לפעמים העבודה הזו מפגיזה אותך בכמויות של כוח ועוצמה. זה טוב, זה נותן אוויר לנשימה. וצריך אוויר כשרוב העם היושב בציון, ואנחנו, מתלבטים רוב הזמן בין מיני ידנית כזו למשפחתית אחרת. השבוע היה שבוע כזה. שבוע שנותן אוויר. חמש מכוניות, חמישה מנועים שונים. ארבעה מהם מייצרים ביחד כ-2000 כ"ס.
זה התחיל בפריז, בהצגת החלקה האחראית למחקר ופיתוח מנועים בסיטרואן. שיטוט ארוך במתקן, בין עשרות סוגי מנועים, כלי בדיקה, אין סוף דלקים. אפשר להריח את מליוני היורו שנשפכים בכל רגע נתון בכדי לייצר מנוע טוב יותר, חדש יותר ובמקרה הטוב חזק ונקי יותר. מיד אחרי קיבלנו סיבוב קצרצר באחד כזה, שלושה צילינדרים, 1.2 ליטר, 130 כ"ס וחוסר רצון מופגן לצרוך דלק. זה העתיד, אתה אומר לעצמך, ומתרשם עמוקות מהכוח והגמישות של שלושת הבוכנות האמיצות הללו.
אחרי לילה של מעט שינה הגיעה מי שהייתה עתידה להיות המנה העיקרית של השבוע הזה – נסיעת מבחן בשתי מכוניות. מפאת צניעות לא אספר לכם את הסיפור כולו, ואשאיר אתכם במתח עד הגיליון הבא, רק אומר שהיו אלה יומיים ארוכים על מיטב כבישי הנהיגה בארץ, עם שתי מכוניות גרמניות כוחניות בעלות הנעה אחורית והספק משולב של 1000 כ"ס, שמילאו את ליבי שירה. מדובר בשני מנועים שונים מאוד: האחד אטמוספרי שדוחף הספק גבוה דרך טורים גבוהים יותר, והשני כפול מגדשים שמייצר כוח פסיכוטי בכל שלב וסל"ד. שניהם חוררו את אוזנינו ואת כיסי המערכת כהוגן – חשבון הדלק ביומיים הללו האמיר לכדי כמה אלפים.
יום למחרת נחתה אצלנו האודי S8 החדשה לטובת סרטון וידאו לאתר. מתיחת הפנים שלה עסקה בעיקר בשיפור היצע ויכולת מערכות הבטיחות שלה, ופחות בנושאים מכאניים מהותיים, וטוב שכך. את המנוע הזה – שוב V8 כפול מגדשים, לא צריך לשפר. 520 כ"ס שמזיזים שני טון של הוד פאר והדר ל-100 קמ"ש ב-4.2 שניות, זו לא תאוצה, זו חוויה רוחנית שמחברת אותך לעוצמה האינסופית שיש ביקום, או משהו בסגנון.
צילום: ענת דניאל, בן חסון אודי S8. פנסים סופר אינטליגנטים
ה-S8 הייתה נוחה להדהים ומהירה להעריץ, ויכולת לנמנם בתוכה תוך חציית יבשות. בדור האחרון הנמנום יכול להפוך לשינה ארוכה. בקרת השיוט האקטיבית ומערכת השמירה על הנתיב נוהגות את האודי הזו לבד, בולמות את המכונית עד לעצירה, ומאיצות (לפי המכונית שמלפנים), ומפעילות את ההגה בכדי לשמור את האודי על הנתיב הנכון (עד שהאוטו מבקש ממך להפסיק לשחק ולחזור לנהוג). זה לא חדש, אבל זה עובד מעולה ועוזר לאודי, בגדול, לישר קו מול המתחרות בקטגוריה הזו.
ואז ביום שישי. עת אני יושב בביתי וסופר את הסוסים שעברו תחתיי השבוע, הטלפון מצלצל, זה היה שבוע לא רע לעיתונאי רכב ישראלי. כמות מכובדת יחסית של כוח ומכוניות מעניינות למדי. עניתי לטלפון, מצדו השני א.א. בישר שהוא בסביבה וקופץ לקפה. אחרי כמה דקות שמעתי רעם אדיר מתחת לדירה, כאן חשדתי שלא מדובר בסתם ביקור נימוסין. אכן, הסתבר שלא. א' הניע (וביטח והעביר טסט סוף-סוף) את המכונית אותה הוא בונה כבר 7 שנים. מדובר בסדרה 6 ישנה, כזו של תחילת שנות השמונים. הבלוק הגדול שודך לטורבו גדול עוד יותר. הספק היעד יטריד כל מכונית שלא קוראים לה בוגאטי, אבל כרגע המנוע נח על 500 כוחות סוס צנועים. כשהתיבה, כמובן, ידנית.
נסעתי בשלוש מכוניות עם הספק דומה או גבוה יותר בשבוע האחרון, כך שנתון ההספק לא הרשים אותי במיוחד. כבר שמענו על מכוניות משופרות עם הספקים גבוהים יותר.איזה אידיוט אני וכמה שטעיתי. שכחתי נתון אחד קטן, מול המפלצות הכבדות אותן נהגנו השבוע, עומדת הקלאסיקה הזו עם מאות ק"ג פחות. כמה שטעיתי. לפני הכל צריך להגיד שא. הוא לא חאפר. המכונית ישנה אולי, אבל מרגישה הדוקה לחלוטין. פעולת המתלים מייצרת רייד טוב על המהמורות בסביבת ביתי. יפה. כל רכיב מכאני – מנוע, גיר, מצמד, בלמים, מתלים, הגה, מרגיש הדוק ונכון מאוד.
אבל שום דבר לא הכין אותי למה שקורה בכ-4000 סל"ד. עד לשם הבימר הישנה מושכת חזק ומהר ושם, אלוהים אדירים, שם, היא מתפוצצת לתוך האוזניים שלך ולתוך הגלגלים והאספלט, מודיעה לכל העולם שסוף העולם זה כאן ופורצת במחול אלים ובלתי נשלט. לפעמים לפנים, בדרך כלל לצדדים.
הדבר הראשון שעלה לי בראש זה גרופ B, אני מתאר לעצמי שככה זה הרגיש. משקל נמוך, הרבה מנוע, הרבה מכאניקה, אפס אלקטרוניקה. למרות שצמיגים חדשים ודביקים במידות רחבות יושבים על הגלגלים האחוריים, החיה הזו מסבסבת אותם כשנכנס המגדש לפעולה גם בהילוך שלישי, במהירות כמעט כפולה מהמותרת בדרך בין עירונית.
אני בהלם. אנחנו אוהבים לבכות על כמה מנותקות ומשעממות המכוניות בהן אנחנו נוהגים היום. המכונית של א. הוכיחה לי שהדברים האמורים נכונים גם לקרם של תעשיית הרכב הנוכחית. ויותר מששמחה והלהיבה אותי הנהיגה הזו, היא העציבה אותי והזכירה לי שעולם הרכב הולך למקום טוב יותר, נקי יותר, בטוח יותר - אבל גם משעמם יותר.
