"בשעה שמונה בבוקר תתייצב באולם התצוגה של
מזראטי, יוצא טיול לצפון עם מבחר כלי רכב של המותג". אוקיי, שאני שאסרב לקריאה שכזו? אז בשמונה בדיוק התייצבתי באולם. קבלת הפנים היתה חמימה, כוס קפה, סנדוויצים, תדרוך זריז לפני יציאה ויאללה, למכוניות.
את הנסיעה צפונה עשיתי במושב הנוסע של
מזראטי לבנטה לוסו, לצד כתב נוסף וחבר טוב שנהג ברכב. בין כל השיחות על מכוניות, צמיגים, מירוצים, מסלולים והשקות למינהן במהלך הנסיעה, לא יכולתי שלא לשים לב שהלבנטה לוסו שקט. זה כל כך לא אופייני למותג שבמאה השנים האחרונות היה מזוהה עם רכבי ספורט, מרוצי מכוניות ונשמה איטלקית לוהטת, מה שאיכזב אותי מעט.
בכל זאת, הירידה לפרטים מדהימה. הרכב עמוס בטכנולוגיה, ומכיל בין היתר, מערכות בטיחות דוגמת ניטור שטחים מתים והתרעת סטייה מנתיב. אבזור המותרות כולל מושבים חשמליים עם זכרונות, בקרת אקלים מפוצלת, כניסה והתנעה ללא מפתח ולטובת המסורת - שעון אנלוגי במרכז הקונסולה הקדמית, כולל רקע כחול בגימור כרום, מסוג הדברים הקטנים שאני אוהב בתוך העולם הדיגיטלי. בהחלט יפה.
למען האמת, זו היתה ההזדמנות היחידה בה יכולתי להתרשם, לחטט, לבדוק ולמשש את הרכב, כי ברגע שירדנו מכביש 6 קראו לנו בקשר לעצירה קלה, בכדי שכל זוג בכל רכב יתחלף. חילוף זריז ברכב שלנו, אבל לא כל כך זריז בשאר המכוניות, מה שנותן לי מספיק זמן למקם את עצמי במושב הנהג בצורה מושלמת ולהכניס את הלבנטה לוסו למצב תקיפה.
סריקה קלה בקונסולה המרכזית והופ - לחצן הספורט נגלה לעיניי, הלבנטה כבר לא כזה שקט, וליטוף על דוושת המצערת גורמת לגרגור של מנוע ה-3.0 ליטר V6 טווין-טורבו, שמספק 350 כ"ס. את תיבת השמונה הילוכים האוטומטית העברתי לשליטה ידנית, בעזרת מנופי החלפת ההילוכים מאחורי גלגל ההגה. מתלי האוויר מוקשחים, בקרת היציבות מבוטלת חלקית ותגובת המצערת מהירה יותר.
החיוך עולה על פניי, אבל הרכב עדיין הרגיש לי גבוה. שני קליקים כלפי מטה על לחצן נוסף, שמעביר בין שישה מצבים של בולמי הזעזועים המתכווננים, והלבנטה עובר למצב הנמוך ביותר.
לוח המחוונים אנלוגי ובמרכזו משולב צג דיגיטלי, המראה את המהירות וההילוך בו נמצאים. משני צידי גלגל ההגה - עטוף עור ועם שלוש זרועות - מצויים מנופי החלפת הילוכים גדולים מאלומיניום, וגם בזמן עבודת הגה מהירה קשה מאוד לפספס אותם.
יוצאים לדרך, לחיצה ראשונה על דוושת התאוצה ולא, זה כבר לא אותו הרכב. הלבנטה לוסו מזנק מ-0 ל-100 קמ"ש ב-6 שניות בלבד, והצליל שבוקע מהמנוע נשמע כמו שרכב ספורט איטלקי צריך להישמע. ממשיכים בנהיגה מנהלתית תוך סט צילומים של אמן הצילום והאקרובטיקה רונן טופלברג, ומגיעים ליעד הראשון שלנו, "הבית בקצה הנוף" - בית קפה\צימרים אשר שוכן על צלע הר יער ביריה.
כוס קפה, מאפה וזה הזמן להחליף מכוניות. אך הפעם צוותו אותי לשתי נשים נחמדות שהגיעו מטעם מגזין גברים.
הפעם נכנסים ל
מזראטי גיבלי גראנספורט. את המפתח אני מעביר לידי הכתבת, שמתמקמת לה בנוחות במושב הנהג. חוגרים חגורות ויוצאים לדרך. אנחנו בראש שיירת המזראטי, לפנינו נמצא רק הרכב שמוביל את הטיול בהדרכתו של עופר אוגש.
הקונסולה המרכזית נראית נהדר, ומשלבת עור וסיבי פחמן. בחינה מדוקדקת מגלה שהקונסולה מצופה תפור עור בשני צבעים, וגלגל ההגה מרשים בשילוב סיבי פחמן, עור ואלומיניום. מנופי העברת ההילוכים גם הם מסיבי פחמן וכמובן שסמל הקלשון של מזראטי - לדעתי הסמל היפה ביותר בעולם הרכב - מצוי במרכז גלגל ההגה וסביבו לוח פקדים מתקדם.
שוב, חילוף זריז, התמקמות, ניתוק בקרות אחיזה, החלקה ושומרי סף דיגיטליים אחרים. אך הפעם אני מגלה - ניתוק מלא, מצב ספורט ו.... וואוו! רכב ספורט אמיתי. גם ברכב זה מצוי אותו מנוע 3.0 ליטר V6 טווין-טורבו שמספק 345 כ"ס. אך בהשוואה ללבנטה לוסו, משקל הרכב נמוך בכ-300 ק"ג, מה שמקצר את זמן ההאצה ל-100 קמ"ש בחצי שנייה, ההגה מתקשר כמצופה ברכב ספורטיבי, והתחושות מהשלדה עוברות ישירות אל הישבן - דרך מושבי ספורט שאוחזים בצורה נפלאה את הגוף.
בנסיעה לצד גבול הצפון וכביש גבול הצפון הישן, אני שקוע במושב הנהג, מרוכז בנהיגה ובדרך, רודף אחר הרכב המוביל. ברוגע נפלא וצלילי מוצארט המתנגנים בראשי, אני תוקף פניה אחר פניה עם מעט היגוי יתר שממלא את ליבי בחום.
עופר הוביל אותנו לתצפית על גבול לבנון, נהנינו מהסבר קליל על האזור, נוף מדהים והמון אוויר צלול לאלו שהיו צריכים את זה. בכל זאת, לא קל להיות נוסע בכבישים מפותלים.
חזרה למכוניות. אני מוצא שוב בידי מפתח של לבנטה לוסו, אך הפעם הוא מצוייד במנוע V6 טורבו-דיזל בנפח 3.0 ליטר. זה מספק 271 כ"ס ומיצר מומנט מרבי של 60 קג"מ.
נהיגה בלבנטה בכבישים המפותלים של הצפון, מגלה יכולת טובה אבל עם מרכז כובד גבוה וזוויות גלגול גדולות, אפילו עם הנעה כפולה ודיפרנציאל אחורי מוגבל החלקה, הלבנטה לא נכנס לתוך הפנייה במהירויות בהן הגיבלי ירגיש מאד בנוח לפנות.
בהשוואה לגיבלי, הבלימה קצת מסורבלת ותת היגוי נוכח בחזרה מוקדמת לגז ביציאה מהפנייה. למרות התדמית הרגועה של מנועי הדיזל, תחושת ההאצה עוצמתית באדיבות המומנט ויחסי העברה קצרים בתיבת ההילוכים - והתחושה היא כמו לרכב על קליע שנורה מתותח.
הלבנטה הוא לא רכב ספורטיבי וגם לא יועד להיות אחד כזה. כרכב פנאי, הוא מיועד להסיע משפחה - כולל ילדים, מטען וכלב - בנוחות. ובכל זאת, חווית הנסיעה והנהיגה מספקת הנאה אחרת והשראה, למשל כמו לשבת בסלון איטלקי איכותי, מעוצב ונוח בבית במילאנו.
התחנה האחרונה שלנו בטיול היא ארוחת צהריים במסעדת שף כשרה בשם "הצוק", שממוקמת בראש הנקרה על צלע ההר. הנוף מדהים, החברה טובה - של חולי הגה ואוכל טוב - אין דרך טובה יותר לסיים את היום המהנה הזה.
ולסיכום
מזראטי - מותג איטלקי עם מורשת ספורטיבית, שיק איטלקי ויוקרה. לצערי, בטיול זה פחות טעמנו מהצד הספורטיבי של המותג ויותר מהצד היוקרתי, אך בהחלט יכולנו לקבל את הניחוח הספורטיבי באוויר, והרגשנו את הרצון של החיה המרוסנת בתוך הבגדים המחויטים לפרוץ החוצה ברגע שהיא רואה את האספלט המפותל לפניה.
זה לא מובן מאליו שיבואנית רכבי יוקרה מוציאה טיול שכזה, אז תודה לאוטו איטליה על ההזמנה, כן ירבו. האם בפעם הבאה ניפגש במסלול המירוצים החדש בשדה תימן? מי יודע...
