פרארי 250 GTOפרארי קלאסיות מככבות תדיר בראש רשימת מכוניות האספנות היקרות ביותר; לא מזמן סיפרנו לכם על המכוניות היקרות ביותר להחליף ידיים ב-2011, ודי להזכיר ש-4 מתוך 10 המובילות ברשימה נושאות את לוגו הסוס הצוהל, כאשר היקרה ביותר, פרארי 250 Testa Rossa Prototype, עברה ידיים בתמורה לכמעט 16.5 מיליון דולר. אם הסכום הזה נשמע לכם מופרע, הרי שהוא יכול להיחשב כ'מבצע סוף עונה' ביחס לסכום האסטרונומי בו עברה ידיים פרארי אחרת, גם 250 אך בתצורת GTO: לא פחות מ-31.7 מיליון דולר. סכום המהווה שיא מבין כל הקלאסיקות שנמכרו, עליהן ידוע באופן רשמי.

יש לציין שמכוניות קלאסיות מהליגה העליונה נחשבות כהשקעות פיננסיות לכל דבר, והמסחר בהן מתבצע על פי רוב בין סוחרים, משקיעים ואספנים קבועים פחות או יותר. לא מדובר רק בחובבי רכב שמיד לאחר סגירת העסקה יצאו למחול של חריקות צמיגים עם הפרארי הנדירה שלהם, למשל. יש כמה בתי מסחר, בעיקר באירופה, קנדה וארה"ב, המתמחים בקלאסיקות יקרות ונדירות (כמיליון דולר וצפונה) והמכירה נעשית לרוב פומבית. מדובר בהשקעה לכל דבר ועניין, עם כוונות לרווח. אגב, לא מעט עסקאות מתבצעות הרחק מאור הזרקורים, שם לא פעם עוברים ידיים סכומים מטורפים לחלוטין, מבלי שהציבור ייוודע לכך.

בין השנים 1962 ל-1964 ייצרה פרארי 39 גרסאות GTO של דגם ה-250 שלה. מדובר היה במכונית מרוץ שיועדה לקטגוריה Group 3 GT של ה-FIA ושהוצעה גם ללקוחות פרטיים. אמנם, על הלקוח היה להשכיב 18,000 דולרים אסטרונומיים בשעתו עבור הזכות לשבת במכונה הספרטנית, אך לא היה די בכך; אנזו פרארי בכבודו ובעצמו אישר כל עסקת מכירה, כאשר לקוחות אמריקאים נדרשו לעבור גם את אישורו של לואיג'י צ'ינטי – יבואן פרארי בצפון אמריקה. המכונית האמורה היתה עד לאחרונה בבעלות איל הנדל"ן הבריטי ג'ון האנט והיא נמכרה לרוכש אנונימי. היא יוצרה בספטמבר 1963 והייתה האחרונה בסדרה המצומצמת שנשאה מרכב מקורי, כפי שהדגם הראשון בסדרה עוצב. דגמים מאוחרים יותר כבר כללו שינויי עיצוב פה ושם, בהתאם לדרישות הלקוחות. את המרוץ הראשון שלה סיימה במקום השני, אחרי 250 GTO נוספת, במסגרת אליפות צרפת. המכונית השתתפה בעוד אי-אלו מרוצים עד שנשלחה לשיפוץ כללי אצל פרארי, לאחר שבחצותה, ממוקמת רביעית, את קו הסיום של מרוץ הלה-מאן של 1964, מנועה התפוצץ ושבק חיים. בעלי הרכב היה אז מועדון ה-ACO שארגן בין היתר את מרוצי הלה-מאן.
צילום: מנהל

פייר ברדינו, אספן פרארי צרפתי, רכש את המכונית ב-1967 ומיד החזירה למצבה המקורי תוך שיפוץ מעמיק ויקר אצל פרארי – המצב בו הייתה המכונית עת נמכרה לראשונה. המכונית הייתה בבעלותו 30 שנה ונמכרה בסכום לא ידוע לסוחר פרארי קלאסיות בריטי בשם ג'והן קולינס. קולינס כבר החל לשחק בליגה העליונה והמכונית החלה לקבל תשומת לב מצד אספנים שונים עת נמכרה ב-1996 בעבור כ-5.5 מיליון דולר. הקונה המאושר – ומיד יובהר עד כמה – היה לי קון הי מקוריאה, יו"ר קונצרן סמסונג. 11 שנים היתה היצירה בחזקת הטייקון הקוריאני עד שמכר אותה ב-2007 במסגרת מכירה פומבית בעבור כמעט 25 מיליון דולר. הפרארי שוב חזרה לאנגליה, לידי יזם הנדל"ן וויליאם איינסקוק. כשנה מאוחר יותר רכש את הפרארי הנדירה ג'ון האנט מיודענו, שכאמור מכר אותה זה עתה – בעסקה פרטית, לקונה אנונימי בסכום הכמעט מופרך של 31.7 מיליון דולר.

מומחים בתחום הקלאסיות בעולם תוהים עתה עד לאן עוד ניתן להגיע, מאחר וברור לכל שהרוכש לא קנה את הרכב כמתנה לכבוד הוצאת רישיון הנהיגה של בתו או בנו. הפרארי הזו לא תיעלם ולבטח תצוץ במכירה פומבית כזו או אחרת ...מן הסתם בעבור מחיר מטורף עוד יותר.