אפריליה טואנו אפשר לטעות ולחשוב שבמדובר באופנוע. החזות שלו באמת עשויה לתרום לאשליה הזו. יש לו שני גלגלים וכידון. הוא נראה כמו אופנוע, הוא נשמע כמו אופנוע, אז הוא כנראה אופנוע. הוא לא. זאת אומרת הוא כן, אבל יש בו הרבה יותר מזה. בכדי להסביר את הסתירה הזו, אצטרך לנסות להסביר לך איך זה מרגיש וזה בערך כמו לשלוח הודעת טקסט שמתארת איך מרגיש צונאמי. אפשר להעביר את המסר, אבל שום דבר לא יכול לספר לך איך מרגיש גל עם עוצמה אינסופית שסוחף אותך לתוך הלא נודע.
על קו הזינוקכמו עוד יצרני דו-גלגלי, החיבור של אפריליה לעולם המרוצים הוא ישיר וברור. בעבר העמידה החברה רוכבים רבים על הפודיום (בימי השתי-פעימות העליזים של הגרנד-פרי) ובשנים האחרונות היא עושה חייל על מסלולי הסופרבייק. וכאן מתחיל הסיפור של הטואנו. יש המון נייקדים על הכביש, אופנועים עם עיצוב עירום וגישת "אל תתעסק איתי", אין הרבה אופנועים כאלו שנולדו מתוך אופנוע מסלול. זה אומר שיש כאן מנוע אדיר יכולת, זה אומר רכיבים סופר איכותיים, זה אומר שילדה שגם המדובב הטוב ביותר לא יוכל לכופף. המעטפת הקדמית נשארה במפעל ובמקומה ישנה מסיכת חזית (לוק חרקי שהוא לא בדיוק כוס הרדבול שלי) וכידון גבוה.
צילום: מערכת אוטו
הכידון דורש הסבר נוסף, אופנועי כביש חזקים, כאלו שמקיפים מסלולים במהירות דמיונית ומגיעים לרמת הגולן בזמן שלוקח לאדם ממוצע לצאת מהשכונה, מאלצים את הרוכב לשכיבה על מיכל הדלק ודורשים ממנו לשלוח ידיים אל קליפ-אונים נמוכים. זה מצוין כשאתה טס במהירות על-חלל, עוזר לך להצמיד ברכיים ומרפקים לאופנוע ולשמור את הראש מתחת לחופה הקדמית. אבל זה לא נוח. בלשון המעטה. התנוחה הזו גם מחייבת אותך להתכנס לתוך מנהרת ראייה צרה ועמוקה. כל שריר ותא מחויבים לטיסה הזו לפנים. זה נהדר, אבל אי אפשר לחיות בתוך תנוחת רכיבה כזו. בשביל חיי היום-יום אתה צריך תנוחה זקופה יותר. נוחה יותר. כזו שפותחת לך את האופקים ושדה הראייה, כזו שנותנת לך שליטה בסביבה, ולא רק בנקודה מרוחקת שמתקרבת אליך בכמה מאות קמ"שים.
זה בדיוק מה שהטואנו עושה. לוקח אותך לתנוחה כזו, על אופנוע שבבסיסו מיועד לטפל בעומסים שקיימים רק במסלול. ואני מרשה לעצמי לספר לך כבר עכשיו שזה מקום לא רע להיות בו, לא רע בכלל.
APRCעזוב רגע את ראשי התיבות האלו, נגיע אליהם עוד מעט - בוא נדבר על כוח. מנוע ה-V4 של הטואנו מייצר 167 כ"ס ב-11500 סל"ד על משקל כללי של 183 ק"ג. ותאמין או לא, הוא למעשה גרסה מוחלשת של אחיו שנמצא בסופרבייק של החברה. גם הגרסה "החלשה" הזו, מצליחה להזיז את החיה הצהובה-שחורה הזו בקצב, אהמ... משכנע. אבל הסיפור כאן הוא יותר מכוח ותאוצה. הוא סיפור של שליטה. יש המון אופנועים שיודעים לשלוח כמות כזו של כוח לגלגל האחורי, חלקם שוקלים פחות מהאפריליה. ישנם עוד אופנועים שמציבים אותך בתנוחה הנכונה כל כך של רגליים מכופפות וכידון רחב וגבוה. אין אופנועים שיודעים לעשות את כל אלו יחד. מנוע ומכלולים של סופרבייק ותנוחת רכיבה של סטריט-פייטר.
זה הופך את כל החוויה לקלה יותר ונשלטת יותר. הוסף לזה את איכות המכלולים ההיקפיים (קצת יותר עומס קפיץ מאחור בשבילי, תודה) ואת תחושת "החתיכה האחת" שהם מייצרים ואתה מקבל אופנוע שלא מפריע לך אלא מדרבן אותך. ולא משנה אם זה סתם לטוס חזק, מהר ונמוך ביציאה מהמקום, אם זה לנופף בגלגלים לכל כיוון וציר, או סתם לרכב חלק ויעיל. הוא לא מפריע לך לעשות כלום. להיפך. הוא מעודד אותך.
הטואנו מגיש לך את היכולות שלו בצורה כל כך ברורה ושימושית שאתה עלול לא לשים לב לאלימות שמסתתרת בתוכו. כניסה לפנייה עם האופנוע הזה היא צלילה מלאת רגש ותחושה לתוך מה שמרגיש (על כביש ציבורי) כמו אפשרות הטיה אינסופית. אין כאן פידבק מעורפל, אין כאן תחושת שאלה. יש דיווח ברור מהצמיג לגבי יכולתו. בדרך כלל הוא פשוט צוחק – היית יכול לדחוף יותר, הרבה יותר. תחושת הביטחון שנותנים המכלולים האלה בשילוב תנוחת השליטה הזו, דוחפים את נקודות הבלימה שלך, מעודדים אותך להתנסות בהחלקות יזומות לתוך ומחוץ לפנייה (רק חבל שחסרה קצת נשיכה בבלם הקדמי). תעשה מה שאתה רוצה. כל אופנוע מודרני עם אספירציות ספורטיביות יכול לספוג הרבה יותר ממה שיכול לדרוש ממנו רוכב ממוצע. הטואנו הוא לא יוצא דופן, מה שכן שונה בו, זה שהוא לא רק אומר לך שאתה יכול יותר, הוא גם עושה כל מה שהוא יכול בשביל שתוכל להיות שם.
צילום: מערכת אוטו אני יכול לספר לך עוד שעות על גבי שעות על היכולות המופלאות של הכלי הזה. על כמה קל לבצע איתו החלקות על האחורי לתוך פניות למשל. או על כמה טבעי ונעוץ הוא מרגיש בזויות הטיה קיצוניות. מצבים שעל אופנועים אחרים גורמים לך לחשוב איזו מחלקה אורטופדית טובה יותר, עוברים תחת גלגליו של הטואנו כאילו באמת קוראים לך מקס ביאג'י. ואני יכול לספר לך שאחרי עשרים שנות רכיבה מצאתי את תצורת המנוע המושלמת, V4. כוח של ארבעה צילנדרים, אופי של וי-טווין, עוצמתי ואפקטיבי בכל זמן וסל"ד (ועוד לא נגעתי בצליל). אני גם יכול להתלונן על זווית הצידוד המגוחכת של המזלג (דורשת הסתגלות) או על קורות השלדה שאוגרות בתוכן חום ברמה לא הגיונית. אבל זה לא הסיפור כאן.
האפריליה טואנו הוא חתיכת Asphalt Mulesting System, דהיינו "מערכת לבעילת אספלט" או בקיצור AMS. מכונה שקל להתחבר אליה ולבצע איתה. העניין שלו הוא אחר. ברור לי לגמרי שאפריליה בנו אותו בתור מערכת לריסון חולי נפש.
התוכנית שלהם ברורה. קודם כל לפתות רוכבי קצה לרכוב עליו, נסמכים על היכולות המופלאות שלו. אחרי ההתמכרות והרכישה, מתחילת תוכנית הגמילה של אפריליה.
הם קוראים לזה APRC (אמרתי לך שנגיע לזה עוד מעט) שאלו ראשי תיבות של Aprilia Peformance Ride Control. זה שם כולל לקבוצת מערכות (בקרת משיכה, מערכת למניעת הרמת גלגל קדמי, מערכת להעברת הילוכים מהירה, בקרת זינוק) שקהל היעד הטבעי של הטואנו יפתור בבוז. הרי מי שיקנה את האופנוע הזה נהנה מכל מה שהמערכות הללו אמורות למנוע.
צילום: מערכת אוטו וזה בסדר להתנגד. כמו כל התמכרות מספיקה רק חשיפה אחת. פעם אחת בה תפעיל את בקרת הזינוק. תעמוד על הקו, תעלה את המנוע אל מרכז עקומת הכוח ותשחרר את המצמד. האופנוע, לא חשוב על איזה סוג אספלט, ישגר את עצמו קדימה, מעביר אל הגלגל האחורי את המקסימום מבלי שזה יאבד אחיזה ומבלי שהקדמי יתרומם. העברה לשני תתבצע בלי להרפות מהמצערת ובלי להשתמש במצמד. פשוט העבר הילוך וזה ממשיך. התאוצה, פסיכוטית מצד אחד אבל דורשת אפס יכולת מצד הרוכב, ופשוט ממכרת.
או לחילופין בסיטואציה אחרת – דרייב חזק ביציאה מפנייה, מאפשרת לך בקרת המשיכה לפתוח מלוא הידית גז והבקרה שומרת את האחורי דוחף ולא מטייל. תוכל גם לכייל אותה באופן כזה שהזנב יוכל לזוז במידה, כשמערכת מתערבת רק במצבים קיצוניים. פעולת כל המערכות הללו יעילה כל-כך, עד שאתה מוצא את עצמך משאיר אותן פועלות רוב הזמן. לומד אותן, עובד בתוך המסגרת שלהן ומייצר קצב מהיר מאוד. לדברים טובים מתרגלים מהר ואני מוצא את עצמי ממיר הרמות גלגל בתאוצות אינטרגלקטיות, החלקות כוח, ביציאות יעילות לתוך הישורת. המערכות האלה הופכות גם את החוליגן הלא מהוקצע הגדול ביותר, לרוכב מהיר, חלק ויעיל. וככה, בלי שתשים לב, הופך אותך הטואנו לחוליגן במיל'. כזה שעוד זוכר איך, אבל אין לו כוח לנתק עכשיו את הבקרות. "הייתי מרים כאן" אתה אומר לעצמך, "אבל אין לי כוח להתעסק עם הכפתורים האלו עכשיו, עזוב..."
צילום: מערכת אוטו אפשר להתווכח עד אין סוף על הצדקת קיומן של מערכות כאלו על אופנוע כזה. אבל השורה התחתונה ברורה. כברזל, האופנוע הזה הוא שותף יוצא דופן לכל גחמה דו-גלגלית הידועה לאדם (הרוכב). כחבילת אלקטרוניקה הוא טוב כל-כך עד שאותו רוכב מוצא עצמו רוכב עם מערכת ההגנה הזו צמודה אליו שומרת עליו ואפילו – עד כמה שזה עשוי להישמע מוזר, הופכת אותו למהיר יותר.
הקביעה אם מדובר במגמה חיובית, מיותרת. לשם העולם רוכב ודינו של כל אופנוע להיות מצויד במערכות אלו. תהליך זהה לזה שעבר על העולם הארבע-גלגלי. אנחנו יכולים לאהוב את זה או לשנוא את זה. בכל מקרה אנחנו צריכים להגיד תודה שאנחנו יכולים, עדיין, לנתק את זה.
