אודי מס' 9, בדרך לנצחון מס' 9 של אודיזקני לה-מאן מתקשים להזכר במירוץ 24 שעות כה דרמטי. מה שהחל בדומיננטיות מוחלטת של מכוניות ה-908 האימתניות של פיג'ו הסתיים במפלה רבתי ליצרן הצרפתי, דווקא במירוץ החשוב ביותר בעולם הספורט המוטורי. בזינוק הכל נראה וורוד, כאשר כל 4 מכוניות פיג'ו – שלוש ה-908 דיזל הרשמיות ואחת של קבוצת Oreca החצי-רשמית – נטלו את המקומות הראשונים על הגריד, אחרי תצוגה משכנעת וחד-משמעית. שלושת מכוניות האודי R15 הרשמיות, אחת של קבוצת אודי צפון-אמריקה ושתיים של קבוצת Joest האירופיות, הסתפקו במקומות הבאים – כשהמהירה ביניהן מרוחקת יותר משתי שניות מזמנה של הפיג'ו המובילה. ההבדלים בין המכוניות ניכרו בעיקר בישורת מולזאן הארוווווווכה, שם פשוט יכלו ה-908 להעלם ל-R15 ללא מאמץ.
עם הזינוק התפתח המירוץ לפי התסריט הצפוי, כאשר שלוש הפיג'ו הרשמיות נוטלות את ההובלה. בתום השעה הראשונה כבר היה פער של כמעט דקה שלמה בין הפיג'ו מס' 2 שהיתה במקום השלישי באותו שלב, לבין האודי הראשונה שדלקה בעקבותיה, מס' 7, במקום הרביעי. בתום שעתיים כבר היו כל 4 ה-908 במקומות הראשונים, כאשר לפניהם שלושת האודי – ורק אז מכוניות הבנזין הראשונות (וכבר נשמעים קולות, אגב, המציעים להגדיר קטגוריה נפרדת למכוניות הדיזל).
אבל בשעה השלישית החלו להופיע הבקיעים הראשונים. אחת משלוש הפיג'ו הרשמיות נאלצה לפרוש, עקב תקלה בתושבת המיתלה הקדמי. פיג'ו עדיין החזיקה בשלושת המקומות הראשונים בשלב זה, והמשיכה לעשות זאת עד השעה השמינית – אבל היה זה תורה של הפיג'ו המובילה, מס' 1, לסבול מתקלות טכניות. הצוות איבד דקות יקרות בהחלפת אלטרנטור ומתנע וירד למקום ה-7. עד שהמירוץ הגיע למחצית הדרך, בשעה ה-12, כבר איבדה גם הפיג'ו החצי-רשמית של אורקה זמן עקב תקלה בתמסורת וירדה למקום השישי, בעוד הפיג'ו מס' 1 מטפסת למקום הרביעי. ואז, אחרי לילה ארוך ומפרך, שתי דקות אחרי השעה 7 בבוקר, קצת יותר מ-16 שעות למירוץ, נראתה הפיג'ו המובילה במירוץ, מס' 2, מאטה בצד המסלול כשלהבות אש בוקעות מצדה הימני. המירוץ עבור הצוות הסתיים עם כשל טרמינלי במגדש הטורבו – וההובלה עברה, לראשונה במירוץ, לאודי שהחזיקו בשלב זה במקומות 1 ו-2. אבל הפיג'ו מס'1 היוותה עדיין נוכחות מאיימת ומהירה רק הקפה אחת מאחור, ואיש בקבוצת המפעל הצרפפתית לא היה מוכן להרים ידיים. אנתוני דייוידסון, נהג הפורמולה 1 לשעבר (אחד מרבים במירוץ), קבע זמני הקפה מסחררים במרדף אחר צמד האודי המובילות, כאשר ה-908 השניה של קבוצת אורקה נמצאת במקום החמישי אחרי האודי השלישית. דייוידסון האגרסיבי אף זכה לביקורת חריפה כאשר עקף באופן אגרסיבי במיוחד את הקורבט מס' 64 שהובילה בקטגוריית GT2 באותו שלב, ושלח אותה לעבר מעקה הבטיחות באופן שבסופו של דבר הוציא את הצוות מן התחרות וגרם לו לפרוש. שופטי המירוץ התעלמו מהנהיגה האלימה ולא הענישו את הקבוצה – ספק אם זו היתה התוצאה אילו המירוץ לא היתה מתקיים בצרפת.
הצוות של פיג'ו המשיך לרדוף אחרי המובילים, אבל שעתיים לסיום גבה הקצב המסחרר של המכונית מס' 1 את המחיר. מנוע הדיזל הגדול כשל והמכונית הרשמית השלישית והאחרונה יצאה מן המירוץ. וכדי לזרות מלח נוסף על הפצעים, ה-908 האחרונה שנותרה לפליטה, זו של קבוצת Oreca שהתנהלה במקום החמישי, פרשה גם היא עם תקלת מנוע. באותו שלב זה כבר לא שינה הרבה: שלושת האודי R15 התנהלו בבטחה לעבר הפודיום, מסיימות שלושתן את המירוץ תוך הפגנת אמינות מושלמת. פיג'ו נאלצת להסתפק בזכרונות מהנצחון בשנה שעברה ובתקוות להפקת לקחים לקראת השנה הבאה. הנה אולי לקח אחד פשוט: "החפזון מהשטן"... אבל אין להבין מכך כי האודי המנצחת (מס' 9, של הקבוצה הצפון-אמריקנית דווקא) היתה איטית, או משהו: המרחק שכיסתה, 5,410.7 ק"מ, הוא שיא חדש למירוץ זה – ומשפר שיא עתיק יומין שעמד על כנו מ-1971 (!) והוחזק בידי מכונית מיתולוגית: פורשה 917.
עבור אודי היה זה הנצחון התשיעי בלה-מאן בסך-הכל, שווה למספר נצחונותיה של פרארי; רק פורשה, עם 16 נצחונות, זכתה יותר פעמים. תשעת הנצחונות הללו הושגו כולם ב-11 השנים האחרונות, למעשה יכולה אודי לזקוף לעצמה נצחון נוסף, ב-2003, כאשר אז ניצחה בנטלי שהיתה למעשה אודי R8 בתחפושת.