היתרונות הדינאמיים של אופנועי סופרמוטו כבר ידועים וברורים – שילוב שבין הקלילות והזריזות של אופנועי שטח לבין האחיזה ויכולת הבלימה של אופנועי כביש.
למעשה, שילוב היתרונות משני העולמות יוצרים כלים מגניבים שמאפשרים לבצע כמעט כל דבר בקלילות רבה. הבעיה היא שאופנועי סופרמוטו אמיתיים נולדו מאופנועי שטח מקצועיים, ולכן הם לא ממש מאפשרים רכיבה יומיומית, בטח שלא רכיבה בינעירונית ארוכה.
בשנים האחרונות, היצרנים – בעיקר האירופאים – הבינו שניתן לשלב את יתרונות הסופרמוטו גם עם מכונות כביש גדולות, וכך נוצרה נישה חדשה – היפרמוטו.
מדובר באופנועי סופרמוטו גדולים שמיועדים לכבישים ציבוריים ולכיסוי מרחקים.
צילום: טל זהר
הק.ט.מ 950SM שיצא ב-2006 היה אחד הראשונים בקטגוריה. על בסיס מנוע ה-LC8 שנלקח מהאדוונצ'ר ומהסופר דיוק 950 ושלדת מסבך משולשים קשיחה, בנו האוסטרים סופרמוטו בעל מתלים ארוכי מהלך והתנהגות קרבית. בהמשך יצאה גרסה נוספת, קרבית יותר – 950R – שכבר עשתה שימוש בפלטפורמה של הסופר-אנדורו 950. לשנת 2008 מחדשים בק.ט.מ את ה-SM הגדול והוא זוכה לשורה של עדכונים. בין היתר הוא מקבל את מנוע ה-990 המוזרק והעיצוב מחודש והוא מודרני וקרבי יותר. שנה לאחר מכן, גם ה-SM-R זוכה למנוע החדש ולשורה של עדכונים, אבל למשפחת ה-SM נולד אח חדש – SM-T. הבסיס הוא ה-990SM, אבל בתוספת מיגון רוח ומושב נוח יותר. אם אתם תוהים מה משמעות האות T, אז בק.ט.מ יתעקשו להסביר שלא מדובר ב-Touring אלא ב-Traveling. הסמנטיקה פה חשובה לטעמם, מפני שלא מדובר באופנוע תיור, אלא באופנוע סופרמוטו, אבל כזה שיודע לכסות מרחקים בנוחות.
השינויים העיקריים בין ה-SM ל-SM-T כוללים בראש ובראשונה מסיכת חזית הכוללת מיגון רוח המחוברת לשלדה ולא לטלסקופים, כך שהפנס אינו זז עם הכידון. בנוסף, מושב מדורג ונוח יותר מחליף את מושב ה-SM. הוא גם נמוך ב-20 מ"מ, אבל זה קורה גם בזכות קיצור מהלך המתלים מ-200 מ"מ מלפנים ו-210 מאחור ב-SM ל-160 ו-180 מ"מ ב-SM-T. הכנף הקדמית הגבוהה מתחלפת לאחת שצמודה לגלגל (לקוחה מהסופר דיוק), נוספו מגני ידיים, ושאר השינויים הם בעיקר קוסמטיים. אה, וכמובן – יש סבל מקורי ותושבות צד המיועדים לאכלס ארגז וצמד תיקים המוצעים כאופציה.
בק.ט.מ מכוונים את ה-SM-T לפלח שוק גדול למדי של אופנועי התיור הגדולים על בסיס הדו"ש, כשבראשם ה-R1200GS של ב.מ.וו. בהחלט כיוונו גבוה.
טופ-אוף-דה-ליין
במפגש ראשון עם ה-SM-T הוא נראה סולידי ונעים, בוודאי בגירסה השחורה-אפורה. מי שלא יודע במה מדובר ומאילו שורשים האופנוע הזה מגיע, עוד עשוי לחשוב שמדובר פה בסוג של ואראדרו או וי-סטרום. מסיכת החזית גורמת לאופנוע להראות אפילו קצת חננה. לאחר מכן יתברר שזה רק עור של כבש.
לוח השעונים הוא אותו אחד המוכר לנו מה-690 והסופר דיוק, כשמהשנה כל דגמי ה-690 סמ"ק ומעלה יעשו שימוש באותו לוח השעונים. כשעולים על האופנוע, מגלים קודם כל שהוא הרבה יותר קטן ממה שנראה. זה לא שצפוף שם, כן? יש המון מקום, אבל אין מרחבים מיותרים. בנוסף, מיד עולה תהייה – איפה לעזאזל 200 הק"ג של האופנוע (196 ק"ג משקל רטוב ללא דלק)? ה-SM-T מרגיש קל הרבה יותר, ככל הנראה בגלל מסה ממורכזת היטב. כשמתחילים לזוז, התחושה הזו אפילו מתחזקת.
צילום: טל זהר
תנוחת הרכיבה מצוינת. המושב נוח מאוד, בדיעבד גם אחרי מאות רבות של קילומטרים, ויש המון מקום לזוז עליו. הכידון העבה של מגורה אינו רחב מדי כמו באופנועי האנדורו, כך שאין את אפקט המפרש. מיכל הדלק מעוצב כך שיש מקום ייעודי לברכיים, אפילו לאנשים גדולים. התנוחה עצמה זקופה, וכצפוי מסופרמוטו – כשרוצים לרכב 'קרבי' יותר, פשוט מחזקים את הבטן ונותנים גז כי כל הגוף כבר במקום. יחד עם זאת, תרפה את השרירים, בלי לשנות כלום בתנוחת הרכיבה, ואתה חזרה במוד רגוע, ויכול לרכב שעות ארוכות.
המנוע ב-SM-T הוא ה-LC8, וי-טווין בנפח 999 סמ"ק ועם זווית בת 75 מעלות המוכר לנו מדגמים אחרים. אהבנו אותו מאוד על הסופר דיוק וגם כאן הוא נגע לנו בול בנקודה. מדובר באחד המנועים החזקים, עם 115 כ"ס, אולם גמישות המנוע בלתי נתפסת. בכל הילוך ובכל סל"ד יש כמה כוח זמין שרק תרצה. בנוסף, הוא מאוד ידידותי והשליטה בו קשורה בקשר ישיר אל ידית המצערת. למה הכוונה? אם תרצה לרכב רגוע, שחק בעדינות עם המצערת או שתרכב על גז קבוע, והמנוע יתנהג כמו כלבלב מאולף – ידידותי מאוד ובכלל לא מאיים. אבל אם תרצה לשחרר את הקוף שבך, גלגול המצערת יהפוך את המנוע לחיה יורקת אש, והאופנוע יעוף קדימה בשאגה תוך שהוא שואב כל 600 ספורטיבי בקלות רבה ועל הדרך מעיף את הקדמי לשמיים. גם תגובת המצערת ומהירות העלייה בסל"ד מהירות כל כך, עד שאתה שואל את עצמך איך זה יכול להיות במנוע עם שתי בוכנות ענקיות שזזות בצילינדרים בנפח 500 סמ"ק כל אחד. מדהים.
גם מכלולי השלדה הם טופ-אוף-דה-ליין. צמד בלמי הברמבו הקדמיים, רדיאליים כמובן, מספקים עוצמת בלימה אדירה, כשכמו כל בלם רדיאלי שאנחנו מכירים, גם כאן הידית קצת קשה, אבל הרגש מצוין והאופנוע מרים את הגלגל האחורי די בקלות. הבולמים של WP משובחים. בק.ט.מ עשו פה עבודת התאמה מצוינת לייעוד הדגם; הם פרוגרסיביים מאוד, כך שבתחילת המהלך הם סופגים מצוין ומבודדים את הרוכב מכל מה שלא רלוונטי תחתיו, אך שכמתחילים לרכב עם האופנוע חזק הם ממשיכים בנונשלנטיות לספק שפע פידבק ואפס עיוות. כלום, פשוט כלום, לא יכול להוציא אותם מדעתם, מה שאומר שגם ברכיבת כאסח מופרעת הם ממשיכים לעשות עבודה מעולה. רוכבים כבדים ממני התלוננו על רכות מסוימת של הקפיצים שדווקא כן הפריעה להם על הקצה, אבל כנראה ש-65 הק"ג שלי לא ממש מדגדגים לו.
רב-גוניות
עם שילוב של מנוע חי וחזק, ושלדה ומכלולי שלדה מהשורה הראשונה, נשאר רק לבדוק איך כל החבילה מחוברת יחד ומתנהגת. ראשית, כל מי שרכב על אופנוע סופרמוטו יודע מה התחושה של כידון רחב ומתלים ארוכים, כשלמטה יש גלגל "17. פשוט אין על תחושת הזריזות והשליטה שהקומבינציה הזו מייצרת, וגם כאן האופנוע נופל להטיה בקלילות מרשימה עם נגיעה בכידון. כשהוא כבר על הצד, הוא מאוד יציב, מרגיש מחובר לקרקע ונותן לרוכב שפע של מידע, אבל העסק מתחיל להתערפל קצת במהירויות גבוהות מאוד; הטיות במהירויות של 150 קמ"ש ומעלה ינדנדו קצת את המתלים. לא נוראי, אבל בהחלט לא יציב כמו אופנוע ספורט.
אבל זה בסדר גמור, כי זה עדיין סופרמוטו עם מהלכי מתלים נדיבים, מה שאומר שבכבישים קצת יותר טכניים וצפופים, כל אופנוע ספורט יקבל בראש עם הרוכב הנכון באוכף של ה-SM-T. זה גם נכון כי המתלים מאפשרים לאופנוע לעבוד באמת כמו סופרמוטו, כלומר תלת מימדי. הוא מסבסב ומגלגל כמו אופנוע כביש, אבל הוא גם מסובב כמו סופרמוטו בתנועת מתלים קדימה ואחורה. יודעים מה? יש לו גם מימד רביעי – הוא פוסע הצידה ומחליק את הגלגל האחורי, ודי בקלות, בעזרת המצמד המחליק, ועד עכשיו אני לא מבין איך הפריט הזה הוא לא חובה בכל אופנוע. אם להיות לרגע פיינשמקר שמחפש בציציות, אז הביקורת היחידה בסעיפי ההתנהגות זה ההד-שייקס שחטפנו בהעברות משקל אגרסיביות בשילוב מהירות גבוהה, לדוגמא – ירידה מווילי ב-150 קמ"ש. משכך היגוי צפוי לפתור את הבעיה.
צילום: טל זהר
אבל רגע, שלא תחשבו שמדובר פה באיזה סופרמוטו קיצוני ומטורף. כלומר, כן, יש ל-SM-T את הצד הזה, ואם תלחצו אותו הוא ישתף פעולה בלי להתבלבל וילטף בחום ואהבה כל גחמה ספורטיבית שרק תחשבו עליה (אבל יעשה זאת בקלות מרשימה, גם מבחינתו וגם מבחינת הרוכב). כי ל-SM הזה יש באמת את הצד של הטיול. רכיבה בינעירונית ארוכה לא רק שבאה בחשבון, אלא שהיא גם ממש מהנה. שימו את השעון הדיגיטלי על 130-160 קמ"ש, מהירויות שיוט שבהן המנוע מרגיש מצוין, וסעו עד שייגמר הדלק. המנוע ישתף פעולה ויהיה רך ונעים לשימוש, המתלים יספגו ויבודדו מפגעים, תנוחת הרכיבה והמושב הנוח יאפשרו לכם לעשות את זה לאורך זמן, מבלי להתעייף ומיגון הרוח היעיל ידאג לשקט בקסדה. גם המורכב זוכה לאיכות חיים גבוהה, והאופנוע מרגיש מצוין גם אם מעמיסים עליו נוסע נוסף וציוד. המהירות המרבית אגב, גבוהה מ-220 קמ"ש בהילוך השישי. גם רכיבה עירונית נעשית בקלילות מרשימה. האופנוע מרגיש 40 ק"ג קל יותר, וההשתחלות בפקקים מרגישה כמעט כמו על DRZ.
כדי לתאר את הרב-גוניות של האופנוע הזה, אספר לכם על היום האחרון מבין ארבעת ימי המבחן הארוכים, שבהם חיסלתי לא פחות מ-1,400 ק"מ. הבוקר התחיל בטיול נינוח וכיפי על כביש הבקעה לכיוון הגלבוע, בריחות הנפלאים של האביב וברוח קרירה ומפנקת של שבת בבוקר. בגלבוע, כמה 'פסים' על כביש בית אלפא העירו אותי והעבירו אותי למוד קרבי יותר. אחרי הפסקת קפה בבית השיטה, נזכרתי שיש אימון סופרמוטו במסלול באשדוד, אז ב-10:00 שחררתי קלאץ', ובדיוק 60 דקות מאוחר יותר כבר הייתי במסלול. חתיכת 'מקצר-מרחקים' האופנוע הזה. על המסלול אמנם לא יכולתי לחבר'ה הרציניים עם הכלים המקצועיים, אבל ה-SM-T לא פראייר ולא מעט רוכבים נעקפו על-ידי מפלצת בנפח 999 סמ"ק בשאגת אגזוזים, וזה חברים, לא טריוויאלי בכלל. אחרי שעה וחצי במסלול שוב 'קיצרתי את המרחק' מאשדוד להרי ירושלים, ושם השתעשעתי בפסים עם אופנועי כביש ספורטיביים על כביש צובה-אשתאול (לצמד ה-CBR-ים האדומים – הכל ברוח טובה, כן?). משם הביתה. עכשיו, תראו לי עוד אופנוע שיודע לעשות את כל הסגנונות האלה בצורה כל כך טובה, ובנוסף – משאיר את הרוכב רענן וטרי להמשך אחה"צ עם המשפחה.
אופנוע ספורט מודרני
אם לסכם, קשה שלא לשים לב שלגמרי התלהבנו מה-SM-T, ולא בכדי. יש כאן אופנוע שיודע לעשות הרבה מאוד דברים. מרכיבת טיול סולידית בזוג, דרך רכיבה ספורטיבית על כבישים מפותלים, רכיבת סופרמוטו תלת-ממדית, ועד להיותו אופנוע יומיומי מצוין, נוח ומפנק. והקטע הוא שאת הכל הוא עושה בקלות, ויותר מזה – את הכל הוא עושה טוב, בלי להתפשר על שום תחום. יש לו מנוע אדיר, מתלים משובחים, בלמים טובים, וכל החבילה גם נוחה ונראית מצוין. בזמנים שבהם אופנועי הספורט הפכו למכונות מסלול מושחזות וניתקו כמעט כל קשר לכביש הציבורי, אופנוע כמו ה-SM-T גורם לנו לחשוב שזה בעצם אופנוע הספורט המודרני. כזה שיאפשר לך לרכב מהר מאוד וספורטיבי, אבל מבלי להקריב שמץ של נוחות, של שימושיות ושל פרקטיות, ובנוסף, שתוכל להשתמש בו לא רק למטרה כל כך צרה וממוקדת.
מתחריו של ה-SM-T הם מגוונים מאוד. החל מה-R1200GS של ב.מ.וו, דרך הדורסודורו הקטן יותר של אפריליה, ועד למתחרה הישיר, ההיפרמוטארד של דוקאטי, למרות השוני הגדול ביניהם. כדי לקנות אחד תצטרכו להיפרד מ-130,000 שקל. סכום גדול מאוד אבסולוטית, אך ביחס לתמורה שמקבלים פה, שזה בעצם 4 אופנועים שונים וטובים, המחיר פתאום לא נראה כזה גבוה. או במילים אחרות – אם רק היה לי הכסף...
