צעיר אבל עדיין מצליח, אהמ... לרגש. אבל זה לא רק איך שהוא נראה. אני אוהב מנועי ארבעה צילינדרים גדולים. מרגיש בבית על הכלים האלה, והיציאה למסלול עם ה-F4 מסדרת לי את הראש. אבל מי שחשב שהאופנוע הזה הוא סוג של ליטר יפני עם עיצוב איטלקי טעה.
התנוחה עליו קצת אולד-סקול. זנב גבוה ושני קליפ-אונים נמוכים ורחוקים מלפנים. אתה יושב גבוה, על האופנוע, והוא כולו מחודד קדימה. כל המכלולים – זו גרסת ה-RR הבכירה תחתיי – הם מהרמה הגבוהה ביותר שיש לאופנועים סדרתיים להציע. על המסלול משדר האופנוע הזה מקצוענות נטו. הוא מרגיש כאן ממש בבית. זה הרוכב שקצת מהסס על הגז. ה-F4 לא קל במיוחד, ודורש המון דיוק, כי לכל מ"מ של תנועה יש כאן משמעות.
צילום: יצרן, אלסיבוני והמנוע, אוי המנוע. לא פחות מ-201 כ"ס וטיסה מוטרפת לסל"ד סטרטוספרי, משל הבוכנות כאן עשויות מקרבון. סקרימר אמיתי. האיכות והיכולת של האופנוע הזה ברורות בכל רגע ובכל שנייה. על הגז הנפלא שלו אני רואה כ-260 קמ"ש בקצה הישורת, ובעזרת הבלמים האדירים שלו אני יכול להתחיל להפריע קצת לרוכבים המקומיים. תענוג.
טוב זה די מהירבסשן השלישי, כשאני כבר מכיר את המסלול בצורה סבירה ועדיין לא עייף, אני מבלה על ה-F3 675 סמ"ק. 128 כ"ס מהטריפל הנפלא הזה – אבל המנוע כאן הוא לא הסיפור. זה אופנוע קל (167 ק"ג) עם מתלים משובחים (וכמו כל האופנועים של MV, עמוס באלקטרוניקה מתכווננת) ותנוחת רכיבה משרת ביטחון – ואפילו נוחה אחרי ה-F4. יושבים בתוך האופנוע, המושב נמוך יותר, הקליפ-אונים קרובים יותר וגבוהים יותר. כל אלו אומרים שברגע ששוחרר המצמד על ה-F3 לכיוון המסלול, הכל הפך קל יותר.
הרוכב אותו רוכב אבל הנוף רץ הרבה יותר מהר. הוא משרה כל כך הרבה ביטחון, זז כל כך לינארי, מגיב כל כך נכון. זה אופנוע שמתחרה בקטגוריית ה-600, ואני חייב להודות שאף פעם לא אהבתי שום אופנוע בקטגוריה הזו. אבל עם ה-F3 לא היו לי שום תלונות. להיפך. טסתי עליו ונהניתי מכל רגע. בלי כמעט ובלי אבל. האופנוע הזה בפירוש הופך כל רוכב לטוב יותר, מהיר יותר.
צילום: יצרן, אלסיבוני
מתחיל לקלוט איזה יום עובר עלייאבל היו לאיטלקים עוד תוכניות לשבש את דעתי, להגניב אותנו עוד קצת. לקראת סוף היום אנחנו עולים לסשן אחרון עם מרקו לוקינלי – אלוף העולם בגרנד פרי לשנת 1981. אני קופץ על ה-F4, מת לראות את האלוף הזקן נותן גז.
והוא נתן. כנראה. לא יודע. לא ממש ראיתי אותו. זאת אומרת ראיתי אותו רוכב לפניי ומתרחק לאט לאט. אני חושב שהוא החזיק קפה וסיגריה תוך כדאי שהוא עף לפנים. באמת שעשיתי כל מה שיכולתי אבל כנראה שגם בגיל 60 (עם יד אחת על הכידון ועיניים עצומות) רוכב גרנד פרי מהיר יותר מעיתונאי ישראלי עם ניסיון אפסי על המסלול.
אני כבר עייף ולא מרוכז. והיות ולוקינלי ברח, אני מבלה את הסשן במגוון פוזות מגוחכות לצלם. לפחות שתהיה מזכרת מהיום הזה (התמונות, דרך אגב, לא הגיעו אלינו, ואני נשארתי בלי זיכרון מצולם מהיום הזה). בלילה, במלון, העיניים סגורות והמסלול רץ בתוך הראש. אני רואה אותו בעיניים שלי. חלום מתוק.
צילום: יצרן, אלסיבוני
משהו אחר לגמרינתקלנו כבר לא פעם בניסיון להעיר שמות מהעבר בצורה לא מוצלחת (בלשון המעטה). המותג הנחשק והיקר הזה, שחזר לחיים ב-1997, הוא סיפור אחר לגמרי. לכל אחד מהאופנועים עליהם רכבתי היה אופי ברור, אותו אלמנט חמקמק שמותיר בכלי זהות ברורה, ומבהיר מיד על איזה אופנוע אתה רוכב, גם מבלי לראות את הסמל.
מעבר לאופי הזה, הם מכילים בתוכם טונות של יכולת, כריזמה וסטייל. לא בכדי המארגנים של היום הזה לא הכבירו במילים, לא העמיסו נתונים ואפילו את התמונות שלי לא טרחו לשלוח... הם יודעים מה הם מייצרים, הם יודעים מה הם מוכרים. שילוב משכר של רעשים, תחושות ומראות, כזה שגורם לך לשכוח את הכל והופך אותך למאמין אדוק.
ובינתיים בישראל היבואן הישראלי של MV אגוסטה היא חברת HM מוטו, וכל הדגמים עליהם רכבנו נמכרים בארץ הקודש. הצעיר ביותר, שהושק בישראל ממש עכשיו, הוא הדראגסטר העירום. כאמור, הוא מבוסס על הברוטאלה 800, מנוע הטריפל מספק 125 כ"ס ב-11,600 סל"ד ו-8.25 קג"מ ב-8,600 סל"ד, והוא עתיר אלקטרוניקה: ABS, בקרת משיכה וארבעה מצבי ניהול מנוע. מחירו בישראל עומד על 119,000 שקל.
ה-F4RR הוא אחד האופנועים המיוחדים ביותר בעולם. הוא גרסת הסופר-דופר של ה-F4 "הבסיסי" – 201 כ"ס שעוברים לכביש דרך רכיבי-על, כולל בולמי השורה הראשונה של אוהלינס, בלמי ברמבו ועוד. באירופה זה אופנוע יקר, מאוד. בארץ מחירו נמוך, יחסית. 220,000 שקל זה הרבה מאוד כסף, אבל זה כסף לא גדול למקבילה הדו-גלגלית של פרארי F40 בערך, או לפחות 911 GT3.
צילום: יצרן, אלסיבוני 
