רנו קליאו ספורט 200 הקליאו ספורט שייכת לדור הולך ונעלם, כזה שמוצע רק עם תיבה ידנית. היא גם נשארת נאמנה למנוע אטמוספרי תאב סל"ד. השאלה היא האם ה"טעם של פעם" יעלה בנו רגשות של נוסטלגיה או פשוט ירגיש מיושן?
הקליאו ספורט, בדומה לכל גרסאות הקליאו, עברה מתיחת פנים קלה. אלא שההבדלים לא (רק) קוסמטיים: ראשי הצילינדרים חדשים, יש תזמון משתנה-רציף לשסתומי היניקה ומיפוי מנוע חדש, אשר כולם יחד הביאו לשיפור בזמינות המומנט בסל"ד נמוך ב-20%. שיא המומנט, 21.9 קג"מ, מושג עכשיו 150 סל"ד מוקדם יותר, ושיא ההספק, שעלה מ-197 כ"ס ל-203, מושג גם הוא 150 סיבובים נמוך יותר, ב-7,100 סל"ד. שלושת ההילוכים הראשונים קוצרו כדי לשפר את התגובה במהירות נמוכה (בכבישים מפותלים מאוד), ההיגוי עודכן, ואם זה ממש קריטי לכם – השינוי בפגושים האריך אותה ב-2.6 ס"מ.
מבחוץ ניתן להבחין מיד בחזית שונה, אך עם מרכב שחור חלק מהאפקט הולך לאיבוד (ולא בטוחים שזה רע), משום שאחד ההבדלים הוא שחלק מהפגוש הקדמי תמיד שחור-מבריק, בלי קשר לצבע הרכב. חישוקי הגלגלים נראים כמו משהו שקונים בחנות האביזרים המקומית (למרות שהם מקוריים), ובפגוש האחורי שוכנים מסיט רוח מגודל ופתחי מפלט בוהקים. בקיצור, עיצוב נאה אך לא מוחצן. והמחיר? 178 אלף שקלים – לא ממש זול – ואין גרסאות או תוספות.
צילום: תומר פדר
ליסינג-ספורט
הכניסה לתא הנוסעים נוחה הודות לדלתות המגודלות, אבל חבל שהוא נשאר אפרורי ומאכזב, במיוחד אם נזכרים בתג המחיר. למעט צמד המושבים הנאים בצבעי שחור-לבן וההגה הנאה, התחושה פה דלה: רשימת החוסרים ארוכה וכוללת בקרת אקלים, פנסי קסנון וגג שמש. לא היינו מתנגדים גם לקצת צבע או נגיעות "קרבון", רק בשביל להזכיר לנו שאנחנו בקליאו ספורט, ולא ב-1.6 ליטר האוטומטית. ההגה עדיין לא מתכוונן למרחק, אבל אפשר למצוא תנוחת נהיגה טובה (אם כי מעט גבוהה). המושבים מצוינים, תומכים ונוחים. מד הסל"ד, על פי המקובל עכשיו ברנו, מחליף אדום בצהוב זועק. ותלונה קטנטנה אחרונה: ידית הדלת פוגעת בברך שמאל של חלק מהנהגים בנהיגה מאומצת.
אבל לא באנו לפה בשביל המותרות. מה שבאמת מעניין הוא מנוע ה-2.0 ליטר האטמוספרי, שמספק 203 כ"ס ו-21.9 קג"מ ומשודך לתיבת שישה הילוכים ידנית. ביצועים? 6.9 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש (כמו לפני מתיחת הפנים) ומהירות מרבית של 225 קמ"ש, 10 קמ"ש יותר. רנו טוענים לשיפור בתגובת הדוושה בסל"ד נמוך, ואכן השינוי מורגש מיד עם תחילת הנסיעה. לפני העדכון, כדי להרגיש שהמילה "ספורט" מקושרת לשם המכונית, הייתם צריכים לפלוש לשליש העליון של מד הסל"ד. עכשיו מקבלים כוח זמין כבר מסל"ד נמוך ועד למנתק. ממנו תוכלו להימנע בסיוע צפצוף שמודיע כי הגיע הזמן להעביר הילוך. יעיל.
העברת הילוכים מהירה שומרת על המומנטום בהאצה, והקליאו ממשיכה לדחוף קדימה ולהרחיב את החיוך של הנהג. המנוע עדיין רועש יתר על המידה בסל"ד גבוה, אם כי הרעש נעים מבעבר. גם בשיוט מעל 100 קמ"ש הוא נוכח מדי, חלקית בגלל ביחס העברה קצר יחסית בשישי. עדיין אין כאן את זמינות הכוח המענגת של מנועי טורבו, אבל יש תגובת דוושה מיידית וסיפוק משימוש בתיבת ההילוכים המדויקת. תצרוכת הדלק יותר מסבירה, עם 8 ק"מ לליטר בימי הנהיגה התובעניים.
צילום: תומר פדר
מתנהגת
ומה לגבי התנהגות? וגם כאן הקליאו ממשיכה להרשים: הבלמים מעולים עם עוצמה ותחושה טובים (רק צריך להתרגל לעצבנות בנשיכה הראשונית). ההגה טוב יותר ממה שזכרנו, המשקל שלו נכון וערוץ התקשורת לגלגלים פתוח מבעבר, בזכות שינויים קלים במתלה הקדמי. המתלים מרוסנים, שולטים היטב במסה ומדביקים את הגלגלים לכביש. התוצאה היא תחושה בטוחה ונטועה, אם כי מעט פחות ששה למשחקי זנב מבעבר. זה לא שאי אפשר לשחק, ובקרת היציבות (המתנתקת) עדיין עדינה, אך הקליאו פשוט פחות עצבנית. בקיצור, הקליאו היא פשוט כיף גדול.
והנוחות? זו טובה מבעבר, אך עדיין מדובר ברכב נוקשה, שמעביר לנוסעים את דעתו על הכבישים המקומיים בכל מהירות. למרות זאת, היתה הסכמה רחבה במערכת כי לאור יעוד הרכב והיכולת הדינמית הגבוהה, הנוחות בהחלט נסבלת, ואף היו לא מעט מתנדבים לביצוע מבחן ארוך טווח בנושא...
בחניה
אם אתם רוצים מכונית מהנה לנהיגה, ותא נוסעים נאה או נוחות נמצאים מתחת בסדר העדיפויות,
הגעתם למקום הנכון. הקליאו ספורט היא מכונית ההנעה הקדמית מהטובות ביותר בישראל. פשוט כיף לנהוג בה, ועכשיו היא עוד טובה יותר מבעבר: הכוח זמין יותר, ההתנהגות בשלה יותר, ואנחנו היינו ממשיכים לנהוג בה עוד ועוד אם לא היינו צריכים להחזיר אותה לסוכנות. הוסיפו למשוואה שימושיות סבירה עם מושב אחורי מרווח יחסית, תא מטען בנפח מספק ואפילו אפשרות לבטל את כרית האוויר בשביל להסיע את הילד לגן, ותקבלו את הקטנה החמה המועדפת עלינו.
