תשתית הכבישים בישראל אינה מתקדמת בהתאם לנסועה השנתית (קילומטרז') ולמספר כלי הרכב. כך עולה מנתונים שפרסמה אתמול (יום ב') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנושא הצפיפות בכבישים. מאז שנת 1990 מספר הקילומטרים שאנחנו נוסעים בשנה זינק ב-141 אחוזים ומצבת כלי הרכב גדלה ב-125 אחוזים; באותה תקופה גדל שטחם של הכבישים ב-65 אחוזים ואילו אורכם של הכבישים גדל ב-35 אחוזים בלבד. המסקנה העולה מבליל המספרים ברורה, חד-משמעית ומסבירה את הפקקים המתארכים בכל שעות היממה ואת מהירות הנסיעה היורדת. הנתונים גם רומזים על כך שישנם מצבים רבים יותר של 'חיכוך' בין מכוניות – שעשויים לגרום לתאונות נוספות. כמה אנחנו נוסעים נהגי המוניות מרבים להתלונן על קשיי פרנסתם, ואכן מנתוני סקר הנסועה לשנת 2007 עולה שכדי להתפרנס עליהם לנסוע הכי הרבה על הכבישים – כ-88,000 ק^מ לשנה. המשמעות, כמעט 7,300 ק^מ בחודש והרבה יותר מכל נהג כלי רכב אחר: כ-20 אחוז יותר מנהגי אוטובוס וכ-400 אחוז יותר מנהגי המכוניות הפרטיות. מהנתונים עולה שנהג מכונית פרטית נוסע כ-16,500 ק^מ בשנה בממוצע לעומת 16,300 ק^מ ב-2006. כן, למרות העלייה בשימוש ברכבת, נתוני הלמ^ס מצביעים על כך שאנחנו נוסעים יותר גם במכוניות הפרטיות שלנו. עם זאת, נציין כי נתוני הלמ^ס אינם מגלים לנו את ההבדלים בין כמות הקילומטרז' שגומע רכב המוחזק ע^י המעביד (ליסינג וכדומה) לבין נהג פרטי המחזיק את המכונית בעצמו. לדעתנו מדובר בפער של עשרות אחוזים. הנהגים שממעטים לנסוע הם רוכבי הדו-גלגלי שנוסעים רק כ-8,400 ק^מ בשנת 2007 (עלייה קטנה לעומת 8,200 הקילומטרים שגמעו הרוכבים ב-2006).