נראה שהפורמט הופך לסטנדרט. יחידת הנעה שנלקחה כמות שהיא מקטנוע, שלדת צינורות, ייצור בסין ומחיר זול. מתכון פשוט עם פוטנציאל כיף גבוה במחיר עממי יחסית.עכשיו מצטרף להיצע ה"קליבר", אותו מייבא אריה עמוס, שם המוכר לחובבי הספורט המוטורי כאחד ממייסדי הקארטינג בארץ. הקליבר עונה לנוסחה בצורה כמעט מושלמת: המנוע הוא רפליקה סינית של מנוע הונדה 250 סמ"ק, אותו פגשנו בקטנועים ומספר באגים בעבר. המחיר זול, השלדה מצינורות ורק דבר אחד מהותי מבדיל אותו מהבאגים שכבר בחנו - הוא מיועד לנהג בלבד. זה כמובן מאפשר לו להיות קטן משמעותית משאר חברי הקטגוריה, כולל הבונוס המתבקש בתחום המשקל, וגם סקסי יותר לטעמי - בלי הבולבוסיות המגושמת של גוף האמור להכיל שני נוסעים.
אנו מגיעים לרישפון, למרכז הלוגיסטי של היבואן החדש, ועושים סיבוב מסביב לכלים שכבר הורכבו. הכלי אכן נראה קומפקטי וצר, קרבי, עם כלוב התהפכות שהיה נראה מאסיבי גם על אוטובוס. מבט מעמיק יותר מגלה כמה עובדות מדאיגות, שהבולטת בהן היא שכל יחידת ההנעה - מנוע, וריאטור, תיבת העברה (כדי שיהיה הילוך אחורי), גלגלי שיניים ובלם - נמצאים בצד הלא נכון של הקפיץ, בצד הגלגל ולא בצד השלדה. אם נתקלתם אי פעם במושג "משקל בלתי מוקפץ" - לזה בדיוק הכוונה, וכלל האצבע בנושא הוא חד משמעי: "קל = טוב, כבד = רע". וכאן יש חתיכת משקל...
אחרי הסברים קצרים על הכלי - גם התפעול מיישר קו עם הסטנדרט המקובל: דוושת גז וברקס, ידית מעבר מהילוך קדמי לאחורי ובלם יד שלא עושה כלום - אני נרתם למושב הספורטיבי למראה (עם סט רצועות של ספרקו, שמתווסף לכלי בארץ) ומתבונן סביב. האמת? אין הרבה מה לראות. יש שעון דלק שמותקן בזווית בלתי אפשרית, סוויץ' עם מתג דימום צמוד אליו וזהו בערך. פתאום התלונות על מיקום שקע הכוח בבאגי מתחרה נראות קטנוניות - אפילו מד מהירות אין כאן, שלא לדבר על צופרים או מאותתים! החלל המוקדש לנהג מספק, אבל לא הרבה יותר מזה - אנשי החשיבה החיובית יקראו לזה "אינטימי", ואת האנשים בעלי הגישה השלילית אנחנו הרי במילא לא אוהבים...

גז

היציאה מהמקום מהירה, למרות ההספק הרשמי הצנוע (15 כ"ס בלבד, לעומת 20 במנוע הקטנוע המקורי) - משקל קל, זוכרים? - וכבר בכיכר הסמוכה אני מגלה את אהבתו הגדולה וכישרונו הבולט של הקליבר - דריפטים. או זריקות זנב, צלחות, הוצאת תחת... כל ביטוי אחר שחביב עליכם למצב בו לפחות חלק ממהלך הפניה אתם מבלים במבט הצידה... ההגה מהיר כברק, עם יחס העברה ישיר פחות או יותר, ותגובת השלדה להפנייתו מיידית ונחושה. הזנב לא רוצה להישאר מאחור ומצטרף לחגיגה כמעט תמיד בתנועה מדודה ומענגת, הנשלטת בקלות בעזרת רגל ימין. כיף. פשוט כיף.
אבל אז נגמר הכביש ואנו מגיעים לשביל. לא משהו מאתגר, סתם שביל ממוצע ומפולס למדי, כזה שאפילו בעלי מכוניות ליסינג יעזו לרדת אליו. ומהר מאוד מתבררת לי, שוב, האמת המוכרת - אמא פיזיקה היא אישה קשה, בעלת חוקים ברורים ונוקשים שאינה מתירה אפילו את הקלה שבחריגות המשמעת. אפשר אומנם מדי פעם לכופף מעט את חוקיה, אבל זה לא פשוט - וזה בטח לא המקרה בקליבר. אם, כמו רוני, עדיין לא ממש הבנתם מה אני רוצה מכם, אז נסכם - תפקוד המתלה האחורי בקליבר הוא מתחת לכל ביקורת. כל מהמורה, גבשושית, חריץ וסדק בשביל ישוגרו בנאמנות לעמוד השדרה והאיברים הפנימיים של הנוהג בו, ומהר מאוד אתה לומד שבניגוד לאסטרטגית ה"פול–גז" המקובלת לבאגים, כאן עדיף להיות זהיר ואיטי, ולעקוף את השיבושים עד כמה שניתן. על קפיצות, כמו שלמדתי בעזרתו האדיבה של אילן (חכה חכה... אתה עוד תשלם על זה!) בכלל משלמים ביוקר - אצל האורטופד.

ברקס

הרצון להאט ולהתחמק מהמכשולים חושף נקודת חולשה נוספת של הקליבר - הבלמים. אפשר אומנם להגיע לנעילת בלמים, גם על האספלט - בתנאי שאתה מוכן מנטאלית לבעוט בדוושת הבלם (שממוקמת בצורה לא אופטימאלית) כאילו הייתה שרץ ארסי מבחיל במיוחד - בכל הכוח ומכל הלב. כל דבר אחר יפיק האטה צנועה בלבד, צנועה מדי.
וזה חבל, נורא חבל. כי חוץ מהאין מתלים - עניין שהיבואן מודע לו, ומבטיח כי הוא משקיע מאמצים רבים במציאת קומבינציית מתלים עדיפה - והמעט מדי בלמים, הקליבר הוא באמת כלי מהנה מאוד. אין כאמור מד מהירות (גם נושא זה, כך מבטיח נציג היבואן, יטופל במשלוחים הקרובים) אבל הניחוש שלנו אומר שהמהירות המרבית עומדת על 60–70 קמ"ש מספקים ביותר. היציבות - בקו ישר ובפניות - טובה בזכות מפשק גלגלים רחב יחסית ותגובות השלדה על עפר אפילו עוד יותר משעשעות מאשר על כביש. פעם ראשונה בחיי שאני עושה צלחות על המקום (עם גלגל קדמי פנימי שלא זז) בכלי רכב עם הגה ולא עם כידון, למשל, ולקיחת פניה על הצד הופכת לדבר שבשגרה - כל זמן שהתוואי שטוח, כמובן.

עדכון

הקליבר, בניגוד לכלים אחרים בקטגוריה אותם פגשנו, הוא לא כלי "פרקטי". יכולת הטיול בו מוגבלת מאוד (גם אם נתעלם מהמתלים) בשל העדר מוחלט של אפשרות נשיאת מטען - על העיצוב הסקסי משלמים בדמות העדר מוחלט של סבלים. זה כלי כיף נטו - כלי לפרצי פריקת אדרנלין קצרים ומרוכזים, חצי שעה כל פעם של חיוך מפגר שמרוח על הפנים בזמן שאתה מתאמן בלצמצם את רדיוס המעגלים שאתה יודע לצייר על החול. זה אותו סוג כיף של להיפגש עם החברה הישנים מהתיכון למשחק בלוני מים, וקשה להסביר מה בדיוק כל כך כיף בזה בערך באותה מידה. אבל עד שלא ישפרו את המתלים מאחור, זה כל מה שהכלי הזה יודע לעשות...
היבואן הבטיח לתת לנו סיבוב נוסף על כלי מעודכן מתלים בעתיד הקרוב, אולי כשנבוא להתרשם מהגרסה כפולת המושבים שאך נשלפה מהארגז ביום המבחן. אנחנו כמובן נספר לכם הכול.