קרייזלר 300
המכה האדירה ששיגר המצב הכלכלי בארצות הברית לעבר יצרניות הרכב האמריקניות, הציל בדיעבד את חייהן. הוא הכריח אותן להתעורר, להתייעל ולשפר את מוצריהן. במהלך הזעזוע הזה, רכשה
פיאט את קרייזלר על מותגיה השונים – צעד שהרים לא מעט גבות ברחבי העולם. אבל קברניטי
פיאט זיהו שקרייזלר של אחרי המפולת היא אולי חברה קטנה יותר, אבל רווחית. שיתוף הפעולה הזה ילביש מכוניות אירופאיות בתלבושת אמריקנית (
דודג' דארט) ולהפך (בדמות צרור שלם של מכוניות אמריקניות עם סמלי לנצ'יה על עכוזן). אחד מדגמי ה"קרנצ'יה" החדשים היא למעשה
קרייזלר 300 שתשווק ברוב אירופה כלנצ'יה תמה. כך שלפנינו לא רק מבחן לקרייזלר מצודדת, אלה גם רמז לפני הדברים שעתידים לבוא עבור היצרנית האיטלקית.
עמידהאני משתייך לאלו שאהבו את מראה ה-300 הקודמת. גם החדשה היא לטעמי מכונית נאה וכוחנית, פוסעת במחוזות אמריקניים של גודל ונוכחות מבלי להראות גמלונית או מיושנת. השינויים שבוצעו, בעיקר ביחידות התאורה ובגריל, נטלו מעט מאפקט ההגעה הברוטאלי של הקודמת, ועתה המסר נעים יותר גם אם ייחודי פחות. מעבר לזה זו עדיין מכונית גדולה ומרשימה מאוד (בסיס הגלגלים לא שונה אך היא ארוכה ורחבה במעט מהדגם המקורי). כמה גדולה? מימד האורך, 504 ס"מ, מציב אותה בקרבת מכוניות כמו
ב.מ.וו סדרה 7 (שאורכה 507 ס"מ) ו
מרצדס S קלאס (509 ס"מ).
צילום: תומר פדר ואם במרצדס עסקינן, צריך אולי להזכיר ה-300 המקורית התבססה על ערב רב של רכיבים ממרצדס. בקרייזלר מספרים שכיול המתלים שונה, משקלו ומהלכו של ההגה תוגבר וקוצר, אבל את עיקר תשומת הלב מושך השינוי במערכת ההנעה. למנוע ה-V6 עדיין 60 מעלות אך הנפח שונה, 3,604 סמ"ק. יש כאן מערכת תזמון שסתומים משתנה והספק מכובד למדי של 282 כ"ס ב-6,350 סל"ד (גם המומנט מושג בסל"ד גבוה יחסית – 36 קג"מ ב-4,800 סל"ד). אלו עוברים לגלגלים האחוריים (הנעה כפולה מוצעת בחו"ל) דרך תיבה חדשה לחלוטין עבור היצרנית האמריקנית – ZF עם 8 הילוכים, מצב ספורט ואפשרות תפעול מההגה. מעבר לשיפור צריכת הדלק בכ-20%, לטענת
קרייזלר, ולמרות משקל של 1,962 ק"ג (לגרסה המאובזרת), התיבה תורמת גם לנתון תאוצה מעורר ל-100 קמ"ש (7.7 שניות).
למבחן התייצבה גרסת הלקצ'רי המאובזרת בכבדות. יש כאלו שיאהבו את 7 כריות האוויר וכאלה שיתרשמו ממסך המגע הענק (8.4 אינץ') או מגג השמש הכפול. אלוהים יודע כמה ברכתי את מושבי העור המאווררים בצהרי היום בערבה הישראלית. אבל אותי קנו לגמרי מחזיקי הכוסות המקררים/מחממים (אין קשר למזגן). אמריקה. מחיר הגרסה המאובזרת עומד על 330,000 שקלים, ומי שיוותר על ה"לקצ'רי" (חישוקי 20 אינץ', מצב ספורט בתיבה ומשוטי תפעול מההגה, תשעה רמקולים במקום שישה – של אלפיין) יחסוך 30,000 שקלים.
עם כל הכבוד ל-389 המילים שקראתם עד לכאן, הפרט החשוב ביותר במכונית הזו חסר. עד עכשיו. את קפיצת הדרך המשמעותית והבולטת ביותר מבצעת המכונית הזו בכל הקשור לתא הנוסעים שלה. ערימות הפלסטיק החלול שהרכיבו את המכונית המקורית נעלמו כלא היו ובמקומם התייצבו עץ ועור. את תא הנוסעים ממלאים כעת תפרים כפולים המדיפים ניחוחות של יוקרה. העיצוב עצמו – עם לוח שעונים שמתבסס על ארבעה מחוונים עיקריים (עם צג מידע דיגיטאלי ביניהם) נעים מאוד, התאמת הגוונים מצוינת ותורמת לתחושת הפרימיום.
צילום: תומר פדר זוהי מכונית אמריקנית אבל במובן הטוב של המילה. המרווח מצוין, יכולת הכוונון מלאה (כולל דוושות). המושב גדול, רך ונוח גם אם חסר תמיכה צידית. פטור בלא תלונה אין – אנשים גבוהים ילטפו את התקרה עם הראש ("בזכות" גג השמש), יש עדיין מספר פינות בהן ההתאמה של החלקים הרגישה לא הדוקה ומוצקה מספיק, וכמה מתגים לא עומדים בתקן הנוכחי. גם הנדסת האנוש רושמת וי, אך דורשת הסתגלות. לי לקח כמה שעות להבין מה עושים כפתורים המוסתרים בצידו האחורי של ההגה (שולטים במערכת השמע), ופרק זמן דומה נדרש לי בכדי להבין שכפתורי החימום/קירור בין המושבים מיועדים למחזיקי הכוסות ולא לכיסאות עצמם (עליהם שולטים ממסך המגע). גם המוט הבודד שמפעיל את המאותתים ואת מערך ניקוי השמשות יחדיו, לא בדיוק אינטואיטיבי. מוט ההילוכים החדש (דור חדש – זז מעט, עושה הרבה), דרש אף הוא פרק הסתגלות. אבל בשורה התחתונה זהו מקום נעים מאוד לשהות בו.
נסיעהכשיוצאים לדרך מרגישים את מימדי הענק – קשה לדעת איפה נגמרת המכונית הזו, וחיישני החנייה שסביב עוזרים מאוד. ומימדי הענק תורמים גם – ככל הנראה – לנוחות הנסיעה. רוב הזמן מייצרת ה-300 רייד נעים ושקט מאוד. היא רכה, אך לא מתנדנדת ורוכנת. על שברים קצרים וגבוהים ועל "קורדרוי" עירוני מצוי מורגשות רעידות שעוברות אל התא – ככל הנראה נרשם הדבר לחובת גלגלי הענק. על כביש גבה גלי תורגש כבר תנועת גוף פחות מרוסנת, אולם על כביש איכותי תמשיך הנסיעה להיות נוחה מאוד, ושקטה ומבודדת בצורה יוצאת דופן.
צילום: תומר פדר מרכב הקרייזלר הזו עושה עבודה מוצלחת מאוד בהרחקת הרעשים במהירויות בין עירוניות. המנוע, לדוגמא, סובב בכ-1,350 סל"ד נמוכים ושקטים. אופן פעולתו עגול ונעים למדי, הוא מתחזק משמעותית מעל ל-4,000 סל"ד וצלילו הופך נוכח יותר ובשרני, מגמה זו ממשיכה עד למנתק ב-6,500 סל"ד ולאורך כל הדרך הוא שומר על פעולה נעימה ורכה. מעך את הדוושה ויחידת ההנעה מהססת מעט ואז מושכת בחוזקה ואחידות – נתון התאוצה הרשמי נראה קרוב למציאות והגיוני למדי. בתאוצות ביניים הסיפור דומה – היסוס קל (התיבה מורידה חופן הילוכים) וברגע החיבור תאוצה חזקה ויעילה. אנחנו כבר מכירים את החסרונות הללו של תיבות מרובות הילוכים, ומעבר לזה פעולתה של זו חלקה מאוד. לא חובטת בשום מצב לחיוב, ולא מהירה מספיק במצב ספורט לשלילה. עוד אציין כי במצב S השליטה הידנית – מלאה. ה-300 מצהירה על מהירות מרבית של 240 קמ"ש, נתון אותו היא מאוששת בקלות – בהילוך חמישי (מתוך שמונה...).
מכתש רמון. הקרייזלר הגדולה מתחילה להתפתל במורד מעלה העצמאות. המון שאלות רצות לי בראש כרגע ואין לי ספק שעוד מספר הפניות הגה ייענו חלק מהן. הגה העור – שהיה כבד למדי בתוך העיר – הופך להיות מעט קל יותר בתנועה. הוא מדויק ומהיר (פחות מ-3 סיבובים מנעילה לנעילה) וכל עוד הכביש סלול כהלכה תפקודו טוב למרות חוסר אחידות בתגבור בסמוך למרכז. על כביש כמתואר ה-300 אוחזת, מציגה זווית גלגול, אך שולטת היטב במרכב. ככל שיעלה הקצב יתבטאו המשקל והגודל בקושי לגרום לה לפנות, ויתגלעו ויכוחים בין האף הכבד ולזנב חסר הריסון. על כביש מפותל וגלי תצטרף תנודת הגוף במצבי קיצון אל החופש במרכז ההגה ותהפוך את השמירה על קצב גבוה ללא נעימה.
צילום: תומר פדר בפניות חלקות ניתן להתנחם בבקרת אחיזה המתנתקת במלואה ובזנב איטי ופרוגרסיבי השש למשחקים. ה-300 בהחלט מציבה רף חדש מבחינת היצרנית בכל הקשור ליכולת הכביש שלה, והיא תהיה שותפה מצוינת לנסיעה ארוכה, מהירה ונינוחה, אבל היא רגישה לפני הכביש. אם תבחר להלחיץ אותה – היא תלחיץ אותך בחזרה. עוד בכביש המפותל – הבלמים הציגו יכולת מרשימה בעצירת הטונאז', אך לאחר שימוש ארוך ואגרסיבי נרשמה ירידה ביכולת. מנוע גדול וגוף גדול יגרמו לך בדרך כלל לזוע בחוסר נוחות ליד משאבת הדלק. אבל ההשקעה בתיבה מרובת הילוכים מחזירה את עצמה, עם צריכה ממוצעת של 8.6 קילומטרים ממוזגים ומהירים מאוד לליטר.
חזרהבסוף 1,000 ק"מ של מבחן וצילומים ישבנו לסכם. סיכום חיובי, סיכום אופטימי. ה-300 היא הכי הרבה מכונית תמורת 300,000 שקל בשוק הישראלי. היא עולה על מתחרותיה (הקטנות יותר) מבית. היא מציעה יתרונות (ביצועים, אבזור וגודל) מול הסדאן האירופאיות המקבילות אליה במחיר.
הכרנו בעבר מכוניות אמריקניות עם פלוס ענק בסעיף התמורה, אך תמיד הצטרפו לאלו כשלים מהותיים בתחום הניהוג והפנים. זה לא המצב כאן. לצד סעיף התמורה מופיעים עכשיו מושגים כמו ניחוח יוקרתי וכיסוי מרחקים נעים ונינוח. ועוד לא אמרנו מילה על העיצוב.
וזה הסיפור כולו – כי בזמן שהמחיר נותר אטרקטיבי, הפער הטכנולוגי והאיכותי בינה לבין המובילות בעולם – הצטמצם באופן מהותי. 
