בראף סופריור SS100לפני כשבוע כססו חובבי קלאסיות ואופנועים רבים ברחבי העולם ציפורניים בציפייה דרוכה; האם ישבר השיא העולמי במכירה פומבית לאופנוע? רק לפני כשנה ירד הפטיש על המספר 286,000 (בליש"ט...) ושיא עולמי נקבע. בראף סופריור (Brough Superior) מ-1928 קבע שיא עת החליף ידיים תמורת סכום עתק זה ובכך הציב סטנדרט חדש.

'בראף' מי?
למי שלא בקי בתולדות האופנועים בעולם נספר בקצרה שג'ורג' בראף הבריטי ייצר אופנועים ומכוניות בין השנים 1919 ל-1940, כאשר כבר דגמי האופנועים הראשונים זכו לתואר "הרולס רויס של האופנועים". מדובר היה בטופ שבטופ אותו ניתן היה להשיג בשעתו על 2 גלגלים, כלים שיוצרו על-פי הסטנדרטים הגבוהים ביותר שהיו ידועים באותה העת בתעשיית הרכב והמטוסים. ידוענים רבים באותה העת נהגו להראות עצמם על גב אופנוע העל של התקופה, מן הסתם גם להשתמש בהם כראוי. אחד הידועים שבהם היה לורנס איש ערב – שהחזיק בשבעה – שבסופו של דבר גם מצא את מותו על אחד מהם.
סיפורו של מותג העל בראף סופריור. בין המתלהבים תמצאו גם את ג'יי לנו המחזיק ב-SS100 משלו
כיום, במבט לאחור, אכן ניתן להשוות את שיטות הייצור, ההרכבה והבדיקות שעברו אופנועי הבראף סופריור לסטנדרט שהיה מקובל אצל יצרניות עילית כמו רולס-רויס. מדובר באופנועי-על לאותה העת, כאמור, והדגם המצולם – SS100 – היה מסוגל למהירות מרבית של למעלה מ-160 קמ"ש! דגמי האופנועים של בראף סופריור הוצעו כדגם בסיס אך כל אופנוע שונה מחברו בשל ההתאמה האישית ללקוח. לאחר שאופנוע הורכב בשלמותו, לבדיקת כל מכלול ומרכיב, הוא פורק לחלוטין, וכל חלק נצבע, לוטש או הותאם על פי דרישות הלקוח. לאחר מכן האופנוע הורכב בשנית ועבר רכיבת מבחן מקיפה שכללה נסיעה במהירות המרבית המובטחת ואישור בחתימתו של ג'ורג' בראף המאשר שהאופנוע תקין וראוי להימסר ללקוח. זה האחרון שילם בשעתו לעובדיו בין 130 ל-180 ליש"ט לחודש, כאשר השכר החודשי הממוצע בבריטניה באותה העת נע סביב ה-12-15 ליש"ט. היה זה בהחלט כלי רכב לעשירים.

מובי דיק
הדגם המדובר שנמכר במכירת פומבית של בונהאם בסטפורדשייר באנגליה הנו SS100 שכונה 'מובי דיק'. הוא יוצר ב-1928 והוא זכה לכינוי ב-1931 על-ידי דניס מאי, כתב במגזין האופנועים Motor Cycling magazine, שהשיג על גב האופנוע הספציפי הזה מהירות מדהימה לאותה העת של 106 מייל לשעה (כמעט 170 קמ"ש). נזכיר עוד שבאותם הימים מהירות כזו היתה נדירה גם בקרב מכוניות ספורט, לבטח לא משהו מקובל באופנוע. לבעליו של האופנוע ביצועים אלו לא הספיקו. הוא הזמין מיצרני המנוע – ג'יי. איי. פרסטוויץ', שסיפק את המנועים לבראף – טיפול מקיף שכלל הגדלת הנפח, החלפת השסתומים בקלים יותר, הרחבת פתחי יניקה ופליטה והתקנת מאייד כפול גדול יותר. כתוצאה ייצר האופנוע ב-1932 לא פחות מ-65 כ"ס שהספיקו למהירות מרבית של 184 קמ"ש. מספרים דמיוניים לתקופה.

למרות ש'מובי דיק' במצב מושלם עם תיעוד מלא לגבי כל הטיפולים והשיפורים, האופנוע לא עמד בציפיות הסמויות ולא קבע שיא עולמי חדש; הוא החליף ידיים בתמורה ל-210,500 ליש"ט "בלבד" – הסכום השני בגובהו ששולם עבור אופנוע במכירה פומבית. מסתבר שלפעמים כל המוסיף גורע, ושפע השינויים שבוצעו באופנוע – גם אם באופן מושלם ואיכותי ביותר – פוגעים בסופו של דבר באוטנטיות וכפועל יוצא במחיר. עדיין, בעליו החדשים של האופנוע יוכל לשייט להנאתו ב-150 קמ"ש וצפונה. טוב, אולי לא ממש להנאתו – אבל לבטח להפתעת שכניו לכביש.

אגב, ארבעת האופנועים האחרונים שהחזיקו בתואר היקר ביותר היו כולם – ניחשתם נכון – בראף סופריור. שמועות גורסות גם שאב הטיפוס הראשון של היצרן החליף ידיים בדיסקרטיות בעבור לפחות חצי מיליון ליש"ט – הרבה מעבר לשיא הרשמי שהושג במכירה הפומבית לפני כשנה. חשוב גם לציין שלא מעט אופנועים – בעיקר של מפורסמים – החליפו ידיים בעבור סכומים גבוהים מאוד, אך באופן דיסקרטי וללא חשיפה פומבית.
אז לדידכם, אם תמצאו במקרה איזה בראף סופריור ישן במחסן של סבתא או בבויידם של הדוד – תשמרו עליו טוב. שלא תגידו לאחר מכן שלא ידעתם במה מדובר...