כמו כל חובב רכב בעולם, גם אני חושש מהשעון המתקתק לכיוון אותה נקודה בזמן שבה יגמר כל הדלק בתחנות הדלק.
נסו לדמיין לשנייה את הרגע המבאס הזה, סצנה עצובה-מצחיקה שבה נישאר בצד הדרך, עם האנדרטאות המוטוריות המפוארות שלנו שעשויות ממתכת, פלסטיק וזכוכית. היום זה כבר ברור לגמרי, שביום בו יגמר הנפט, מתישהו בעתיד הלא רחוק, ניאלץ להיפרד בעצב ובאופן סופי מהרעיון שהיה לנו עד כה לגבי איך צריכים כלי רכב – ותחבורה בכלל – להיראות.
במשך שנים האכילו אותנו לוקשים – אנשי תעשיות הרכב ביחד עם חברות הנפט והדלק הגדולות – ודאגו לשמר את הקונספציה המוכרת של מנוע בעירה פנימית מוזן בתוצרי נפט. הרעיון שמכונית חייבת להיות מצוידת במנוע המשתמש בדלק כמקור אנרגיה, הפך לפרדיגמה השלטת.
צילום: מנהל
והנה היום, לאחר דורות של ניסוי וטעייה, רעשים מבהילים, לכלוך, אש ותמרות עשן, נדמה שהגענו אל הנחלה; הן המנועים, שנראה שהתקרבו למיצוי מרבי של רעיון הבעירה הפנימית, והן אנחנו – שלא רק שהתרגלנו לרעיון שמנועים חייבים לשתות דלק על מנת לייצר אנרגיה אף התמכרנו אליו, ויותר מכך - התאהבנו בו קשות. כמו בכל סיפור אהבה גדול, הפרידה היא החלק הקשה ביותר ובמקרה שלנו מדובר בפרידה מהרעיון שהנפט יישאר עימנו לנצח להזין את כלי הרכב שלנו.
היום אנחנו מקבלים מכוניות יותר ויותר מורכבות, חזקות, יעילות, חסכוניות ונקיות. יצרני המכוניות מציגים הוכחות שהן הופכות גם ליותר ויותר נקיות וידידותיות לסביבה. אבל חאלס. זה כבר לא עובד. גם המנוע החסכוני והחזק ביותר עדיין שותה דלק מתכלה ועדיין מוציא גזי פליטה רעילים. זה עניין של איכות חיים בסיסית.
תקצר היריעה כאן על-מנת לפרט את כל הסיבות והאינטרסים שעמדו מאחורי המהלך ההיסטורי שהפך את רוב החברה האנושית למכורה לנפט. אבל אני חושב שאפשר לסכם אותם בשתי מילים – כסף וכוח. מספיק כסף וכוח בשביל לקנות ולמכור מדינות שלמות. בטח מספיק בשביל למנוע פיתוח מסחרי יעיל לאלטרנטיבה למנוע השרפה הפנימית, עניין שהיה ממוטט כלכלית את כל תעשיות הנפט והדלק. זה היה קל כשמחיר הנפט היה זול מאד, אבל אחר כך עלה מחיר הנפט ובעקבותיו כמובן קפץ לשמים גם מחיר הדלק. עניין של היצע וביקוש. הרעיון 'להיכנס' בחבר'ה מטקסס או ביצרני הנפט הגדולים, הבהיל אפילו דורות של נשיאים אמריקנים. בעיקר כשהם דפקו עם חלק מאותם חבר'ה את הראש עם כמה באדווייזר בכל מוצאי יום א' בבר של בילי-בוב. והנה, קרה מה שקרה, והמשבר הכלל עולמי האדיר גרף איתו כצונאמי את תעשיית הרכב – האמריקנית בעיקר – וההיסטריה החלה.
פתאום העתיד נראה מעט מבהיל.
צילום: מנהל
רייטינג ההישרדות
הצורך לשרוד הוא אבי כל המצאות. המרוץ האקולוגי, שכפי הנראה אנחנו מנהלים היום בזמן שאול כנגד אורח החיים הרגיל שלנו על פני כדור הארץ, מאלץ אותנו לחשוב אחרת. ודווקא מזה לא צריך להיבהל; זהו תהליך אבולוציוני טבעי של ברירת המסתגלים. בסך הכול, רק לפני כ-250 שנה – מתחילת עידן המהפכה התעשייתית – התחלנו להשתמש בצורה משמעותית במכונות; היה זה בלתי נמנע וזה חסך סבל ומאמץ אנושי מיותר. זו הפכה להיות עובדת חיים שקופה עבורנו בחיי היום יום, אבל אנחנו כבני הגזע האנושי פרצנו בעזרת טכנולוגיה אותה המצאנו, את הגבולות שפעם נחשבו לדמיוניים לחלוטין. אלה שלא השכילו להסתגל ולשלוט בטכנולוגיה, שקעו כאבק, בשקט אל בינות לדפי ההיסטוריה.
קחו לדוגמא את תחום התקשורת. פעם לתקשר עם הכפר השכן היה צורך בשליח מיוחד; גם שמדובר היה בהודעה פשוטה, דוגמת "נגמר אצלנו המלח, והממוטה כבר על האש...".
התקשורת בין קבוצות שונות של אנשים הייתה אפסית וכל העניין בזבז המון אנרגיה וזמן.
צילום: מנהל ברגע שפרצנו את מחסום התקשורת יכולנו גם לצבור – וחשוב מכך: להפיץ – ידע קולקטיבי בכל תחום ועניין, שצומח מאז בטור גיאומטרי. היום אנחנו כמובן מתקשרים באמצעות הסלולארי בלחיצת כפתור מכל נקודה על פני כדור הארץ לכל נקודה אחרת, ואפילו מחוצה לו. הידע שנצבר בשחר אנושות בצורה איטית מאד ובקנה מידה של אלפי שנים ושעד לא מזמן היה נחלתם הבלעדית של מספר זערורי של מלומדים ומומחים, הפך היום – כפלא אמיתי, וללא הגבלה – לנחלתם של כמעט כל בני האדם שעל פני הפלטה. או לפחות לאלה שיש להם גישה ולו חלקית למחשב ולאינטרנט.
גם בתחום התחבורה הגענו להישגים שלא יאמנו בזמן קצר ביותר. עד לפני כמה אלפי שנים בודדות, בני האדם היו כבולים בלעדית למרחק שרגליהם יכולות היו לשאתם. אחר כך בוית הסוס והגלגל הומצא. נדרשו עוד מספר קצר של אלפי שנים והנה היום כל בן אנוש מצוי שיש לו מיליון (וקצת) אירו, יכול להיכנס לסוכנות בוגאטי המקומית ולקנות וירון על כל ביצועיה האגדתיים.
אם תחשבו על כך, אז אנחנו באמת במצב נפלא, שפעם היה נחשב ללא פחות מיכולות פנטסטיות שיוחסו לקוסמים גדולים או לאנשים קדושים ומחוללי ניסים.
אבל לצד כל ההישגים המופלאים האלה שהשגנו, התחלנו להבין – רק לאחרונה – שלכל שבת יש מוצאי שבת. גילינו שהשימוש הגרגרני שאנחנו עושים בדרך כלל במשאבים של כדור הארץ, אשכרה הולך לסגור לנו את השיבר. וגרוע מכך: זה גורם לנזק לסביבה שאנחנו חיים בה ולירידה באיכות החיים הכללית של כל תושבי כדור הארץ, בני אדם וכל שאר היצורים החיים: בים, באוויר וביבשה. וממה שנחשב עד לפני כמה שנים כיללות צדקניות של 'מחבקי עצים' תמהוניים ופרופסורים סגפניים – שנוסעים לעבודה והביתה בלקסוס היברידית – הופך למראה ההולך ומתבהר מרגע לרגע. רעב, מחלות, זיהום – ומלחמות. פתאום ההקשרים לכל ההתייחסות שלנו למשאבי הכדור עליו אנו חיים הופכים למשכנעים, וגם נשמעים יותר ויותר. נראה שמודעות הציבור הכללי התחילה להתעורר.
עתיד חשמלי – כהתחלה
במהלך ההתפתחות התעשייתית שלנו כגזע האנושי, צברנו לא מעט הרגלים מגונים. חלקם ממש הרסניים. אחד הגרועים שבהם, הוא ההרגל המגונה לדחוף את הנפט שאנחנו שואבים מהאדמה למכונות שבנינו, לשרוף אותו על מנת לייצר אנרגיה לא יעילה ומזהמת וכל זאת, על מנת לאפשר לנו את אורך החיים כמו שאנחנו מכירים אותו בחיי היומיום. זוהי התמכרות חברתית חמורה לא פחות מהסם הקטלני ביותר, והבעיה היא שהנפט הוא משאב מתכלה ורק בעוד עשרות שנים מעטות בלבד, צופים המדענים שהוא יעלם כמעט לחלוטין. זוהי סכנה ברורה לכל החברה המודרנית והתעשייתית כפי שהיא מוכרת לנו היום – לא פחות.
כתוצאה מכך ולמרות כל הלחצים הנגדיים שהופעלו, מודעות דעת הקהל העולמי הופנתה לאט אבל בהחלטיות, לנזקים שנגרמים לכדור הארץ וכפועל יוצא לאיכות חיינו. מאמץ עולמי משמעותי מתחיל להיות מופנה לחיפוש מקורות אנרגיה חליפיים שיהיו זמינים, זולים ונקיים יותר. התחושה היא שהפעם זה רציני.
מטבע הדברים חלק ניכר מהמאמץ האדיר שמושקע כיום – גם על ידי ממשלות ותאגידי ענק – הופנה גם לכיוון האנרגיה חשמלית, שהיא מטבעה נקייה יותר, זולה יותר ונצילה הרבה יותר. אז נכון שמנועים חשמליים נמצאים עמנו כבר עשרות שנים והיו כבר אינספור ניסיונות להתאימם לכל סוגי כלי הרכב, כולל מכוניות ואופנועים, אבל מלבד כלי רכב תפעוליים כגון מלגזות או עגלות גולף שלא נדרשו לגמוע מרחקי נסיעה ארוכים, היה עדיין יותר משתלם כלכלית להשתמש במנועים המוכרים המוזנים דלק. גם כצרכן וגם כיצרן.
למרות כל היתרונות שיש לשימוש במנועים חשמליים בכלי רכב, עדיין ישנן שתי משוכות גבוהות, העומדות בין היותם קוריוז 'ירוק' לבין החלת שימוש מסיבי והמוני בהם.
האחת, היא אגירת האנרגיה החשמלית במצברים קלים ומספיק יעילים על מנת לפתח טווח נסיעה פרקטי על פי צרכנו השונים. הבעיה השנייה היא חוסר בתשתית יעילה, שעדיין לא קיימת להזנת אותם מצברים, בתחנות דלק לדוגמא.
פיתרון ביניים שפותח על ידי יצרניות הרכב הגדולות, משלב בצורה היברידית מכוניות עם מנוע בנזין קטן וחסכן עם מנוע חשמלי נקי ושקט. המנוע טוען בחשמל את המצברים ולכן אין צורך בכמויות גדולות של מצברים כבדים ומזהמים מחד, ואין צורך במנוע צורך דלק גדול מאידך. לכאורה פיתרון סביר, אבל עדיין דורש בנזין, שכאמור בדרכו להיגמר, וכן, הוא עדיין מזהם גם אם במידה פחותה ומשתחרר כמות מסוימת של CO2 לאוויר אותו אנו נושמים. זה עדיין לא זה, אבל הכיוון החשמלי הוא ברור.
דווקא יהיה טוב...
ברגע שהכדור התחיל להתגלגל, נכנסו הכרישים הגדולים יותר למשחק, וסביב ההינע בחשמל החלו להתפתח ואריאציות שונות ומשונות וכל העסק החל צובר תאוצה. כיום, אם מנתחים את מצב התעשייה ורואים בתערוכות הרכב השונות הצצה אל המגמות בעתיד, ברור מהו הכיוון, והוא בהחלט לא מגיע בסופו של המסע לבאר נפט. לרגע נדמה שגם אם מחיר חבית הנפט יגיע לדולר, אף יצרנית רכב לא תעלה על דעתה לחזור ולפתח דור חדש של מנועי V8 'ביג בלוק' עם סט קרבורטורים כפולים של אדלברוק לפרייבט העירונית הבאה שלה. למשל.
אחד הכיוונים המבטיחים ביותר היום ליצור אנרגיה חשמלית שלא בעזרת תוצרי נפט נקרא, 'תאי דלק'. מדובר בטכנולוגיה מתקדמת, שמייצרת חשמל בתהליך כימי שדומה לתהליך הכימי שמתרחש בסוללה. בתא הדלק יש זרימה של כימיקלים שונים שמהווים את ה"דלק" של תא-הדלק. כל עוד נמשכת הזרימה על-ידי הזנתם מבחוץ, יופק החשמל והסוללה למעשה לעולם לא תגמר. מדובר בלא פחות ממהפכה, מכיוון שנוכל סופסוף להחליף את הנפט המתכלה, למשל באתנול שמופק מצמחים או במימן, שנמצא בשפע מסביבנו בכמויות בלתי מתכלות: ביבשה, באוויר ובעיקר במים וזאת כמובן, ברגע שנפטור את הבעיה הטכנית שקיימת היום, כיצד להפיק מימן בקלות ובזול. לפחות לגבי המימן אנחנו יכולים להירגע, הוא לא ייגמר בקרוב – וכשייגמר, זה כנראה לא ממש יטריד איש מאיתנו, גם לא את כל הדורות הבאים שנצליח לספור ולחשב קדימה; למעשה, רוב החומר ביקום הוא מימן, ולפי מה שבדקתי לאחרונה – זה ממש הרבה.
צילום: מנהל
נראה שזהו השלב הבא באבולוציה המוטורית שלנו. זה נשמע מסובך, אבל בפועל כלי רכב רבים משתמשים כבר היום בטכנולוגיה הזאת, הונדה כבר היום משווקת בקליפורניה דגם שמצויד בתאי דלק וכן למשל כל האוטובוסים באמסטרדם מצוידים במערכת הנעה דומה.
אם הטכנולוגיה הזו תהפוך למגמה שתתרחב בתעשיית הרכב העולמית – שילוב של מנוע חשמלי חזק עם טכנולוגיה שתייצר חשמל נקי בשפע, מחומרים זמנים (כמו מימן) ובזול – אזי נוכל לצפות כבר בעתיד הלא רחוק לפתרון טוב למשבר האנרגיה הנוכחי. ואנחנו כבר יכולים לרפא את עצמנו מההתמכרות האובססיבית שלנו לנפט ולהציל את הציוויליזציה שלנו – לא פחות – ובתוכה גם את מחמלי נפשנו, כלי הרכב.
אז מה יהיה? יהיה טוב – ברגע שנתגבר על הקשיים הטכנולוגים הלא פשוטים אבל האפשריים, שקשורים בפיתוח מסחרי יעיל של 'תאי דלק' ונקים תשתית רחבה שתגבה אותם.
נכון, נצטרך להיפטר בכל מקרה מכלי הרכב הישנים שלנו, אבל בתמורה נקבל כלי רכב חדשים שהם ידידותיים לסביבה, נעימים ואף מהנים כמו שאנחנו אוהבים לנהיגה, ולא פחות חשוב, עם עלות תדלוק ואחזקה ברמה אפסית. ואם 'על הדרך' ייחלשו גם כל המעורבים בעשיית הרווחים האדירים מהנפט – רובם מחרחרי מלחמות ורודפי בצע – אני לא ממש אבכה.
אמרתי לכם, העתיד נראה טוב.
מרצדס
BlueZero - טכנולוגיית תא דלק עתידנית
